הסופר שסלד מכולם

"עולם ישן עד היסוד נחרימה.. את עולמנו אז נקימה", שרים באינטרנציונל, המנון תנועות שמאל ברחבי העולם. האנרכיסטים הקדישו את מירב מאמציהם להרס, והתנגדו בתוקף לכל אפשרות של בניה. לתפישתם, כל משטר שיבנה יגלוש, במוקדם או במאוחר, לעריצות ושחיתות, הנגזרת מתוך עצם מהותו כמשטר. הם מתרפקים על הפילוסוף הסיני לאו טצה, בן המאה ה-6 לפני הספירה, שאמר: "ככל שיש יותר חוקים - יש יותר גנבים", ובכך חלק על בן דורו קונפוציוס, שהטיף לסדר, טקס והיררכיה.

ג'וזף קונרד לעג לאנרכיסטים. "לאנרכיסטים הרי אין משפחה. שהינה צורך אנושי טבעי, אבל מבוססת על חוקים, ולפיכך מאוסה ובלתי אפשרית מבחינתם", כתב. אבל הוא בז גם לבורגנים, המתייפיפים בגינוני אצולה, בדומה לז'ורדן, גיבורו של מולייר ב"גם הוא באצילים": "חייהם אינם אלא העמדת פנים ופוזות".

את גישתו של קונרד ניתן להבין מתוך קורות חייו. הוא נולד בברדיצ'ב שבאוקראינה למשפחה שנמנתה על האצולה הפולנית. בילדותו נחשף לקלסיקונים הגדולים ולשפה הצרפתית, שהיתה אז שפת המשכילים והדיפלומטים הבינלאומית. רק בגיל 29 זכה לאזרחות בריטית, ואימץ את אנגליה כביתו. בדומה לקרואק ונבוקוב, קונרד כתב באנגלית, שפתו השלישית לאחר הפולנית והצרפתית.

ניתן לראות את קונרד כאציל רוח, איש תרבות ומסורת, אנין, חד לשון ועין שהגדיר את עצמו: כ"תוצר שקט ושוחר שלום של הציביליזציה". ומתוך שהיה כזה בכל מהותו, לא הבחין בין אנרכיסטים ובין מהפכנים, בין אלימים ובין מטיפים לשינוי בדרכי נועם. מכולם סלד.

כל כללי הסיפור הקצר נשמרים ומרוממים את "המלשין" למעמד של שכיית חמדה. זהו ספר שניתן לקריאה מתחילה ועד סוף כאירוע אחד, מצומצם בזמן ובמקום, המכיל שיא דרמטי, ומהפך מפתיע, קולמוסו של האשף קונרד אינו עולב בהגיון הפנימי של הסיפור. חבורת אנרכיסטים תמהונית מדפיסה עלונים הקוראים למרד, ומצפינה אותם בקופסאות אבקת מרק. מנועי העלילה הם פיענוח זהות בוגד המלשין על חבריו, ופרשיית אהבים קצרה בין עלמה בורגנית ובין אחד הפעילים.

בימינו, איזורים נרחבים של הציוויליזציה נופלים קורבן לאנרכיה. התוצאות הרסניות; כאז גם היום, חושפת האירוניה הקונרדית את האבסורד באתוס החבלני-אנרכיסטי, ואת עליבות תפישת העולם של התומכים בו.

המלשין (סיפור אירוני) / ג'וזף קונרד

מאנגלית: ניצה פלד; נהר, 82 עמ'

כריכת הספר (הוצ' נהר ספרים)