"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לונדון, חיפה, וינה

המכתבים בין זיגמונד פרויד וארנולד צווייג מתארים דו־שיח של פליטים נאורים באירופה אחרת

,עודכן
אינטימיות מאופקת. צווייג ופרויד

הם נמלטו על נפשם לכל עבר כאשר הפטיש הנאצי רוצץ את אירופה. ארנולד צווייג לארץ ישראל, וזיגמונד פרויד לאנגליה. שני הידידים פעלו בדומה לעמיתיהם האינטלקטואלים חנה ארנדט, תומאס מאן וסטפן צווייג.

אורח החיים בתקופה הניאוליטית, לפני כעשרת אלפים שנה, קבע את שיטת חיינו. בית תחום, שכנים מוכרים, תעסוקה, שפה ומנהגים, ואפילו אותו ריח שקשה להגדירו, של האוויר מדי בוקר. כאשר אדם נמלט ממולדתו הוא לוקח עמו את עולמו הישן; התהליך קשה ובעיקר לאינטלקטואלים, שעבורם השפה הינה חלק מהווית העולם וגם כלי עבודה.

יהודי גרמניה סבלו עוד יותר, גם בגלל הקוסמוס התרבותי של השפה הגרמנית, וגם בגלל תחושת השייכות של יהודי המדינה. בסוף המאה ה־19 הוקמה ה"אגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני דת משה". היהודים ראו את עצמם כגרמנים, פרט לדת, אותה ראו כמשנית בחשיבותה בעולם המודרני.

כריכת הספר (רסלינג)

בהיפוך מיהודה הלוי, שכתב "ליבי במזרח ואני בסוף מערב", גר ארנולד צווייג בחיפה על הכרמל, אך ליבו היה באירופה ממנה נמלט. "אני נאלץ לקבוע באופן אוביקטיבי שאינני שייך לכאן. אני מרגיש שאני במקום הלא נכון. העולם פה קטן מאוד. הנני סופר גרמני, וגרמני אירופאי", הוא כותב לפרויד כאילו דבר לא קרה. השניים ממשיכים לפעול בעולם הסגור, המוכר, של אירופה שלפני המפץ.

צווייג מספר לפרויד על ניטשה ועל ספרו "החינוך לפני ורדן", שברקעו ההתשה והקורבנות במלחמת העולם הראשונה. הוא מבקש מפרויד שיעזור לו למצוא "תיאטרון טוב בווינה", שיעלה מחזה פרי עטו. גיבורי הספרים שעליהם כותב צווייג הם גרמנים בכל מהותם, ואפילו בשמותיהם: לוטננט אברהרד, האחות קלרה והלוטננט קרויזג.

המכתבים בין השניים מנוסחים בנימוס ובסגנון של עולם שנעלם, ולצורך הקרבה - ביד ולא במכונת כתיבה. פרויד: "אני רואה ענני אסונות הולכים ומכסים את השמים - וגם את העולם הקטן שלי". הנאצים החרימו את ספרייתו של צווייג, שהיתה יקרה לו כבבת עינו, והעמידוה למכירה פומבית. פרויד מיהר ושלח לו ערכה של כל כתביו.

צווייג פונה לפרויד, המבוגר ממנו ב־30 שנה, כ"אבא פרויד", ומבקש ממנו: "חשוב מדי פעם על בנך מבחירה". ניתן לחוש באינטימיות המאופקת בין השניים, אף כשהם מספרים על מחלותיהם. בגיל 67 אובחן אצל פרויד סרטן החיך הרך, כנראה בגלל עישון סיגרים כפייתי, ועד מותו בגיל 83 עבר 16 ניתוחים וסבל כאבי תופת. את מצבו תיאר במשפט עצור: "חיים כאנדרטה, ולמען הבריאות בלבד, הינם קשים". צווייג לקה בניוון הרשתית, שבאותה התקופה לא היה לה מרפא, וראייתו הדרדרה מיום ליום.

בשנת 2015 נכנסו לאירופה כמליון פליטים. אסור להחמיץ את שיח שני הפליטים הנאורים, שברחו מאירופה במאה שעברה, ולא התנתקו ממנה. ¬

חליפת מכתבים 1939-1927 / זיגמונד פרויד – ארנולד צווייג; מגרמנית:נועה קול; רסלינג, 216 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר