"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"אשתי זקוקה לי, רוצה לחיות"

עמי רביע (‭,(49‬ נכה צה"ל, סועד את אשתו המרותקת לכיסא גלגלים • לאחרונה כליותיו חדלו לתפקד, והוא פונה לציבור • "רוצה שיהיו לאשתי חיים טובים ובריאים"

,עודכן
עמי רביע ורעייתו שפרה צילום: יהושע יוסף

במשך עשרות שנים סועד עמי רביע (‭49‬) את רעייתו שפרה, ובמקביל מתמודד בעצמו עם פציעות שנגרמו לו כתוצאה מתאונת אימונים קשה. בשקט, בלי תשומת לב ובלי עזרה, הוא מטפל בשניים. אבל כעת הגיע למצב שבו פשוט לא נותרה לו ברירה. אם לא ימצא לו תורם כליה, גופו עלול לבגוד בו, אפילו בשבועות הקרובים, והוא עלול למות. לכן, בלית ברירה, הוא פונה לציבור ומבקש - תעזרו לי לחיות.

"הייתי לוחם בגולני ונפצעתי תוך כדי תרגיל ב-‭.1989‬ חטפתי כמה כדורים ביד ובבטן", הוא מספר ל"ישראל היום". לאחר שחרורו פגש את רעייתו, שגם היא נפצעה בצה"ל ורותקה לכיסא גלגלים.

במשך שנים ארוכות התמודדו השניים עם הקשיים, מגדלים יחד ילד, שלבסוף הפך ללוחם ביחידת עוקץ. עמי, שמתמודד בעצמו עד היום עם תוצאות פציעתו, עובד בחברת כוח אדם כשלדבריו "העבודה שלי היא לטפל באשתי. אני עמוד התווך במשפחה". במקביל, למרות אופי פציעתו, הוא הקפיד להתנדב ולסייע ללוחמים. "אני עוזר לחיילים בודדים. מורעל על הצבא. למרות שהוא בן יחיד, חתמנו לבננו כדי שהוא יהיה לוחם".

בשנים שעברו מאז הפציעה מצבו הגופני הידרדר. הוא עבר מספר ניתוחים בכף ידו ובבטנו, אך רסיסים שנותרו בגופו גרמו לו לנזקים בלתי הפיכים. מכיוון שקיבל במשך שנים ארוכות כדורים רבים נגד כאבים, הפסיקו כליותיו לתפקד. "לפני ארבע שנים גילו שאני סובל מאי ספיקת כליות בגלל הכדורים שקיבלתי. אסור לי לאכול ולשתות הרבה ואני מקיא", הוא משתף. הוא עבר בשנים האחרונות שני אירועים מוחיים ושני צנתורים. האבסורד הוא שבשל פציעתו אסור לו לעבור דיאליזה, מה שגורם לכך שתרומת כליה היא האופציה היחידה עבורו. "המצב שלי לא טוב", הוא אומר בכנות. "אני יכול לקבל דום לב ולמות, כי לא יכולים להציל אותי".

במהלך השנים האחרונות נמצאו עבור עמי תורמי כליה, אך אלו נפסלו בזה אחר זה בשל בעיות רפואיות שאסרו עליהם לבצע את התרומה. כעת, הוא החליט לפנות לתקשורת, כמוצא אחרון. לדבריו, מכיוון שאין לו משפחה מורחבת, הוא היחיד, למעט בנו, שמסייע לרעייתו. "אני אדם שקט. רוצה שיהיו לאשתי חיים טובים ובריאים. אני מבקש שיעזרו לי. אני רוצה שידעו שתרומת כליה אינה מהווה סכנה, ושזו הצלת חיים בסך הכל. חייבים להעלות את המודעות לתרומת כליות".

אנשי עמותת "תורמים חיים "שמלווים אותו מספרים כי מדובר במלח הארץ, שתרם למדינה רבות. "הדרך לחיים נורמליים ובריאים של עמי, כמו יתר חולי אי ספיקת כליות בארץ, היא דרך תרומת כליה", הם מציינים. "זהו הליך לא מסובך ולא מסכן חיים. בישראל חיים היום מאות אנשים שתרמו כליה ושאיכות החיים שלהם לא נפגעה כלל. הם הצילו חיים של אנשים רבים".

עמי: "לפני 4 שנים גילו שאני סובל מאי ספיקת כליות בגלל הכדורים שקיבלתי. אני רוצה שיידעו שתרומת כליה אינה מהווה סכנה ושזו הצלת חיים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר