אפשר מבני אדם לעשות הכל

צפייה במחזה של ברכט כמוה כהתבוננות בתמונה של קאראווג'ו, שבציוריו רקע שחור אטום הודף קדימה את הדמויות החובטות בצופה. הרקע עלילתי, לא מחייב ונעים דיו, והוא מאיר כזרקור את הדמויות - משורטטות בחיסכון אך מכאיבות כסכין המפלחת את הבשר.

גיבורי ה"תיאטרון האפי", אסכולת בימוי שברכט נשא את דגלה, דנים בקול עז וברור ב"מהות הקיום עכשיו". הז'אנר מזכיר בר־סמכא המדווח על אירועים חשובים, ומכאן השם. אבל אין המדובר באמירה גרידא. ברכט מציג שאלה, הולם וחוזר והולם, כשם שמכים במסמר שוב ושוב כדי שיינעץ טוב בלוח העץ. בתום הצגה מתווכחים הצופים היוצאים מ"מעגל הגיר הקווקזי" עוד בטרם הגיעו לרחוב: למי שייכת אדמה, לבעליה החוקיים או לפועלים המעבדים אותה? ואחרי "אדם הוא אדם" הם תוהים אם לאדם יש ערך ייחודי, או שהוא רק פרט בהמון הזהה לפרטים האחרים, ואדם אחר יכול למלא את מקומו בנקל.

העלילה קלילה ואינה יותר מאמצעי להצגת הרעיון. הסבל התמים גאלי גיי מתפתה להחליף את החייל הנמלט יראיה ג'יפ, ששערותיו נתלשו בעת ביזת מנזר. הוא זונח את זהותו הקודמת ומאמץ את החדשה. בסיום הדרמטי, מכריז גאלי גיי: "אני החייל יראיה ג'יפ".

כדרכו מפגין ברכט מיומנות בימתית מופלאה. כבר בתחילת המחזה מציגים החיילים את עצמם בקולות עזים, ככרוזים הקוראים לפולחן, ומחייבים קשב מדי. הם אומרים את שמם. השמות מוזיקליים ומהדהדים: אוריה שלי, ג'סי מאהוני, פולי בייקר, יראיה ג'יפ.

המסר המרכזי נשמע מייד, כבר בסצנה השנייה - חד־משמעי וברור. "אדם תמיד אפשר להחליף". הוא חוזר ללא הרף כאינדוקטרינציה או כהטפה, בניסוחים החודרים עמוק, כהזרקת תרופה ישר לווריד. "אדם אחד הוא אף אחד", "אדם שווה אדם". עורו של הקורא־צופה מסתמרר בבהלה כאשר גאלי גיי מכריז: "אפשר מבני אדם לעשות הכל", וכאשר החייל ג'סי מאהוני מסיים: "האדם הוא לא כלום".

הנורא הוא שהמסר האנטי־הומניסטי של ברכט הפך מרעיון למציאות בידי רודנים שלא הסתפקו בחזון עולם חדש אמיץ המתאים לצורכיהם, אלא חלמו גם על בריאת אדם חדש - בורג צייתן במכונה הגדולה. בשיא מחזיק הביולוג טרופים ליסנקו, חביבו של סטלין, שטען שעל ידי "חינוך מחדש", מן הסתם במחנה ריכוז, אפשר לחולל שינויים גנטיים שיעברו בתורשה ולהעמיד דורות של "אנשים חדשים" שהשקפת עולמם תואמת לזו של המשטר. מחקרים מדעיים הראו שאין בשיטתו שמץ של אמת.

מאז כתיבת "אדם הוא אדם" עברו כ־90 שנה, והוא אקטואלי אף יותר מתמיד (עתה במיוחד בתרגומו הטוב של יצחק לאור), ובייחוד כאשר הציביליזציה המערבית וערכיה מותקפים על ידי כוחות אוהבי מוות שאינם מייחסים ערך לאדם כפרט, וששים להעלותו כקורבן לצורך תפיסת עולם מעוותת. ¬

אדם הוא אדם / ברטולט ברכט

מגרמנית: יצחק לאור; הקיבוץ המאוחד, 91 עמ'

כריכת הספר (הקיבוץ המאוחד)