לבקש מהמכור לקבל טיפול: מהם הפחדים שמשתקים את בני המשפחה, ואיך מתמודדים?

"כשאדם נשאב להתמכרות, האנשים בסביבתו הקרובה חשים חסרי אונים. מצד אחד הם לא מצליחים לחלץ אותו מהבוץ, מצד שני הם חוששים להציע לו לקבל טיפול", אומרת יעל קינן, המלווה בני משפחה של מכורים. מה מתדלק את החששות, ואיך אפשר להתמודד עמם?

צילום שאטר סטוק

בשיתוף יעל קינן

אדם שסובל מבעיית התמכרות, נכנס למערבולת שקשה לו מאוד לצאת ממנה בכוחות עצמו. ההתמכרות גדולה ממנו, אין לו יכולת לשלוט בשימוש והוא יתקשה להיגמל בלי לקבל סיוע חיצוני. הבעיה: בממוצע רק 8%-10% מהמכורים פונים לעזרה. אחד האתגרים הגדולים ביותר בדרך לגמילה, הוא לסייע להם להכיר בכך שיש להם בעיה ולשכנע אותם ללכת לטיפול.

“מכאן החשיבות העצומה שיש לאנשים שעוטפים את המכור – בני המשפחה שלו”, אומרת יעל קינן, המלווה משפחות של מכורים ומסייעת להם להתמודד עם המכור ולעודד אותו להסכים לקבל טיפול.

האם בני המשפחה מודעים לחומרת המצב?

“לרוב הם מבינים שמשהו לא בסדר מכיוון שההתנהגות של המכור יוצאת משליטה: תדירות השימוש הולכת וגדלה, התפקוד היומיומי נפגע, לעיתים המכור נעדר ממסגרות הלימודים או העבודה, הוא עלול להיכנס לחובות, להפגין גילויי אלימות ועוד. אגב, ההתמכרות לא חייבת להיות לסמים או לאלכוהול, ישנן התמכרויות התנהגותיות במגוון תחומים – מהתמכרות לקניות ועד התמכרות לפורנו.

למרות שבני המשפחה מבינים ברמה כזו או אחרת שיש בעיה, פעמים רבות הם מתקשים לפעול: מכיוון שלהתמכרות יש השפעות מרחיקות לכת על חיי המכור והסובבים, במקרים רבים בני המשפחה מפעילים מנגנוני הגנה, שאחד מהם הוא הכחשה. זו הסיבה שאני שומעת משפטים שחוזרים על עצמם, כמו ‘זה עוזר לו להירדם בלילה’, ‘הוא עובר תקופה קשה’ או ‘זה יעבור'”.

האם ההתמכרות יכולה לעבור מעצמה?

“האם סוכרת עוברת מעצמה? האם מחלת לב פשוט נעלמת? חשוב להבין שהתמכרות היא לא שפעת, זה לא עובר אחרי שבוע, וגם לא אחרי חודש או שנה. מדובר במחלה כרונית שתלווה את המכור לאורך כל ימי חייו. תחשוב מה קורה לחולה סוכרת אם הוא לא מקבל טיפול: המצב הבריאותי שלו הולך ומדרדר, רמות הסוכר עולות והוא עלול להגיע למצבים מסכני חיים. גם ההתמכרות יוצרת מדרון חלקלק שעלול להוביל לתהום, ללא טיפול מקצועי. ככל שמחכים יותר זמן כך מחלת ההתמכרות עלולה להחריף את מצבו של המכור, ולשאוב את כל המשפחה למערבולת הולכת וגדלה של קשיים ומשברים”.

יעל קינן (צילום: יח”צ)

ומה לגבי שיחות עם המכור, האם הן יכולות לעזור?

“כשאדם נשאב לתוך ההתמכרות, קשה מאוד לגרום לו להכיר במצב. כל האמצעים כשרים להשגת המטרה, לא מתוך רוע – פשוט כי ההתמכרות שולטת בו. לא משנה כמה יפה נדבר או כמה נכעס, כמה נפנה אל הרגש או אל ההיגיון, הוא ינסה לעשות מניפולציות, יתרץ וימצא דרכים להצדיק את התנהגותו. צריך להבין שזו ההתמכרות שמדברת מגרונו. לכעוס על התנהגויות המכור זה כמו לכעוס על הגוף של חולה סוכרת שלא מצליח לווסת את רמת הסוכר בדם. בשני המקרים המחלה לוקחת שליטה, ולכן נדרש סיוע מקצועי כדי לעצור את כדור השלג ולהתחיל לראות שינוי. הבעיה היא שלוקח זמן עד שבני המשפחה אוזרים אומץ ומדברים עם המכור על קבלת טיפול”.

מדוע בני המשפחה חוששים לדבר עם המכור על טיפול?
“בחלק גדול מהמקרים בני המשפחה מפחדים מהתגובה שלו. הם חוששים שהוא יתנגד, יכעס, יתנהג בצורה אגרסיבית או באלימות של ממש. הם חוששים שהבקשות להפנות אותו לטיפול ידחפו אותו להשתמש בתדירות גבוהה יותר, ואפילו יגרמו לו לאיים בפעולות אובדניות. החששות מפני תגובות המכור טורדים את המחשבה ובעיקר משתקים את בני המשפחה, שמתקשים לעשות את הצעד הקריטי שיעניק למכור כלים וסיכוי לצאת מהתהום”.

מה את יכולה להגיד לבני משפחה שהחששות אוכלים אותם?

“מליווי בני משפחה רבים, אני יכולה להגיד שבמקרים רבים תגובת המכור לא מפחידה כפי שהם חששו: לפעמים הוא משתף פעולה יותר מהר מכפי שהם ציפו. כך למשל באחד המקרים שליוויתי לאחרונה, בני המשפחה חששו מאוד מתגובות המכור. ניסינו לתת לחששות האלה במה כאן בקליניקה, ולספק כלים מקצועיים המותאמים למצב לצורך ניהול השיח בצורה נכונה.

לבסוף הם הרגישו מספיק בטוחים כדי לנהל את השיחה עם המכור. בהתחלה הוא גילה התנגדות, אך מכיוון שהיו להם כלים להתמודדות היא התפוגגה ובשלב מסוים הוא פשוט אמר להם ‘תודה’. שבוע לאחר מכן הוא כבר נכנס לטיפול במרכז גמילה”.

הוא אמר להם “תודה”?

“זה אולי יישמע מפתיע למי שלא מבין את הדינמיקה של ההתמכרות, אבל כן. לפעמים המכור רק מחכה שנבוא אליו ונגיש לו סיוע. הוא משווע לעזרה, ופשוט לא יודע איך לעזור לעצמו לצאת מהמצב אליו הוא נקלע. זה רק מראה איזה תפקיד יש לבני המשפחה בליווי המכור. כמה השפעה יש להם, ואם רק נתעל אותה למקומות הנכונים, נוכל ליצור פתח לשינוי”.

איך אפשר להתמודד עם החששות?

“אני מאוד נזהרת ממתן טיפים כלליים, כי מה שנכון עבור תא משפחתי אחד לא בהכרח יתאים לתא משפחתי אחר, ואפילו עלול לדרדר את המצב. לכן, כאשר בני המשפחה מגיעים אלי לקליניקה, אני בונה תכנית טיפול המותאמת למצב המכור ולמצבם של בני משפחתו. לפי המטרות שנרצה להשיג, למשל לעודד את המכור להסכים ללכת למוסד גמילה, נלמד כלים ומיומנויות שיגדילו את הסיכוי להשיג את המטרה”.

האם את מטפלת במכור עצמו?

“הפוקוס שלי הוא על בני המשפחה שעוטפים את המכור, וחווים בעצמם סערה רגשית אדירה. את המכור, במידה שהוא מביע נכונות לקבל טיפול, אני מפנה למרכז גמילה.

חשוב להבין שליווי בני המשפחה חשוב לא פחות ממתן מענה מקצועי למכור. למעטפת המשפחתית יכולה להיות השפעה גדולה על מצבו של אדם המתמודד עם בעיית התמכרות: לעיתים המצוקה הרגשית שהקרובים חווים והרצון לעזור לאדם שיקר לליבם, גורמים להם לבצע פעולות שעלולות להחמיר את מצבו של המכור.

תהליך הליווי מאפשר לבני המשפחה להשפיע על המכור לטובה, וגם להתמודד עם המצוקות שהם בעצמם חווים בחיים האישים בעקבות השפעות ההתמכרות על התא המשפחתי כולו”.

מהן התוצאות של תהליך הליווי?

“כאשר מדובר בסיטואציה כה מורכבת ורגישה, לא נכון בעיניי לצאת בהצהרות והבטחות מפוצצות. בסופו של דבר הליווי מייצר סיכוי שהמכור ילך לטיפול. כמו שתרופה או טיפול רפואי יכולים להגדיל את סיכויי ההחלמה, כך משפחה שמקבלת כלים מקצועיים יכולה להגדיל את סיכוייו של המכור לקבל טיפול שיאפשר לו להיגמל. בשני המקרים המפתח הוא קבלת טיפול ע”י גורמי מקצוע”.

מה המסר שלך לבני משפחה?

“כמו שהמכור צריך עזרה, גם בני המשפחה צריכים סיוע. אני יודעת שהבושה משחקת תפקיד מרכזי, אבל אתם משלמים עליה מחיר כבד מנשוא. אל תחכו שהמצב יחמיר (ולרוב הוא יחמיר). פנו לסיוע שיעניק לכם כלים מקצועיים – כלים שיאפשרו לכם להתמודד עם הקשיים בצורה טובה יותר ויגדילו את סיכויי המכור להסכים לקבל טיפול.

זה אפשרי, וזה בידיים שלכם”.

לשיחת ייעוץ עם יעל קינן >>

בשיתוף יעל קינן

כדאי להכיר