מה באמת חיפש פוטין בירושלים? סיפור הקרב על לנינגרד
במשך כשלוש שנים צרו הנאצים על לנינגרד • התושבים הקפואים והמורעבים, שמאות אלפים מהם מתו, אכלו עלי עצים כדי לשרוד • משפחת פוטין הייתה בין השורדים • כעת נחנכה בירושלים אנדרטה לזכר סיפור הגבורה של התושבים והחיילים הרוסים
אחרי שנים ארוכות הגיע היום (חמישי)נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לביקור בישראל. הסיבה המרכזית היאפורום השואה הבינלאומישהתקיים בעיר, אך בפועל הייתה סיבה חשובה נוספת:חנוכת אנדרטהלזכר גיבורי העיר לנינגרד (כיום סנט פטרבורג) בגן סאקר בבירה. זהו אחד מסיפורי הגבורה האזרחית והצבאית הגדולים ביותר של מלחמת העולם השנייה, והטרגדיה האזרחית הגדולה ביותר שהתרחשה אי פעם.
פוטין ונתניהו בטקס בגן סאקר // צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
העיר, שנוסדה על ידי הצאר פטר הגדול ב-1703, מהווה את השער של רוסיה למדינות סקנדינביה ופינלנד, והייתה במשך שנים רבות בירתה של האימפריה הרוסית כולה. לכן, לעיר הייתה חשיבות אסטרטגית, מדינית וצבאית ראשונה במעלה.
את העובדה הזו ידע הצורר הגרמני אדולף היטלר. הוא הורה למפקדי צבאו שלא לקבל את כניעתה של העיר, אלא להחריבה עד יסוד, במסגרת הפלישה הגרמנית לרוסיה במבצע ברברוסה. במקביל, מועצת הפועלים הקומוניסטית העירונית, ששלטה במקום באותה התקופה, החליטה לבצר את העיר ולמנוע את נפילתה.
לטובת המגנים עמדו הביצורים הענקיים שהכין הצאר פטר הגדול ויורשיו לאורך מאות שנים, ולהם הוסיפו בסיוע כלל אזרחי העיר 190 ק"מ של מכשולי עץ, 635 ק"מ של מכשולי גדר תיל, 700 ק"מ של חפירות נגד טנקים, 5,000 ביצורים קלים ובונקרים ו-25,000 ק"מ של חפירות.
הצבא הגרמני נבלם בכניסה לעיר, אך כן הצליח לכתר אותה כמעט לחלוטין. במשך 872 ימים נמשך המצור הגרמני-פיני סביב העיר, כשלרשות הרוסים עמד רק קו דקיק של אספקה דרך אגם לדוגה. גם את האספקה הזו קשה היה להעביר, מכיוון שהצבא הגרמני נהג להפציץ את האגם במשך כל ימות השנה, ובחורף המים היו קופאים, והיה מאתגר להעביר דרכו משאיות.
התוצאה הייתה רעב כבד, שבעקבותיו מתו בתקופת המצור בין 750 אלף למיליון וחצי בני אדם. המחלוקת על מספר ההרוגים נובעת בין היתר מההרס וחוסר התיעוד של המצב בעיר, בקרבות הקשים שהתחוללו בה ובסביבתה.
הקרב של לנינגרד // צילום: AP
במשך כמעט שלוש שנים נמשך המצור הכבד. בחלק מהזמן אכלו תושבי העיר את עלי העצים, ובהמשך החלו לגדל ירקות בפארקים ובאצטדיונים על מנת לאפשר יצירת אספקת מזון פנימית. עם זאת, מגדלי הירקות ביצעו את עבודתם כשהם חשופים לאש הגרמנית ונתונים לסכנת מוות מיידית. התושבים היו נוהגים גם לצלול לאגם לדוגה על מנת לשלות את האספקה הטבועה של הספינות שהוטבעו.
הקור בעיר, שנמצא באזור צפוני, היה בלתי נסבל וירד בחורף מתחת לאפס, מה שגרם לאתגר אדיר, מכיוון שלא הייתה בעיר אספקת נפט או פחם, וכמובן - לא היה חשמל. על מנת להתמודד עם הקור המקפיא כרתו בני הנוער את כל עצי העיר ואת היערות בסביבה בתנאי כפור שלא ניתן לדמיין, על מנת לשרוד.
בינואר 1943 החל המבצע לשחרור העיר הנצורה – מבצע "ניצוץ". הצבא האדום הבקיע תוך כדי לחימה קשה את הביצורים הגרמניים בדרום אגם לדוגה ובתוך שישה ימים הצליח לפתוח מסדרון יבשתי לעיר. עם זאת, רק שנה מאוחר יותר, בינואר 1944, הצליחו הסובייטים לגרש לחלוטין את הגרמנים והפינים מהאזור, ובכך לסיים לחלוטין את המצור על העיר.
לנינגרד בתחילת המאה ה-20 // צילום: sputnik
לנינגרד הייתה בתום המלחמה בין הערים הסובייטיות הראשונות לזכות בתואר "עיר גיבורה", כשהמדינה הסובייטית מעלה על נס את הגבורה העצומה שנדרשה מצד מגני העיר. התואר הוענק לעיר באופן רשמי עשור לאחר המלחמה, ב-1965.
ופוטין? משפחתו של פוטין הייתה בין תושבי לנינגרד הנצורה, ואחד מאחיו אף נהרג כתוצאה מרעב במהלך המצור הקשה. לכן, לצד העובדה שנשיא רוסיה מעוניין להחזיר את רוסיה לגדולתה, בין היתר באמצעות אנדרטאות, יש לו גם נגיעה אישית וטרגית במיוחד לאחד האירועים המכוננים של רוסיה המודרנית.
