החיילות שבחזית לא חוששות: "לא ניכנס לקרב במלחמה? נראה לכם?!"

הדיון בצה"ל בכל הנוגע לשילוב לוחמות ביחידות השונות נמשך במלוא עוזו, כשבמקביל אליו נעשה דיון דומה ברשתות החברתיות. יש שסוברים שנשים לא יכולות להיות בצבא בכלל, יש אחרים שמאמינים שהן צריכות להיות בעורף, אחרים סוברים שיש להגביל את השירות הקרבי לאזורים מסוכנים פחות, ויש כאלו שמאמינים שכל התפקידים בצה"ל צריכים להיות פתוחים לנשים, ואלו ייבחרו להן לפי יכולתן ולא המגדר שלהן.

אך נראה כי יש אוכלוסייה אחת שלא מתרגשת מהדיון הציבורי והעקרוני – ואלו החיילות בעצמן, שקובעות עובדות בכל יום ביחידות הלוחמות בצה"ל. או כפי שהגדירה את זה סמל אופיר ווינגולד, חמשית צריח בגדוד השריון 53, שרק הרגע סיימו שירות ארוך ומפרך בגבול עזה, כולל במבצע שומר החומות: "להיכנס לשדה הקרב? אין מצב שאני נשארת בחוץ, אין דבר כזה". בכל יום החיילות, חלקן לוחמות וחלקן תומכות לחימה, עובדות כתף אל כתף מול עם הלוחמים. לעיתים הן הנשים היחידות בפלוגה, ומוכיחות כל יום שמבחינתן ההתנגדות לשיבוצן היא סטיגמה ותו לא.

"קוראים לי אופיר, אני בת 20 וגרה ביישוב ברקן. התגייסתי לחיל הטכנולוגיה והאחזקה, ולאחר הטירונות והקורס קיבלתי שיבוץ בגדוד 53", מספרת אופיר, טכנאית בקרת אש ותצפית. שירותה של אופיר בשנתיים האחרונות, וכן בשנה הקרובה בשירות קבע, הוא תיקון הטכנולוגיות המתוחכמות שבטנקים, כחלק מהחוליה הטכנית. בחוליות הטכניות פועלים בשגרה בתיקון הטנקים, על שלל מרכיביהם, במשטחי הטנקים שבבסיסים או בשטחי האימונים, אך בזמן מלחמה הם נכנסים לעומק שטח האויב ומתקנים את הכלים גם תחת אש. כך, במלחמת לבנון השנייה נכנסו אנשי החוליה הטכנית לתיקון תותח הטנק של כותב שורות אלו, וטיפלו בכלי תחת אש, פשוטו כמשמעו.

"הייתי הבת הראשונה שהגיעה לפלוגה של לוחמים, ואין ספק שהיה קצת הלם בהתחלה, אבל לאט לאט התחלנו להבין את הפלוסים שיש בדבר – לדוגמה סדר וארגון ונקודת מבט שונה". בימים אלו נמצאים לוחמי גדוד 53 ברמת הגולן באימון אינטנסיבי, לאחר שבעה חודשים על גבול רצועת עזה, כולל במבצע שומר החומות. "עבדנו שם קשה, תחת אש, ימים ולילות. אין ספק שהיה מאתגר", מספרת אופיר. "אין ספק שהעבודה שלנו קשה, אבל אנחנו לא מפחדים מעבודה קשה. קצת גשם, קצת בוץ, אבל הכל בסדר".

במבצע שומר החומות החלו בצה"ל לעשות את ההכנות לכניסה אפשרית לתוך רצועת עזה, שלבסוף לא התרחשה, אך לצערה הרב של אופיר הדבר לא היה אפשרי מבחינתה מכיוון שפקודות השילוב הראוי אוסרים על חיילת יחידה להיכנס בנגמ"ש לשטח האויב. "אני מוגדרת לוחמת ברובאי 03 ויש לי את האפשרות לעבור את הגבול, ואם הייתה כניסה פנימה והייתה עוד לוחמת או קצינה הייתי נכנסת. הייתי רוצה להיכנס, חד משמעית. כשהיינו בתוך הטירוף אמרתי שאם יש כניסה קרקעית אני מאה אחוז בפנים, אין מצב שאני נשארת בחוץ – אין דבר כזה. בשלב כלשהו התאפשר לי לצאת הביתה במהלך המבצע וסירבתי, אמרתי שאין מצב שהלוחמים יעברו את זה בלעדי. אני נשארת איתם".

גם סמ"ר דניאל חתן, חובשת פלוגתית (חופ"לת) בתאג"ד של גדוד 9, לא נרתעת מהמחשבה שתיכנס לקרב, ואפילו מרוצה מכך שקיבלה שדרוג, לעומת תחילת השירות שלה בחיל האיסוף הקרבי. "בהתחלת השירות הקרבי שלי עברתי הכשרה של חי"ר גבולות, אבל הבנתי שפחות מתאימה לי ההתנהלות שם ולכן ביקשתי לשנות תפקיד. הציעו לי להיכנס לפיילוט חדשני, במסגרתו לראשונה נכנסו חובשות לגדוד שריון קרבי, והסכמתי. אפילו אמרו לי שזה שדרוג קל כי אני מוגדרת יום כלוחמת חוד ובמקרה אמת אני אחצה את הגבול".

חתן משמשת כיום כחופ"לת של פלוגת הסיוע המנהלתי, שמספק את המעטפת הלוגיסטית לגדוד שריון. במקרה של כניסה קרקעית רחבה יהיה צורך למשל להכניס פנימה מיכליות דלק לתדלוק הטנקים, ולכן לא מופרך שהיא או מקבילה בתפקידה בעתיד, ייכנסו לשדה הקרב. "אני חושבת שיש בנות שמאוד מתאים להן לשמש כלוחמות ושהן כל יכולות, וזה מבורך. מה שכן, אני חושבת שזה לא צריך לבוא על חשבון המקצועיות – צריך לבחון ולראות אם האופי המתאים של כל לוחמת מתאים, כי בכל זאת זה גדוד מלא בבנים. אני כן מאמינה שיש בנות שיכולות לעשות את התפקיד כמו הבנים ואפילו יותר טוב".

כבר שנה וחצי נמצאת חתן בגדוד, מתוכן כשלושה חודשים בתפקידה הנוכחי, והיא כבר הספיקה לראות את היכולות של הטנקים בפעילות. "בפעם הראשונה זה מטורף לראות את הכלים עובדים בתיאום מלא. זה מרגש גם היום לעבור ליד משטח הטנקים ולראות את הכלים".

האתגר מבחינתה הוא לא דווקא הייעוד שלה בזמן מלחמה, אלא דווקא בזמן שגרה. "יצא לי לסחוב כמה טנקיסטים באלונקה, וזו לא חוויה קלה, אבל דווקא הדבר השוחק בתפקיד הוא ההתעסקות ברפואת שגרה. אני לא מתחרטת על הדרך שעשיתי, חוויתי חוויות שלא הייתי חווה בשום מקום אחר, ואני בהחלט ממליצה לבנות שמתאימות ללכת בעקבותיי".

רב"ט הדר שמחון, בת 19 ממיתר, שמשמשת כלוחמת במערך הרקטי בגדוד התותחנים 334, לא מתחרטת לרגע על התפקיד שאליו הגיעה. "בהתחלה רציתי יחידות מיוחדות ולא שמעתי על המערך הרקטי, אבל כשגיליתי מה זה התלהבתי". הדר וחבריה מפעילים משגר MLRS שמסוגל להפגיז אזורים בגודל של מגרש כדורגל ולסייע להבסת האויב בצורה חד משמעית ומשמעותית. "זה כלי מטורף לגמרי עם עוצמה אדירה", היא מספרת.

בימים אלו נמצאים לוחמי ולוחמות גדוד התותחנים, והדר בתוכם, באימון ברמת הגולן. "אנחנו מתרגלים על הכלים – נסיעות ארוכות, דילוגים. מדמים כל מה שאמור לקרות במלחמה". היא מספרת שהבנים והבנות עושים את אותם תפקידים. "היתרון ב-MLRS הוא שלא צריך להרים את הפגזים ולכן השוויון ניכר – כולם עושים את אותו הדבר", מסכמת הדר.