מישהו לחבק אותו: החברים על ארבע שנותנים נחמה

שבוע לפני שנהרג בפיגוע במעבר אלנבי בספטמבר 2025, סמל אורן הרשקו ז"ל (20) טייל באי ביוון עם אביו. הוא יצר תמונת AI ובה גור גולדן רטריבר יושב בתוך מיטת כלב בחדרו, וכתב למשפחה: "האם זה יותר מדי לבקש גולדן?". כמה חודשים לאחר מותו הגיעה לבית המשפחה בתל מונד כלבה בשם גולדי מהגזע שאהב כל כך, באותם גוונים בדיוק. "זה היה כמו סוג של צוואה שלו", אומרת אמו, מיכל.

מאז 7 באוקטובר נוספו בישראל אלפי משפחות שכולות. לצד הסיוע הכלכלי, הטיסות לחו"ל וסדנאות התמיכה, ביקש ארגון ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF) למצוא מענה נוסף - כזה שייכנס פנימה, ממש לתוך הבית ויסייע למשפחות באבלן הכבד. הארגון פנה אל העמותה לרכיבה וכלבנות טיפולית בתל מונד (TRCI), ויחד יצרו פרויקט שלא היה כמוהו בישראל: "כלב לדרך" - כלבים טיפוליים למשפחות שכולות.

מיכל, מורה בביה"ס האמריקני הבינלאומי: "יש לנו את מוקה, כלב שיצו שאורן מאוד אהב, וכשפנו אלינו מ־FIDF החלטנו, אני ובעלי אבי, שהפעם ניקח כלבה גדולה. זה היה החלום של אורן ושל האחיות שלו גאיה (24) וליהי (17). הן אמרו כל הזמן שהבית מרגיש להן ריק, שלא נרגיש כלב קטן. רצינו כלב גדול שכשמחבקים אותו מרגישים את הנוכחות שלו, שיש לו משקל, שימלא את הריק הזה. היום אנחנו מרגישים את הנוכחות של גולדי. זה מקרקע, מחבר למציאות ונותן הרגשה של מוגנות".

גאיה: "אני מלמדת את גולדי להצטלם איתי סלפי, זה מעביר לי את הזמן. אני יוצאת להליכות איתה גם כשאני לא ממש רוצה. עם אורן עשיתי הרבה הליכות וזה חסר לי, וגולדי עוזרת לי עם זה". ליהי, למשל, היתה הולכת אם אורן בשבתות, כשהיה יוצא לחופשות מהצבא, לאכול פרוזן יוגורט בקדימה. "אני ממשיכה ללכת בשבת, יחד עם גולדי. היא מאוד עוזרת לי שם".

מיכל הולכת לקברו של אורן, שנמצא מרחק הליכה מהבית, רק יחד עם גולדי. "היא מגיעה לשם איתנו, שוכבת בסבלנות ליד הקבר ופשוט נוכחת. היא גם רוצה לשחק וצריכה לצאת, ואתה לא יכול להזניח אותה. היא דורשת תשומת לב וזה מכניס אותנו לשגרה בריאה. גולדי מכניסה המון אהבה לבית".

שקט שצריך למלא

"תוכניות של כלבי סיוע לפוסט־טראומה קיימות כבר שנים", מסביר אלכס בן מלך, מנהל הפרויקט ומאלף כלבים בעמותה בתל מונד, "אבל עוד לא נתקלתי ברעיון שלגביו פנו אלינו. זה נגע לי אישית כי גם אני איבדתי שני חברים. עד כה חיברו בפרויקט כ־40 כלבים למשפחות - כולם בשנה האחרונה בלבד. בן מלך מציין אתגר שאחרים פספסו: כמה עמותות וגופים נתנו כלבים למשפחות שכולות, לרוב גורים צעירים, והוא ראה את המורכבות שבזה. "משפחה שחווה כאב וקושי לא תמיד יכולה להתמודד עם גור שעושה צרכים בבית ודורש אילוף מאפס. זו לא בעיה פשוטה".

הפתרון שפיתח כולל שלושה שלבים. ראשית, הכלבים גדלים אצל משפחות אומנה מסורות. "יש לנו סיפורים כל כך מרגשים גם בנתינה של המשפחות האלה, שיודעות שהן נותנות חיים למשפחה אחרת שאיבדה את היקר לה", הוא מסביר. אחר כך עוברים הכלבים הכשרה מקצועית בתל מונד, ורק לאחר מכן, לאחר שבן מלך מכיר את המשפחה השכולה, מתבצע תהליך מדויק של התאמה לפי פרמטרים של גיל, אנרגיה, גודל, ניסיון עם כלבים ואפילו אלרגיות. "אני מכוון את הכלב לאותה משפחה ולאותו צורך. יש משפחה שרוצה כלב שייצא איתם לריצה. יש משפחה שרוצה כלב שישכב בלילה ויניח את הראש על הרגל. זה חוסר - וזה השקט שצריך למלא".

"מספיק עם המוות"

הצוות ממשיך ללוות את המשפחה עם מפגשי אימון בבית, פגישות קבוצתיות בכלבייה וקו פתוח לשאלות. בן מלך: "זה תהליך שיקומי. לחזור לשגרה, לעסוק בלמידה ובצמיחה - זה חלק חשוב בדרך חזרה לחיים. היה לי שבוע שנסעתי לראות כל יום כמה משפחות שכולות וזה היה פשוט מטורף וקשה ומטלטל. אנחנו במדינה שכל אחד בה חווה שכול בצורה כזו או אחרת - וזה כאב והתמודדות. אבל אחרי הכאב גדול, מאחורי האוקיינוס הזה, יש גם תקווה ושמחה וחיים - ולשם אנחנו מכוונים. מבחינתי זו שליחות עצומה שזכיתי לקחת בה חלק".

דנה יונג, עורכת דין מתל אביב, היא אלמנתו של רס"ם עפר יונג ז"ל (39), שנפל בפברואר 2025 בפיגוע ירי במחסום תייסיר שבצפון השומרון. עפר, מהנדס בנייה ירוקה, היה אדם שכל סביבתו הכירה - חבריו למקצוע הפיקו ערב לזכרו והקימו פורום של בנייה ירוקה שייסד וממשיך לפעול גם כיום. "הוא היה שם דבר בתחום, סופר־מוכר. אנשים העריצו אותו", היא מספרת.

את הבשורה הקשה על נפילתו קיבלה דנה ברגע שביקשה לקחת את בנה הגדול לגן. "האירוע קרה ברבע לשש בבוקר. עפר שמע יריות. הוא היה מאוד זריז ומהיר וסופר אינטליגנט וידע לצפות לדברים - אבל הוא לא ידע שהמחבל חדר לפילבוקס. הוא העיר את הכיתה שלו ויצא מהחדר כדי להציל חבר לפלוגה שירו בו, והמחבל ירה לו בראש מאחור. כשראיתי שיש התכתבויות על אירוע, שלחתי לו 'פופי תענה לי'. הוא לא ראה גם הודעות קודמות. ראיתי גם שעוד גברים יוצרים קשר עם נשותיהם ואז שמעתי את המסוק מעל לבית שלנו.

"יצאתי עם הילד לגן, המודיעים רדפו אחריי עד לשם. אמרתי 'אל תדברו איתי', ורצתי למקום אחר. ואז אחד מהם תפס לי ביד ואמר שעפר נהרג. יצאה ממני זעקה. לא הצלחתי לדבר. ומאז החיים שלנו פשוט השתנו ב־180 מעלות, ממאושרים לעצובים וקשים ומאתגרים". היא נותרה עם שני הילדים - אורי בן 3 ואיתן בן השנתיים. "אתה לא ישן לילות רצופים. דואג סביב השעון. סידורים, ביורוקרטיה. לגדל שני ילדים לבד זה לא פשוט".

דנה יונג: "האינטראקציה שלו עם הילדים נהדרת. איתן עוזר לי עם האילוף - נותן לו אוכל על כל פקודה שהוא מבצע. וכשאורי נכנס הביתה מהגן הוא ישר נותן למונטי חיבוק וזה ממיס"

כמה חודשים אחרי שעפר נהרג מתה הכלבה שהיתה בבית. "אמרתי לעצמי - חלאס עם המוות, אני צריכה להכניס חיים חדשים הביתה בשביל הילדים", אומרת דנה. היא פנתה לקצינת הנפגעים וזו סיפרה לה על "כלב לדרך". מאז ספטמבר 2025 חי איתם בבית פודל בינוני היפו־אלרגני בשם מונטי. "זה תהליך סופר־מחייב, אבל הרגשתי שאין ברירה. הוא מקסים אמיתי, מכניס שמחת חיים ועניין הביתה, הילדים מאוד אוהבים אותו ולפעמים התחושה היא שהוא ממלא מעט מהריק שאני מרגישה בערבים בכך שהוא יוצר עניין, דורש טיפול. גם האינטראקציה שלו עם הילדים נהדרת. איתן עוזר לי עם האילוף - נותן לו אוכל על כל פקודה שהוא מבצע. וכשאורי נכנס הביתה מהגן הוא ישר נותן למונטי חיבוק וזה ממיס".

"מחזירים את האוויר לריאות"

בשדמות דבורה שבגליל התחתון שירלי ותומר שורץ מגדלים חממה הידרופונית. היא חקלאית, הוא עורך דין במקצועו. בנם, עומרי ז"ל, סגן בצנחנים, נהרג בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה. ילד מוכשר שגדל במושב, עשה שנת שירות בקיבוץ בארי והתגייס לסיירת צנחנים בשנת 2021. ב־7 באוקטובר נלחם בקיבוץ כיסופים, ועוד באותו לילה כתב ביומנו מכתב פרידה לבני משפחתו.

"הוא יצא למלחמה מתוך תחושה גדולה של שליחות", אומר תומר. "הוא קרא לה 'מלחמת בארי' - כל כך הרבה חברים שהכיר שם נרצחו או נחטפו. מבחינתו זו היתה מלחמה על הבית. הוא היה במהלך קורס קצינים בבה"ד 1 ולחץ על המפקדים שלו להיכנס ולהילחם. מבחינתו זה היה בלתי נסבל שהחיילים שלו נלחמו בעזה והוא לא". ב־20 בדצמבר 2023 כתב עומרי ביומן: "המלחמה לא קשה, יש אוכל, מזרנים, ובגדול כל מה שצריך. אם סבא יעקב עשה סצנת מילוט באירופה הקרה עם ילד בן 8 על הגב, מי אני שאתלונן". באותו יום נפל בצפון רצועת עזה.

אלה שורץ: "הדבר היחיד שסיכמנו לפני שהסכמנו לפרויקט זה שהיא תצליח להוציא אותנו מהמיטה, להזיז אותנו ואולי להעלות חיוך. זה מה שסנדי עושה. היא גורמת לנו לחייך, מתרפקת, מחזירה חיבוקים והרבה אהבה"

לאחר האסון שפקד את המשפחה הרגיש תומר שהוא לא יכול יותר לעסוק במקצועו, והוא מקדם מיזמים להנצחתו "ברוחו ולאורו של עומרי". אחד מהם הוא ה"חבורה" - מיזם שנותן מענה לקבוצות חברים שחוו אובדן. הוא גם מוביל פודקאסט על שכול ואובדן. "אני בעצם עובד אצל עומרי", הוא אומר.

כשהציגו לפניהם את פרויקט "כלב לדרך" במהלך סוף שבוע להורים שכולים בקפריסין, הם ידעו מייד. "עומרי לא היה מסכים לפודל", אומרת שירלי, "רק כלב גדול". הם קיבלו את סנדי, נובה סקוטיה (גרסה קנדית של גולדן רטריבר), והיא אצלם כבר שמונה חודשים. בתם אלה, תלמידה בכיתה י', מסבירה בפשטות: "הדבר היחיד שסיכמנו לפני שהסכמנו לפרויקט זה שהיא תצליח להוציא אותנו מהמיטה, להזיז אותנו ואולי להעלות חיוך. זה מה שסנדי עושה. היא גורמת לנו לחייך, מתרפקת, מחזירה חיבוקים והרבה אהבה".

תומר מוסיף: "אנשים רגילים לא מבינים כמה זה משמעותי למשפחה שכולה. אתה בחושך ימים ארוכים ולא רוצה לקום - אבל צריך להוציא את סנדי". שירלי: "כולנו לוקחים בזה חלק. גם נועם, הבן שלנו שמגיע בסופי שבוע מהצבא, מתחבר אליה מאוד. קיבלנו את הכלבה הכי יפה בפרויקט, בפער".

תא"ל (מיל') לירון דונל, מנכ"לית FIDF בישראל: "ברגע אחד החיים של המשפחות השכולות נעצרים והבית מתמלא בכאב ובחלל שאי אפשר למלא. 'כלב לדרך' נולד מתוך ההבנה שבתוך השבר יש צורך עמוק בנקודות של אור. הם לא מחליפים את מי שאינם, אבל הם כן מחזירים את האוויר לריאות. מכניסים תנועה לשגרה שקפאה".

הפרויקט הוא חלק ממעטפת רחבה יותר שמציע FIDF למשפחות השכולות - נופשים טיפוליים להורים, תוכניות לסבים ולסבתות, וליווי לילדים שאיבדו הורה. "עבורנו זוהי שליחות עמוקה - ללוות את המשפחות בדרך חזרה אל החיים, צעד אחר צעד".