ימי התום

פותחים תיק:השנים הן 1953-1954, בעיצומה של המלחמה הקרה, שנות אחיזת החנק של בריה"מ במדינות הלוויין שלה. בעיירה שכוחת אל בהונגריה בשם טרק־סנטמיקולוש, נעלמות חמש ילדות בנות 13-11. התושבים המבוהלים מתחילים להפריח תיאוריות קונספירציה: הילדות נחטפו על ידי חיילים רוסים החונים סמוך לעיירה לצורך ניסויים מאוישים בחלל או, כמובן, על ידי ניצולי שואה יהודים ששבו מהמחנות ורוצים להשתמש בדמן כדי לבנות מחדש את בית הכנסת שנהרס במלחמה. המשטרה, הן מתוך עצלות והן מאידיאולוגיה, שהרי לא ייתכן רוצח סדרתי בגן העדן הקומוניסטי - לא ממהרת לחקור, עד שהיא מעומתת עם תלונה שאי אפשר להתעלם ממנה עוד.

גבולות הז'אנר:"התמימוֹת" הוא סיפור פשע אמיתי, לא רומן. ביקור שערך המחבר, סילארד רובין, במוזיאון הקרימינולוגיה בבודפשט שנים לאחר תום הפרשה, היה הגפרור שהצית את התעניינותו: הוא ראה דגם של בית איכרים ותמונות של הנאשמת ברציחות - ונדלק. הספר מתאר את ניסיונותיו להלך צעד אחר צעד בעקבות הפרשה. התיאורים המדויקים של השיחות שניהל עם מעורבים בדרגות שונות בפרשה מצליחים לתאר בצורה נפלאה את החיים הבלתי נסבלים, הן תחת הכיבוש־למעשה הסובייטי, והן בפריפריה הענייה. מצד שני, תיאור רגשותיו האישיים של רובין, התרשמויותיו והאופן הלא צפוי שבו נקשרת נפשו דווקא בנפשה של הנאשמת, פירושקה יאנצ'ו, שהודתה ברצח, הם שירה ממש.

כריכת הספר (עם עובד)

מדד המתח:"התמימוֹת" הוא לא ספר מתח רגיל. ידוע מי הרוצחת, וידוע לנו מה עלה בגורלה. אולם שאלות רבות נותרות פתוחות, והפרשה, הנראית כתיק סגור, מתגלה כמלאת חורים וקצוות פרומים ואינה מניחה לקורא זמן רב לאחר הקריאה.

השורה התחתונה:פנינה ספרותית של ממש. על הכריכה משווים את "התמימוֹת" ל"בדם קר" של טרומן קפוטה. זהו אילן גבוה, אך ההשוואה אינה מופרכת וניתן רק לשער לאיזו תהילה היה הספר זוכה אילו התרחשה העלילה במינסוטה ולא בהונגריה.

התמימוֹת - רצח הנערות שהסעיר את הונגריה / סילארד רובין; מהונגרית: דוד טרבאי; עם עובד, 232 עמ'