"גולני זה הדבר הכי מדהים שיכולתי לבקש"

"אני שמח עם הבחירות שעשיתי", מצהיר יהודה רייך (24), לוחם סיירת גולני, חרדי לשעבר, גרוש ואב לילד בן חמש, שיתחיל בעוד כשבועיים את תפקידו החדש כמפקד בקורס מ"כים. "שלא תחשוב. שילמתי מחיר יקר ואכלתי קש בכמויות, אבל למדתי להתגבר על הכל. הצלחתי להגיע מחוות השומר לסיירת גולני והיד עוד נטויה. אני מאושר".

סיפורו של יהודה יוצא דופן, בין היתר בשל השינוי האדיר שחל בו. הוא היה חרדי קלאסי, בן לחסידות צאנז המפורסמת, שהתחתן בגיל צעיר והביא ילד לעולם, והפך לחילוני "למהדרין", כמו שהוא מגדיר זאת, ולגולנצ'יק מורעל שחולם על קורס קצינים.

"גדלתי בבית חסידי קלאסי, בית רציני עם אבא ראש ישיבה ועוד שבעה אחים ואחיות", הוא מספר. "האמת היא שהילדות שלי הייתה קצת יותר קשה מזו שהאחים שלי חוו כי התקשיתי לקרוא ולכתוב – הייתה לי בעיה בעין שאף אחד לא הצליח לאבחן. תויגתי כילד בעייתי ומסכן שלא יודע כלום מהחיים שלו, וזה הרחיק אותי. חטפתי בתלמוד תורה והרגשתי בצד".

אולם אחרי מספר שנים הצליח רופא עיניים להתאים ליהודה הקטן משקפיים מיוחדים והדבר החזיר אותו לתלם. "התחלתי ללמוד בישיבה קטנה (מקביל לתיכון - ח"ג) והשלמתי את החומר, אבל אחרי שנה הרגשתי שלא הצלחתי שם ולכן עברתי לישיבה של אבא שלי. שלושה חודשים אחר כך עזבתי כי לא הסתדרתי איתו ועברתי לישיבה שלישית, שבה למדתי עד גיל 19".

"לא הייתי מהתלמידים המצטיינים", הוא מודה. "הייתי מעשן, צופה בסרטים וחובב כדורסל, אבל הכל היה בסתר. מדי פעם היו תופסים אותי ומעיפים אותי מהישיבה, אבל כיוון שאבא שלי הוא אדם חזק בישיבה החזירו אותי כל פעם".

חרדי רק כלפי חוץ

משום שיהודה היה בעייתי, הגה אביו רעיון מקורי: אם הוא לא יכול להיות בישיבה, שיתחתן. "כבר מגיל 16 הסתובבתי עם החבר'ה הגדולים, שלא הצליחו למצוא שידוך, ובגיל 19 אבא החליט שכדאי שאתחתן". השידוך יצא לדרך ויהודה פגש את מי שתהיה רעייתו לעתיד. בין השניים נערכו שתי פגישות, כל אחת בת שלוש שעות, ושבהן "אמרתי את מה שציפו שאגיד, על הדרך שבה אני רוצה לחנך את הילדים ואיך אני רואה את שולחן השבת שלי, אבל לא באמת האמנתי בדברים שאמרתי". תוך זמן קצר יחסית השניים התחתנו.

"התחלתי לעבוד בסופרמרקט והרגשתי עצמאות שמעולם לא חוויתי, שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה. כלפי חוץ אולי נראיתי חרדי, אפילו לא מודרני אלא הארד קור, אבל בפנים לא הייתי חזק – הייתי מגניב מדי פעם סיגריה בשבת, התחלתי להתלבש יותר צמוד. אחרי זמן קצר אשתי ראתה שמדובר שהיא קיבלה חתול בשק – היא דתייה אדוקה, אומרת תהילים בשבת, ובעלה לא קם לתפילה". השניים ניסו לנהל שגרת חיים אך ללא הועיל. בעוד רעייתו בהיריון מתקדם הם התרחקו אחד מהשני: "הייתי חוזר בעשר בלילה ולא היינו נפגשים".

כשבנו נולד הוא כבר היה בעל חזות חילונית כמעט לחלוטין, ושנה מאוחר יותר החליטו בני הזוג לפרק את החבילה. "התגרשנו יפה, בשקט, הסתרנו הכל מההורים שלנו. רק אחר כך סיפרנו להם". הוא היה אז בן 22 שנמאס לו מהעולם החרדי. "אף אחד לא יאמר לי מה לעשות – לא האדמו"ר או הקהילה".

"לא הבנתי מה אני עושה שם"

לאחר הגירושים נוצר נתק בין יהודה לבני משפחתו, מכיוון שאביו פחד מהשפעה על האחים הצעירים שלו. "במשך תקופה נדדתי ממקום למקום בלי בית, ישן פה ושם ומסתדר איכשהו". הייתה זו תקופה קשה ליהודה. הוא התחבר לחרדים לשעבר שהתעסקו בסמים קשים ובחורות. לדבריו, "הכרתי את הצד הרע של תל אביב וזה לא התאים לי".

יהודה, שביקש לצאת מהמצב שבו הוא נמצא, הגיע לבית לחיילים בודדים ופגש שם עובדת סוציאלית שהאיצה בו להתגייס וכך להשתקם. הבעיה הייתה שבגיל 18 על מנת לאפשר לו פטור הציגו אותו בני משפחתו כמשוגע, מה שיצר בעיות בירוקרטיות מול צה"ל. "ככל שהכרתי יותר לוחמים כך בער לי יותר להתגייס. צפיתי בסרטונים של סיירת מטכ"ל, של יחידות מיוחדות, אבל לקח כמעט שנה עד שהצלחתי לשכנע את הצבא להתגייס. בבקו"ם חשבו שאני מינימום חולה באברבנאל".

כשהתגייס נשלח בהתחלה לבסיס חוות השומר, שאליו מגיעים חיילים ללא מוטיבציה וחיילים בעלי עבר בעייתי. "הייתי מהיחידים שקמו בבוקר בבסיס, לא הבנתי מה אני עושה שם, ואחרי חצי שנה הגעתי לגולני".

הוצע ליהודה לשרת בסיירת גולני אך הובהר לו שיש לכך מחיר. כגרוש ואב לילד הוא ייאלץ לצמצם את הביקורים ולראות את ילדו ביציאות הבודדות שמקבל לוחם בהכשרה. יהודה הסכים. "רציתי לפגוש את הילד אבל הייתי חייב לצמצם את המפגשים בגלל אופי השירות. לא הייתה ברירה, נאלצתי לוותר. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. זה היה מסלול פסיכי שארך שנה וחודשיים, ומשם יצאתי לקורס מ"כים".

בעוד שבועיים יתחיל יהודה את תפקידו החדש כ"מודרך" – מפקד של לוחמים בקורס מ"כים בבית הספר לחי"ר. עם בנו, שיחגוג השבוע את יום הולדתו החמישי, הוא מדבר בעיקר בזום ובטלפון. "הוא רוצה לראות אותי יותר, אבל אני מסביר לו שכרגע זה מאתגר".

"אני מאושר בגולני, אוהב את מה שאני עושה. גולני זה הדבר הכי מדהים שיכולתי לבקש. לא ידעתי בכלל מה זה גולני כילד, אבל בתוך חודשים הפכתי לגולנצ'יק שרוף שגאה ללכת עם עץ על הכתף. זו הייתה הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי".

למרות הקשיים הרבים שחווה בתוך החברה החרדית, יהודה אינו כועס על משפחתו ועל בני קהילתו. "יש לי משפחה מדהימה, אבל ילד שעושה כזה שינוי זה דבר קשה לעיכול. אני מבין את אבא שלי, שאמר שאני לא יכול לבוא הביתה, אבל בחרתי ללכת בדרך אחרת. יש דברים שאני עדיין עושה – שומע מוזיקה חסידית, מדי פעם מניח תפילין. אני מתגעגע לקהילה, לאנשים שעימם גדלתי. אני לא שונא אותם ואוהב אותם על אף שיצאתי בשאלה. גם היום אם אוכל לעשות ארוחת שבת עם חרדים אגיע, רק שזה יהיה עם רכב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו