יש לא מעט נאצים ששרדו את המלחמה ואימצו לעצמם זהות בדויה כדי לפתוח חיים חדשים - בין אם בגרמניה ובין אם בקצה העולם.
אבל כמה כאלו אתם מכירים שאימצו לעצמם זהות יהודית, עלו לארץ, השלימו בהצטיינות קורס קצינים (!) ולאחר מכן ריגלו עבור מדינות ערב? זהו סיפורו האמיתי לחלוטין של אולריך שנפט.
אולריך שנפט נולד בשנת 1923 בקניגסברג ערש התרבות הפרוסית-גרמנית. אימו, שלא נישאה מעולם, מסרה אותו אל בית היתומים המקומי ואולריך הקטן אומץ בידי משפחה גרמנית טיפוסית.
הוא למד בבית ספר מקצועי, שם רכש השכלה כטכנאי, וכשמלאו לו 18 שנה בשנת 1941 גוייס אולריך לאס אס ונשלח לחזית המזרחית כחלק ממבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות.
למזלו הוא נפצע קלות בתחילת התמרון (שגבה כרבע מיליון הרוגים גרמנים) ואחרי שהחלים נשלח לחזית היוגוסלבית, ולקראת סוף 1944 נפל בשבי האמריקני בקרבות בצפון איטליה.
הוא שהה שם כ-3 שנים, עד שבשנת 1947 הוחלט על שחרורו מכיוון שלחם כחייל סדיר פשוט ולא השתתף ברצח אזרחים או בפשעים נגד האנושות.
לאחר שחרורו התגלגל שנפט לדירה קטנה במינכן והצטרף לשותף יהודי שהתגורר שם.
גרמניה הייתה הרוסה ושבורה. רבים מהנאצים שהיה להם גב כלכלי, אימצו לעצמם זהות בדויה וסיגלו לעצמם חיים חדשים בקצוות העולם, ואילו רבים רבים מהנאצים ה"פשוטים" שנשארו בחיים נשארו חסרי כל ברחבי גרמניה הכבושה והמחולקת.
אולריך התיידד עם שותפו היהודי וראה את העזרה שהגישו ארגון הג'וינט ושאר הארגונים היהודים לניצולי השואה שנשארו באזור.
הוא הבין שזה הסיכוי הכי טוב שלו לשרוד - והחל לשחק את המשחק. הוא ניגש לבקש עזרה והציג את עצמו כגבריאל זיסמן שנולד לאם גרמניה ולאב יהודי. אחרי מספר שבועות הוא לא הסתפק בעזרה המקומית במינכן והצטרף לקבוצת מעפילים בלתי לגאלית שעשתה פעמיה לכיוון מרסיי - ומשם לארץ ישראל.
כמו לא מעט אניות העפלה בלתי לגאליות, גם זו נתפסה והועברה למחנה מעצר בקפריסין, שם הצטרף שנפטזיסמן לארגון ההגנה.
עם פירוק המחנות בתחילת 1949 עלה למדינה הציונית החדשה והתמקם בקריית ענבים, שם עבד במשק ולמד עברית, ובאוגוסט של אותה השנה התגייס לצה"ל.
נאמן לסיפור הכיסוי שלו, התגייס גבריאל זיסמן כטירון לכל דבר אולם מהר מאד הרשים את מפקדיו (שכמובן לא ידעו דבר על עברו הקרבי) ויצא לקורס מ"כים, אותו סיים בתוצאות מעולות.
זמן קצר אחרי שחרורו קיבל הצעה ממפקדיו לשוב לצה"ל לקורס קצינים. בעקבות ניסיונו הרב ממחה"ע ה-2 במיקוש וחבלה, עבר שנפט גם את הקורס הזה בהצלחה יתרה והוצב בחיל התותחנים, שם התקדם לדרגת סגן.
באחד מערבי היחידה השתכר גבריאל זיסמן וסיפר לחבריו על עברו כחייל האס אס אולריך שנפט, ואף הראה להם תמונה כהוכחה, אולם חבריו החיילים דחו אותו בביטול וחשבו שהוא עוד אחד מאותם ה"משוגעים" שדעתם נטרפה עליהם בשואה.
כשביקש לחתום קבע ולהמשיך לשרת בצה"ל הגיע הסיפור לאוזני חיילי בטחון השדה שערכו לו תחקיר, אך הם לא חפרו בסיפור אלא רק המליצו שלא להאריך את שירותו.
אחרי שחרורו התגלגל שנפט אל דירתם של זוג יהודים גרמנים באשקלון, ותוך זמן קצר ניהל רומן עם האישה ועבר איתה לחיפה. הידיעות על מערב גרמניה המשתקמת במהירות הגיעו גם לארץ הקודש, וגבריאל זיסמן שכנע את זוגתו לתפוס אוניה לגנואה שבאיטליה, משם יעברו לגרמניה ויבנו את חייהם מחדש ליד משפחתו המצליחה שהותירה נכסים רבים.
כשהגיעו לגנואה הגיש זיסמן בקשת אשרה בקונסוליה המערב-גרמנית המקומית, אולם נענה בשלילה, מכיוון שבאותו הזמן עדיין אסרה מדינת ישראל על כניסת אזרחיה לגרמניה.
בת הזוג המשיכה לגרמניה עם דרכונה הגרמני, ואילו זיסמן סורב שוב ושוב, אפילו כשסיפר לנציגי הקונסוליה את זהותו האמיתית.
הנה אחרי מספר שנים, שוב מצא את עצמו אולריך שנפט ללא כסף וללא עזרה בלב ליבה של אירופה.
באין תכנית ב' הוא החליט לאלתר אחת – וניגש לקונסוליה המצרית שם שיתף את סיפורו והציע את עצמו כמרגל עבור כסף ודרכון מזויף.
הוא הוטס לקהיר ועבר בדיקה מדוקדקת בידי המודיעין המצרי ולבסוף נמצא כדובר אמת. הוא קיבל דרכון מצרי תחת השם "רוברט חייט" ונשלח לישראל כדי לנסות ולהתגייס שוב לצה"ל ולספק לשלטונות בקהיר מידע מבפנים.
חייט-זיסמן-שנפט ביקש מהמצרים קצת זמן כדי לחשוב על ההצעה וביקש מהם אשרת כניסה לגרמניה.
המצרים נענו, ותוך יומיים נפגש שנפט עם אהובתו בפרנקפורט, רק כדי לגלות שבינתיים חזרה לבעלה המקורי.
מאוהב ונואש, התוודה גבריאל זיסמן בפני האישה על היותו אולריך שנפט בתקווה שהסיפור ירשים אותה ויחזיר אותה אליו. לצערו סירבה האישה לחיזוריו ונשארה עם בעלה.
כששמע הבעל את הסיפור הוא לא ידע אם להאמין או לא, אבל ליתר ביטחון יצר קשר עם כוחות הביטחון הישראלים ושיתף אותם בפרטי המקרה.
כעבור ימים ספורים פגש שנפט עלמה צעירה במועדון לילה מקומי שהציעה לו להכיר למחרת את חבר שלה שבוודאי ימצא חן בעיניו.
כשנפגשו לארוחת הצהריים יום לאחר מכן הציג את עצמו האיש בתור עדנאן בן עדנאן, אזרח עיראקי שמבלה בעיר בימים אלה. כשסיימו את הסעודה הוציא עדנאן את ארנקו ו"בטעות" הפיל תעודת חוגר שהסגירה את היותו קצין בצבא העיראקי.
בן רגע אורו עיניו של שנפט. הוא התהלב וסיפר לקצין על שירותו בצבא הישראלי והציג עשרות תמונות כדי לשכנע את בן שיחו.
כשהציע לו עדנאן לשמש כמרגל עיראקי, סירב שנפט ונימק זאת בפחד משירותי המודיעין הישראלים המעולים, אולם אחרי ששוכנע כי העיראקים יספקו לו זהות בדויה ומעטפת חמה- הסכים לתפקיד וקיבל זהות נוספת בחייו – דוד ויזברג.
כשהגיע אולריך-גבריאל-רוברט-דוד לנמל התעופה בלוד נכנס למונית שחיכתה לו בשדה, התיישב בנינוחות במושב מאחורה וסימן לנהג לנסוע. באותו הרגע נכנסו שני אנשי שב"כ למונית ושאלו אותו "איך לפנות אליך? גבריאל זיסמן או אולריך שנפט?" והמונית החלה לדהור היישר אל מרתפי השב"כ.
שנפט נשבר וסיפר לחוקריו הכל - החל מעברו הנאצי באס אס ועד להצעות הריגול המצריות והעיראקיות, כשהחוקרים לא מסגירים את זהותו של עדנאן בן עדנאן, הלוא הוא שמואל מוריה יליד עיראק ששימש כאיש שב"כ והושאל למוסד לצורך "מבצע חוקן" לתפיסתו.
מכיוון שחשש ששנפט יוכל להתגונן משפטית ולהפליל את עדנאן-מוריה בתור "סוכן מדיח", החליט ראש המוסד איסר הראל להעמיד את שנפט לדין רק על פרשת הריגול המצרית.
הוא קיבל 7 שנים בכלא רמלה, שם התנהג למופת וקיבל שחרור מוקדם אחרי 5 שנים. לא הרבה ידוע לגבי המשך חייו של אולריך שנפט.
במהלך ריצוי עונשו התקרב שנפט לנצרות, ולפי כמה גרסאות חזר לפרנקפורט שם הפך לכומר פרו-ישראלי שתומך במדינה ואף אוסף כספים לטובתה.
בספרו "נשף המסכות" מספר שמואל מוריה (הלוא הוא עדנאן בן עדנאן) ששנפט התחתן בגרמניה, הפך לאב ואף קיבל אישור לבקר בישראל בכותל המערבי ביחד עם ביתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו