לונדון, חיפה, וינה

הם נמלטו על נפשם לכל עבר כאשר הפטיש הנאצי רוצץ את אירופה. ארנולד צווייג לארץ ישראל, וזיגמונד פרויד לאנגליה. שני הידידים פעלו בדומה לעמיתיהם האינטלקטואלים חנה ארנדט, תומאס מאן וסטפן צווייג.

אורח החיים בתקופה הניאוליטית, לפני כעשרת אלפים שנה, קבע את שיטת חיינו. בית תחום, שכנים מוכרים, תעסוקה, שפה ומנהגים, ואפילו אותו ריח שקשה להגדירו, של האוויר מדי בוקר. כאשר אדם נמלט ממולדתו הוא לוקח עמו את עולמו הישן; התהליך קשה ובעיקר לאינטלקטואלים, שעבורם השפה הינה חלק מהווית העולם וגם כלי עבודה.

יהודי גרמניה סבלו עוד יותר, גם בגלל הקוסמוס התרבותי של השפה הגרמנית, וגם בגלל תחושת השייכות של יהודי המדינה. בסוף המאה ה־19 הוקמה ה"אגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני דת משה". היהודים ראו את עצמם כגרמנים, פרט לדת, אותה ראו כמשנית בחשיבותה בעולם המודרני.

כריכת הספר (רסלינג)

בהיפוך מיהודה הלוי, שכתב "ליבי במזרח ואני בסוף מערב", גר ארנולד צווייג בחיפה על הכרמל, אך ליבו היה באירופה ממנה נמלט. "אני נאלץ לקבוע באופן אוביקטיבי שאינני שייך לכאן. אני מרגיש שאני במקום הלא נכון. העולם פה קטן מאוד. הנני סופר גרמני, וגרמני אירופאי", הוא כותב לפרויד כאילו דבר לא קרה. השניים ממשיכים לפעול בעולם הסגור, המוכר, של אירופה שלפני המפץ.

צווייג מספר לפרויד על ניטשה ועל ספרו "החינוך לפני ורדן", שברקעו ההתשה והקורבנות במלחמת העולם הראשונה. הוא מבקש מפרויד שיעזור לו למצוא "תיאטרון טוב בווינה", שיעלה מחזה פרי עטו. גיבורי הספרים שעליהם כותב צווייג הם גרמנים בכל מהותם, ואפילו בשמותיהם: לוטננט אברהרד, האחות קלרה והלוטננט קרויזג.

המכתבים בין השניים מנוסחים בנימוס ובסגנון של עולם שנעלם, ולצורך הקרבה - ביד ולא במכונת כתיבה. פרויד: "אני רואה ענני אסונות הולכים ומכסים את השמים - וגם את העולם הקטן שלי". הנאצים החרימו את ספרייתו של צווייג, שהיתה יקרה לו כבבת עינו, והעמידוה למכירה פומבית. פרויד מיהר ושלח לו ערכה של כל כתביו.

צווייג פונה לפרויד, המבוגר ממנו ב־30 שנה, כ"אבא פרויד", ומבקש ממנו: "חשוב מדי פעם על בנך מבחירה". ניתן לחוש באינטימיות המאופקת בין השניים, אף כשהם מספרים על מחלותיהם. בגיל 67 אובחן אצל פרויד סרטן החיך הרך, כנראה בגלל עישון סיגרים כפייתי, ועד מותו בגיל 83 עבר 16 ניתוחים וסבל כאבי תופת. את מצבו תיאר במשפט עצור: "חיים כאנדרטה, ולמען הבריאות בלבד, הינם קשים". צווייג לקה בניוון הרשתית, שבאותה התקופה לא היה לה מרפא, וראייתו הדרדרה מיום ליום.

בשנת 2015 נכנסו לאירופה כמליון פליטים. אסור להחמיץ את שיח שני הפליטים הנאורים, שברחו מאירופה במאה שעברה, ולא התנתקו ממנה. ¬

חליפת מכתבים 1939-1927 / זיגמונד פרויד – ארנולד צווייג; מגרמנית:נועה קול; רסלינג, 216 עמ'