"יצרנו למדענים אופק אמיתי"

פרופ' ערן רבני, חוקר בכיר בתחום הכימיה התיאורטית מהאוניברסיטה העברית, הגיע למקום שעליו כל אחד מעמיתיו חולם - אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, סן פרנסיסקו, המובילה בעולם בתחום. אבל משהו לא היה שלם. "בהיבט האקדמי מובן שהיה נכון להישאר", הוא אומר, "אבל תמיד אהבתי את ישראל והיו לי הרבה סיבות לחזור - גם עניינים משפחתיים, וגם כי לחיות בניכר כיום בתור ישראלי זה לא תענוג גדול".

מעבר לכך, הוא מספר, הפריע לו לשמוע על עוד ועוד מדענים שעוזבים את הארץ: "אני רוצה שישראל תהיה מעצמה במדעים. מה שהמתיק את המעבר בעיקר היתה התוכנית החדשה 'אור' להחזרת מדענים ארצה. היא נותנת לי אמצעים להמשיך במחקר, ומענק כספי שמאזן את פערי השכר והפנסיה המשמעותיים לעומת ארה"ב".

רבני הוא אחד מ־28 מדענים מצטיינים שחזרו לישראל במסגרת התוכניות הלאומיות "אור" ו"בראשית", שיזמו הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה והקרן הלאומית למדע, בשיתוף עם משרד האוצר, משרד העלייה והקליטה ומרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס.

במסגרת "בראשית" ניתן למדענים צעירים מצטיינים מענק מחקר רחב היקף למשך חמש שנים ומענק ציוד להקמת מעבדה באחת מאוניברסיטאות המחקר, בנוסף למענק קליטה אישי. תוכנית "אור" (אופק רחוק) מיועדת לתמוך במדענים בכירים מחו"ל המעוניינים להצטרף לחברי הסגל האקדמי הבכיר (עם קביעות) באחת האוניברסיטאות. מדענים אלו יקבלו גם הם מענק מחקר רחב היקף ומענק קליטה אישי למשך שבע שנים.

אתמול נערך בבית הנשיא בירושלים טקס ההשקה הרשמי וקבלת הפנים לעשרות המדענים שכבר השתלבו באוניברסיטאות המחקר בארץ. "ישראל היא מעצמת מדע וטכנולוגיה, ותוכל להמשיך להתפתח ולהצליח בזכות המצוינות האקדמית והמדעית", אמר הנשיא יצחק הרצוג, "עלינו להעמיד את האקדמיה והמדע בראש סדר העדיפויות כחלק מהחוסן הלאומי. אני מאמין מאוד במדע הישראלי ורואה בכך שליחות גדולה לעודד, לחזק ולהאיר עליו זרקור".

השפה והמעשים ניצחו

יו"ר ההנהלה האקדמית של הקרן הלאומית למדע, פרופ' דניאל זייפמן, מספר כי ההחמרה בשנים האחרונות במצבת כוח האדם בענף היוותה זרז להקמת התוכניות: "מאז הקורונה ראינו את בריחת המוחות והבנו שאנחנו חייבים להרים את הדגל ולהראות שמדענים איכותיים מעניינים אותנו, בלי הבחנה בין דת, גזע או מין - בכל תחום. איש מצוין הוא נכס למדינת ישראל, והנכסים האמיתיים שלנו הם המוחות של האנשים. עם ההבנה הזאת פנינו לממונה על התקציבים לשעבר, יוגב גרדוס, ומצאנו שותפים נהדרים".

מה היה האתגר הכי גדול מבחינתכם למשוך חוקרים ומדענים לישראל?

"למי שנמצא בחו"ל יש הזדמנויות רבות, והמדענים האלה רוצים לחזור. הם אומרים 'זו המשפחה שלי, השפה שלי, התרבות שלי, ואני רוצה לחיות פה'. קוראים לזה ציונות, אבל הם לא מוכנים לחזור אם לא יוכלו לפתח את מה שהם מסוגלים. כדי להתגבר על זה המדינה היתה צריכה להרים דגל שאומר 'אנחנו מעוניינים בכם'. ברגע שאתה מראה למדען שלא רק שהוא מקבל כסף למחקר, אלא המדינה מתקצבת אותו אישית עם תוספת לשכר - זה סימן ברור שבאמת רוצים אותו. מה שניצח אלו השפה והמעשים. יצרנו אופק שבו אפשר להתחיל מייד בהקמת מעבדה וקניית ציוד ויש מספיק כסף לעשות זאת כראוי. זו תוכנית גדולה שעושה תיקון למצב, עם תקציב של יותר מ־700 מיליון שקלים, בתוספת כספי פילנתרופיה".

ד"ר שירה לנדאו, מהפקולטה להנדסה ביו־רפואית בטכניון, זכתה במענק "בראשית" על מחקרה העוסק בפיתוח פלטפורמות מתקדמות של "איבר על שבב" לחקר תפקוד הלב, אינטראקציות בין מערכת החיסון לכלי הדם, ותקשורת בין־איברית במצבי בריאות וחולי. היא בעלת תואר ראשון בהנדסה ביו־רפואית ואחריו המשיכה לתואר שני ולמסלול ישיר לדוקטורט. באוגוסט 2021 יצאה לפוסט־דוקטורט בטורונטו ובאוגוסט האחרון חזרה לישראל, לטכניון, כחברת סגל.

"חזרתי כי תמיד ידענו שהמקום שלנו הוא בארץ, אבל קריירה אקדמית היא יתרון וחיסרון. מצד אחד כדי להתקדם חייבים לנסוע לעשות פוסט־דוקטורט בחו"ל, זה מין חוק לא כתוב. אבל בדרך ישראל מאבדת אנשים טובים כי יש כאלו שלא חוזרים. היתרון הגדול זה שיוצרים קשרים עם הקהילה המדעית הבינלאומית - דבר שפחות אפשר לעשות כשעושים מחקר רק בארץ. אבל תמיד היה ברור לי שזו תקופה זמנית".

הרגשת שינוי ביחס המקצועי אלייך בעקבות 7 באוקטובר?

"זה בהחלט היה מורכב, ובלי להיכנס ליותר מדי פרטים התחושה לא היתה פשוטה. היו מיילים לא נעימים, והיו גם הפגנות בטורונטו שנמשכו הרבה מאוד זמן נגד ישראל. זה בהחלט שימש זרז בהחלטה לחזור, חד־משמעית".

השקעה בהון האנושי

פרופ' זיו בן־ציון הוא חוקר מוח ועוסק בתחום הסטרס, טראומה ופוסט־טראומה. הוא הקים מעבדה באוניברסיטת חיפה וזכה במענק במסגרת תוכנית "בראשית" על הפרויקט בנושא "התאוששות מסטרס וטראומה - הזדמנויות לצמיחה לאומית". פרופ' בן־ציון היה באוניברסיטת ייל במשך ארבע שנים ללימודי הפוסט־דוקטורט, והסיבה המרכזית לחזרתו היתה הרצון להיות שוב קרוב למשפחה ולחברים. בנוסף, שימש עבורו המצב בישראל בעקבות המלחמה זרז לשוב ולעסוק במחקר במקום שהכי זקוק לכך.

"המחקר שלי תמיד עסק בפוסט־טראומה ותמיד היה רלוונטי בארץ, אבל בעקבות כל מה שקרה והמשיך לקרות, הרצון שלי לחזור רק התחזק. אני רוצה לעזור לאנשים בארץ ולאוכלוסייה שלי, וזה פשוט הרגיש לי הרבה יותר משמעותי. בתוכנית הזו מושקע הרבה כסף, וטוב לדעת שהמדינה בחרה להשקיע אותו בהון אנושי שחשוב שימשיך להתפתח כאן בישראל".

זיו בן־ציון: "המחקר שלי תמיד עסק בפוסט־טראומה ותמיד היה רלוונטי בארץ, עוד לפני 7 באוקטובר. אבל בעקבות כל מה שקרה הרצון שלי לחזור רק התחזק. לעזור לאנשים כאן הרגיש לי הרבה יותר משמעותי"