עושים חיל: עולים מרחבי העולם מתגייסים לצה"ל

בן וזיו שושן | ארה"ב

"הבנו שאנחנו חייבים לשרת את המדינה"

למען האמת, אף שבן (19) וזיו (18) שושן הם אח ואחות, את ההחלטה להגיע לארץ ולהתגייס לצה"ל הם עשו בנפרד, אך אין ספק שכחיילים בודדים קל יותר להם בישראל שכן הם יחד. בן מתגייס לחטיבת הנח"ל בשבוע הבא, ומקדם במקביל הצטרפות לקורס טיס: "זה החלום שלי", וזיו תתגייס שלושה ימים אחריו ותהפוך למ"כית טירונים. 

השניים נולדו להורים ישראלים בניו יורק ועברו למיאמי בגיל צעיר. "מגיל מאוד צעיר חשבתי על גיוס לצבא ותמיד חשבתי לעשות את זה אחרי סיום התיכון, לא ראיתי את עצמי ממשיכה ללמוד בארה"ב", מספרת זיו, "זה היה קשה קצת כי כל החברים שלי חשבו בשנה האחרונה על אוניברסיטה וזה לא הקל עלי בעניין של חשיבה ציונית ועלייה לארץ, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני חייבת לעצמי לעלות לארץ ולהתגייס". 

בן, מצידו, הלך בתוואי שבו הלכו כל חבריו והתקבל לאוניברסיטת פלורידה היוקרתית, אבל הקורונה הפכה את הלימודים מפרונטליים למקוונים, מה שהוציא מהם את ההנאה, ובמקביל בער בו הרצון להגיע לארץ ולהתגייס. "הבנתי שזה הזמן לשרת את המדינה", הוא אומר. 

השניים אומנם מוגדרים כחיילים בודדים, אך יש להם משפחה גדולה בארץ. "האמת היא שלהורים שלי קצת קשה כי אנחנו הילדים היחידים שלהם, אבל הם תומכים במאה אחוז ואפילו הפתיעו אותנו בביקור בישראל לפני ימים אחדים", מספרת זיו.

השניים מתגוררים יחד בקיבוץ גשר הזיו בצפון הארץ, ומתרגשים במיוחד לקראת הגיוס הצפוי. בן, שמתגייס לנח"ל, מקווה בעוד חודשים ספורים להצטרף לקורס הטיס, וכבר עבר שניים מהמיונים בהצלחה.

תמיר רביבו ואיתן ברזינר | ארה"ב

"לשרת זה חלק מהזהות הישראלית"

"התאמנו יחד לגיבוש צנחנים. זה מטורף שהיתה לנו הזדמנות לגור ביחד ולא רק להתכתב בואטסאפ", מספר איתן ברזינר (19), שמתגייס יחד עם חברו הטוב תמיר רביבו (18) בשבוע הבא לחטיבת הצנחנים. השניים הפכו כבר לפני כמה שנים לחברים והתגוררו במרחק שעת נסיעה זה מזה. תמיר, בן להורים ישראלים, גדל באורנג' קאונטי, ואילו איתן הוא בן להורים מדרום אמריקה ומתגורר בעיר סן דייגו. בחודשים האחרונים הם מתגוררים יחד בקיבוץ גזית, ומשם יגיעו להתגייס. 

"תמיד ידעתי שישראל היא מדינה חשובה מאוד ליהודים", משתף איתן, "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות קרבי וכל בני הדודים שלי התגייסו לצנחנים, כך שזה היה טבעי בשבילי".

תמיר, מצידו, מספר שמגיל צעיר הטמיעו בו את הרצון לשרת, בין שבבית ובין שבתנועת הצופים: "באתי מבית מאוד ישראלי ולכן החלטתי לעלות לארץ כי לשרת בצה"ל זה חלק מהזהות הישראלית שלי".

השניים עלו יחד במסגרת גרעין צבר והחלו להתאמן לצנחנים. הם עדיין לא יודעים לאיזה גדוד יתגייסו, ומתכוונים לגשת לגיבוש ליחידות חטיבת הקומנדו, שם עלולה דרכם להיפרד. "החלום שלי זה מגלן", אומר תמיר ואיתן מודה: "אני רוצה דובדבן". 

איתן מספר שהוריו גאים מאוד, אך כמובן גם חוששים משירות קרבי. "ההורים שלי ממש ציונים, אבל זו היתה החלטה מאוד קשה להם. אמא שלי, כמו כל אמא בארץ או בחו"ל, מפחדת, אבל היא מאוד גאה ותומכת בי". גם תמיר מספר על תמיכה בלתי מסויגת: "ההורים שלי מאוד בעד, מאחוריי בכל החלטה. אבא היה בחיל האוויר ומפרגן מאוד"

גבריאל שפירו | דרום אפריקה

"רציתי חיים כמו של אחי הלוחם"

"קוראים לי גבריאל שפירו ואני עולה חדש מדרום אפריקה. מגיל קטן היה לי חלום להתגייס ולתרום למדינת ישראל, וזו אחת הסיבות המרכזיות שעליתי. לא יכול להיות שיהודים שלא נמצאים בארץ לא חייבים להתגייס". 

גבריאל, שמתגייס השבוע לחיל השריון, עלה מדרום אפריקה בסוף ינואר האחרון, היישר לתוך מגיפת הקורונה, והצטרף למכינה הקדם־צבאית בית יתיר בדרום הר חברון. הוא אומנם היה "מורעל" על גיוס עוד לפני שעלה לארץ, אבל הרבנים במכינה הצליחו להלהיב אותו אפילו יותר. 

"אני רוצה להתגייס לחטיבה 7 כמו הרבנים שלי", הוא מספר, "ההורים שלי מאוד גאים בי, הם מאוד ציוניים. למעשה, אבא שלי כל כך אוהב את מדינת ישראל שמבחינתו אחת המטרות שלו כאבא היתה שאתגייס", מחייך גבריאל. "אמא שלי גם מאוד מתרגשת, פחות מאבא כי היא מפחדת קצת, אבל הם גאים בי מאוד".

גבריאל מציין כי לפני כמה שנים עלה גם אחיו לארץ ושירת בסיירת גולני, ושהוא מאמין שאחרי שאחיו הקטן, בן 14, יסיים את לימודיו, תעלה כל המשפחה לישראל.

"ראיתי איך אח שלי שירת, הבנתי אילו חיים מדהימים יש לו, ורציתי גם חיים כאלה", הוא מספר. למעשה, הוא מתגייס עם חברו הטוב, דניאל, שעלה לישראל לפני שש שנים עם בני משפחתו, כך שככל הנראה הגיוס יהיה מעט יותר קל.

יעל וקסלר | איטליה

"כל החיים חיכיתי להתגייס, זה חשוב לנו - לעם היהודי" 

העובדה שיעל וקסלר (19) התגייסה לתפקיד לוחמת בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף לא אומרת בהכרח שהיא תהיה בסיכון גדול יותר בהשוואה לשנה האחרונה. ככה זה כשעולים מאיטליה, פחות או יותר בירת הקורונה של העולם. "גדלתי ברומא, אבל האמת היא שבשנתיים האחרונות למדתי לבד בתיכון בלונדון, כך שאני רגילה להיות עצמאית", היא מספרת, "כשהקורונה החלה חזרתי לרומא. המצב לא היה פשוט, וזאת בלשון המעטה, וביולי האחרון עליתי לישראל - היישר לבידוד. הייתי סגורה בחדר במלון הקורונה רגע אחרי שעליתי, לא ציפיתי לזה".  

ביום חמישי האחרון התגייסה וקסלר והגיעה לבסיס זיקים לתחילת הטירונות. "קר כאן וגשום, אבל כיף. אני מאוד מתרגשת להתחיל את הטירונות – חיכיתי לזה כל החיים שלי. מגיל שנה בערך אני אומרת שאהיה חיילת", היא מספרת, "אני שמחה שהצלחתי להגשים את חלומי. זה לא תמיד היה פשוט, כי החברים שלי תמיד שאלו למה אני צריכה להתגייס. אני מבחינתי אף פעם לא הקשבתי להם והסברתי שזה חשוב לנו כעם יהודי".

לצד ההתרגשות, יש דאגה למצבם של ההורים בבית, בשל נגיף הקורונה, ואלו מצידם דואגים לבתם שהתגייסה לצבא. "ההורים שלי דואגים לי ואני דואגת להם", מודה וקסלר, "הם לא ממש רצו שאתגייס, אבל הם שמחים שאני מגשימה את עצמי ומשיגה את המטרה שלי".

"לצד ההתרגשות, בגלל הקורונה ההורים שלי דואגים לי ואני דואגת להם. הם לא ממש רצו שאתגייס, אבל הם שמחים שאני מגשימה את עצמי ומשיגה את המטרה שלי". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו