"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סיפורו הבלתי ייאמן של גיבור המלחמה – שמת מקורונה

לפנות בוקר הקיפו הווייאטקונג את קבוצת הלוחמים • במשך ימים ארוכים נלחמו בני אדקינס וחבריו בלי הפסקה: "אדקינס הרג יותר מ-135 מחיילי האויב"

,עודכן
אדקינס מקבל את מדליית הכבוד, צילום: Staff Sgt. Bernardo Fuller, הצבא האמריקני

הקרב האחרון של סרג'נט מייג'ור (רב סמל) נמשך 23 ימים. ביום שישי האחרון, כשהוא בן 86, הביסנגיף הקורונהאת בני אדקינס, אגדה בתחום הכוחות המיוחדים האמריקנים וזוכה למדליית הכבוד, העיטור הגבוה ביותר בצבא ארצות הברית, והוא הלך לעולמו. "תשמור על משפחתנו", כתבו בני משפחתו בציוץ פרידה בטוויטר.

סיפורו של אדקינס כמעט בלתי יאומן, אדם שהגיע מבית קטן במדינת אוקלהומה והפך בזכות גבורתו הרבה לשם דבר בצבא ארצות הברית. אדקינס גוייס לצבא האמריקני ב-1956, כשהוא בן 22 ונשלח לגרמניה כקלדן. אולם האיש סירב להישאר בתפקיד זוטר ועורפי, וחזר לבסיס היחידות המיוחדות פורט בנינג, שם למד בבית הספר המוטס והתנדב לאחר מכן לכוחות המיוחדים. ב-1961 הוא הפך ללוחם מן המניין ביחידה הכומתות הירוקות ונשלח למלחמת וייטנאם.

"בסמוך לשעה שתיים לפנות בוקר ב-9 במרץ 1966 הם היכו אותנו. בתחילה הם ירו לעברינו פצצות מרגמה ולאחר מכן החלו תקיפות המוניות", שחזר אדקינס לימים. הוא, שני קצינים ועשרה חיילים נוספים היו בסיור כשבשלב מסויים החלו לוחמי הוייאטקונג לתקוף אותם.

במשך כמעט ארבעה ימים נלחמו אדקינס וחבריו. בעיטור שלו נכתב כי הקרב נמשך 38 שעות, בנוסף ל-28 שעות של בריכה והתחמקות. "תוך כדי לחימה עם מרגמות, רובים, מקלעים, נשק קל ורימוני יד. ההערכה היא כי סמל המחלקה אדקינס הרג בין 135 ל-175 מתוך לוחמי האויב, תוך כדי ספיגה של 18 פצעים נוספים בגופו".

אדקינס סירב להותיר איש אחד מאחור, וכשהגיעו הוא וחבריו לאתר הפינוי, כשאדקינס סוחב פצוע על גבו, גילו הלוחמים שהמסוק האחרון עזב. למרות הסיכויים הבלתי אפשריים, אסף סמל המחלקה את יתר הניצולים וניווט עמם בג'ונגל, תוך כדי התחמקות מהאויב, במשך יומיים נוספים, עד שחולצו בשלום.

את העיטור קיבל אדקינס ב-2014 מאת הנשיא ברק אובמה. "הוא הפגין גבורה וחוסר אנוכיות יוצאי דופן". בנוסף הוא נכלל בהיכל הגיבורים של הפנטגון. ב-26 במרץ הוא אושפז בשל קשיי נשימה והוגדר כחולה אנוש בקורונה. ביום שישי האחרון הוא נפטר, מותיר אחריו חמישה ילדים ואת רעייתו מרי, שלה היה נשוי 59 שנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר