הניצחון של הדר: נפצע וישרת סמוך לזירת הפיגוע

16 שנים וחצי אחרי שנפצע אנושות בפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה והרעיד את הלב למדינה שלמה, שעקבה אחרי הפעוט יפה התואר ששרד את החיים כנגד כל הסיכויים, הדר בהט, אותו ילד שגרם לכולנו להתפלל חודשים ארוכים לשלומו, התגייס לצה"ל.

"אני לא נכה בחשיבה שלי", מסביר הדר (19) הלבוש בבגדים הבוהקים של חיל הים, "היה חשוב לי להתגייס, לתרום כמו כל אדם אחר, למרות המגבלות שלי. להיות חייל. להיות עצמאי, בלי מעטפת מגוננת, בפעם הראשונה בחיי, לקחת אחריות, לעשות תפקיד משמעותי". הדר התגייס לפני קצת יותר מחודש. הוא ישמש כמש"ק כוח אדם במספנה בבסיס חיל הים בחיפה.

מדובר באחד מסיפורי השיקום הנדירים ביותר שידעה ישראל, למודת האסונות והפיגועים. 21 בני אדם נהרגו בפיגוע במסעדת "מקסים" בחודש אוקטובר 2003, ביניהם אביו ציקי. אמו טובה ואחותו ענבר שהיתה אז עדיין לא בת 6, יצאו בנס כמעט ללא פגע. הדר נפצע אנושות מגולה שניתזה מהמטען ופגעה בראשו.

עוד בנושא:

•אלוף העולם הפך ללוחם: "זו חוויה מטורפת"

•תוך כדי לחימה: תרמו דם לחבריהם הפצועים

•הכירו את הדודות מהפינה החמה בגוש עציון

•אמריקה התרגשה: הלוחם חזר מאפגניסטן והפתיע את משפחתו

הוא הובהל לבית החולים רמב"ם והרופאים שנאבקו על חייו לא היו בטוחים שישרוד את הלילה הראשון. הדר הקטן סירב להיכנע. עם אמא שלא משה ממנו ואחות קטנה שעזרה בכל, עם שיקום ארוך ויוצא דופן בבית לוינשטיין, הוא הדהים את מיטב הרופאים שרד וצמח וניצח את הכל. ידו הימנית לא תפקודית וברגל ימין הוא נעזר במכשיר מיוחד שנותן לו פולסים חשמליים ומתזמן את ההליכה שלו.

בריאיון בלעדי ומרגש למוסף "שישבת", שיתפרסם מחר, הדר מדבר בגילוי לב על הכל: הגעגועים שלא מרפים לאבא ציקי, השיקום המפרך והטיפולים שהוא עושה גם היום, האהבה הגדולה לאמא טובה שלא משה ממנו ולאחותו ענבר, ההצלחה הגדולה שלו בטניס שולחן, רישיון הנהיגה שהוציא ותרם לעצמאותו ועוד."מאז שהייתי ילד קטן עברתי עוד מכשול ועוד מכשול. אף פעם לא הסכמתי לוותר", אומר הדר. "אני יודע שבמצבי יכולתי לבחור לא להתגייס, ויש כאלה שעושים את זה. אבל אצלי המחשבה הזאת לא עלתה אפילו לרגע".

קל מאוד להיסחף אחרי החיוך המאושר של הדר, אחרי הצחוק המתגלגל שלו, העיניים הירוקות הזורחות של החייל הטרי, המלא בשמחת חיים.

אמו, טובה, מתרגשת: "אני כל כך גאה בילד המדהים הזה", היא אומרת בראיון שלנו בביתם בחיפה ומוחה דמעה. "לא נתנו לו סיכוי לחיות, אבל הוא למד הכל מחדש. והוא עקשן. מנצח כל מכשול. ועכשיו הגיע הצבא. אני גאה בו על הרצון הגדול שלו לתרום, על זה שהוא אחראי, בוגר ומסתדר בלי סיוע. זה מציף אותי באושר".