אורתו-דה – תיאטרון שונה, נועז ופורץ דרך שזכה לפרסים בינלאומיים רבים!

עם ינון צפריר שוחחתי בעודו פורק את המזוודות אחרי שחזר עם שחקני תיאטרון "אורתו – דה" מפסטיבל תיאטרון רחוב שהתקיים בעיר איפר שבבלגיה

צילום תיאטרון אורתו-דה

בשיתוף עם עגם שיווק באינטרנט ורינה יוגל

אחרי הפסקה ארוכה בשל משבר הקורונה, התקיים בעיר איפר פסטיבל צבעוני וססגוני שבו הופיעו קבוצות תיאטרון  מכל העולם, מסביר לי ינון וההתרגשות ניכרת בקולו, הצגנו מופע חדש בשם: “מרק עוף” ולא ציפינו לתגובות הנהדרות שקיבלנו, להתלהבות שהוא עורר ולהזמנות להופעות נוספות באירופה .

ינון צפריר הוא המנהל האומנותי של תיאטרון “אורתו – דה”. הוא למד לימודי משחק בבית צבי שברמת גן, אחרי הלימודים הוא הופיע על הבמות בתיאטרונים החשובים בישראל כמו הבימה, תיאטרון הסמטה וכדומה ושיחק בהצלחה רבה בהצגות שהפכו לקלאסיקה בתיאטרון הישראלי כמו הדיבוק, החייל האמיץ שווייק ועוד.

לצד ההצלחה שחוויתי בהופעה בתיאטרון הרפרטוארי, הרגשתי שמשהו חסר לי. חיפשתי תיאטרון פחות קונבנציונאלי ויותר משפיע, רציתי לשחק בהצגות שיש להן שפה בימתית אחרת ושיוצרות דיאלוג עם הקהל תוך כדי המסר החברתי שהן מעבירות. הטריגר הראשון ליצירת תיאטרון רחוב היה כששמעתי שעומדים לקיים פסטיבל תיאטרון רחוב בינלאומי בעיר בת ים. זה אתגר אותי ויצרתי את המופע “מעפילים” , תיאטרון רחוב פוסט מודרני, שמפרק מיתוסים חברתיים ויוצר אמירה חדשה שיש בה הרבה פיוט .

את קבוצת התיאטרון “אורתו – דה” הקים ינון צפריר בשנת 1996 בשיתוף עם יפעת זנדני- צפריר אבי גיבסון בר-אל ודניאל זעפרני שהצטרף כעשור וחצי אחרי. התיאטרון משלב מתודות של תיאטרון רפרטוארי ותיאטרון רחוב ומשום כך הוא תיאטרון פורץ דרך, השונה מהתיאטראות האחרים. השפה הבימתית נוצרת מתוך שימוש בטכניקות רב תחומיות כמו מטאפורות ויזואליות, פנטומימה, מיומנות קרקס, תנועה, ליצנות, ודגש רב על וויזואליה. היצירות הן בעלות מסרים חברתיים הנטועים בהוויה הישראלית אבל בעלי השלכה קוסמופוליטית .

בתיאטרון הרחוב, מסביר ינון, אנחנו מרגישים את הקהל. זה מדיום חי. הקהל מגיב ומשתתף ויש לו אוטונומיה גם לקום ולעזוב. אבל הקהל הוא לא רק משתתף בהצגה אלא גם חלק מתהליך היצירה. אנחנו מגיעים לרחוב עם מופע ואז מרגישים איך הקהל מקבל אותו, איך הוא מבין אותו ובהתאם חוזרים לחדר החזרות ומשנים, מוסיפים, מפתחים ושוב חוזרים לרחוב לבדוק וחוזר חלילה כי זה תהליך של ניסוי וטעייה

זאת גם הסיבה שאנחנו לא מתעייפים או משתעממים, המופע כל הזמן מתפתח ומשתנה, וזה של היום, לא דומה בכלל לזה שהיה אתמול ולזה שיהיה מחר.

כשאני שואלת את ינון צפריר על אילו הצגות הוא ממליץ במיוחד הוא מצביע על ארבע הצגות: “שתי חברות וסוס אחד”, “אבנים”, “מרק עוף” ו”ספיקלס”.

המופע “אבנים”- Stones יצירתו של ינון צפריר זכה בשלל פרסים בפסטיבלים באירופה והוכתר כאחד מעשרת המופעים הגדולים בעולם. “אבנים” הוצג עד כה כ- 700 פעם בארץ ובעולם, זכה בעשרה פרסים בינלאומיים יוקרתיים והפך להיות מופע הדגל של משרד החוץ ומשרד התרבות. “אבנים” נכתב בהשראת אנדרטת מורדי הגטאות של נתן רפפורט אשר ממוקמת במוזיאון יד ושם ועל חורבות גטו ורשה. שישה אומנים מעצבים בעזרת גופם את הפסל של מורדי הגטאות ומצליחים להפיח בו חיים באמצעות פס קול ייחודי, תנועה וירטואוזית, דימויים ויזואליים. זהו מופע בו הצחוק רוקד עם העצב, הכיעור הופך ליופי וההווה מפלרטט עם העבר. זהו מופע המספר על ניצחון הרוח ועל הכוח של התיאטרון לצבוע גם את הצד האפל של החיים בבהירות של תקווה.

לאחר הפסקה, של כשנתיים וחצי, בשל מגפת הקורונה, המופע “אבנים” חוזר לבמה, וזו הזדמנות לחזות במופע עוצר הנשימה הזה,  שהוא מסע חוויתי, סוחף מלא פיוט וצחוק.

על מועדי ההצגות אפשר להתעדכן באתר הבית.  

“שתי חברות וסוס אחד” היא הצגה של נשים, שביימה יפעת זנדני- צפריר,  שזכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר ובפרס השחקנית הטובה ביותר בתחרות היוצרים באמנויות הבמה 2021.

“שתי חברות וסוס אחד” הוא סיפור חוצה שנים של שתי חברות, אותן מגלמות אילנית לנסקי, שכתבה את המחזה יחד עם יפעת זנדני-צפריר, ועדי זורע. סיפור המלווה בהרבה כאב, הרבה חלומות, טונות של צחוק ושבועת נצח אחת. שתי החברות מעלות זיכרונות של חברות בלב ובנפש בשכונת עמידר של שנות השבעים, זיכרונות של נערות הנמצאות בסיכון ומתמודדות עם המצוקה. זהו סיפור על  אמון ואמונה ביכולתו של האדם לשנות את מסלול חייו.

ההצגה מפגישה בין עבר להווה, בין דת ובין חילוניות, בין אהבה ומוסר ובין חלומות לאכזבה. בעדינות היא מעלה את הנושא של פגיעה מינית ומביאה גישה יהודית עמוקה אשר בשונה מהגישה הגורסת כי פגיעה בילדות היא הרס העתיד, הגישה היהודית מאמינה כי בכל אחד טמון כוח גדול עד כדי שינוי המציאות.

“שתי חברות וסוס אחד” מעניקה לצופים חוויה עוצמתית של סיפור מצחיק ומרגש, משחק נהדר, בימוי נפלא, טקסט מכונן ותפאורה מעוררת התפעלות. זוהי הצגת חובה! רוצו לראות!

על מועדי ההצגות אפשר להתעדכן באתר הבית.  

ספיקלס –   SPEACKLESSיצירתו של דניאל זעפרני  ובביצועו היא חוויה ויזואלית מבריקה של אחד מהפנטומימאים הטובים בעולם, במופע מצחיק, מדהים, חכם ומענג!

בלי מילים ובווירטואוזיות נדירה מציג לנו דניאל זעפרני קומדיה אנושית פיוטית ומצחיקה המתארת תחנות בחייו של האדם מול כוחות הטבע ומול גורלו.

שלוש סצנות מרטיטות ומצחיקות במיוחד נחקקות בלב הצופים והכול  כאמור בתנועה בלבד

הסצנה הראשונה נפתחת אל מול ביצה ענקית המונחת במרכז הבמה, מתוכה בוקעת יען שרוקדת, שבולעת את כל הבא ליד, מטילה ביצה והנה לפתע יש לנו גוזל יען… והכול מוצג רק באמצעות ידיו ורגליו של זעפרני.

בסצנה השנייה מוצג חיזור חושני המובע רק באמצעות עשר אצבעות ידיו של האמן. יד שמאל “מחזרת” אחרי יד ימין שבתחילה מסרבת לשתף פעולה, אך לבסוף נכנעת לתשוקה.  הסצנה מסתיימת בשילוב ידיים הנראה חיבוק אוהבים כשכל חלקי הגוף האחרים מוסתרים.

בסצנה השלישית מציג האומן באמצעות כפות רגליו המונחות מעל שולחן מחשב מפגש אוהבים, כשכף רגל מתאהבת בכף רגל שמאל.

אף מילה לא תוכל לתאר את המופע עוצר הנשימה, את הצחוק של הקהל ואת צהלות הילדים. אתם חייבים לראות! מתאים לכל המשפחה!

על מועדי ההצגות אפשר להתעדכן באתר הבית.  

“מרק עוף”- CHICKEN SOUPהוא “מרק משובח” של ליצנות מודרנית, של תיאטרון חזותי, של תנועה בימתית נהדרת ושל כאב בטן מרוב צחוק.

זהו סיפור על שני שפים מפורסמים ואניני טעם המגיעים ללמד בישול ומאבדים שליטה על העוף “פולקע”. הוא מעביר אותם שיעור מאלף בתחכום, ביצירתיות, בקונדסות ובאהבה ומוכיח להם שגם עוף אחד קטן יכול להיות טבח גדול. זוהי הצגה ויזואלית ללא מילים המתאימה לכל המשפחה! בואו לראות!

על מועדי ההצגות אפשר להתעדכן באתר הבית.  

בעשר השנים האחרונות תיאטרון “אורתו – דה” מנהל את מתחם תיאטרון הרחוב הבינלאומי של פסטיבל חיפה להצגות ילדים וזוכה להצלחה גדולה כששמו של הפסטיבל הולך לפניו בקרב אמני תיאטרון הרחוב בכל העולם.( עמוד הפסטיבל באתר אורתו-דה)

תיאטרון “אורתו – דה” ביסס את שמו כתיאטרון מוביל בארץ ובעולם. אתם מוזמנים לקחת חלק בתיאטרון אחר, נועז, חצוף וללכת שבי אחר המופעים שלא ישאירו אתכם אדישים.

בשיתוף עם עגם שיווק באינטרנט ורינה יוגל

כדאי להכיר