הכי רחוק מ"עם כלביא": המערכה הזו שונה ממה שהכרנו

מבצע "שאגת הארי" אמנם נמצא רק בראשיתו, אבל כבר כעת ניתן לשרטט הבדלים מהותיים בין המבצע הנוכחי לבין מבצע "עם כלביא" שנערך בחודש יוני 2025.

ההבדל הראשון נעוץ בכוח האש שמופעל נגד איראן. התיאום ושיתוף הפעולה בין ארה"ב וישראל מייצרים עוצמה התקפית שונה בסדר גודל למערכה הקודמת.

שנית, הפעם מדובר במעבר ממלחמה נקודתית למלחמה אזורית של ממש. כבר מתחילתה של מתקפת הנגד האיראנית בשבת בבוקר, מדינות המפרץ (קטאר, איחוד האמירויות, בחריין) לצד ירדן וסעודיה נכנסו למעגל האש. זה מייצר לאיראן דילמה בהפעלת האש ודילול ביחס לריכוז מאמץ האש מול ישראל. הכנסת מדינות ערב למעגל, עלולה להיות גם גורם לחץ על הנשיא טראמפ לקצר את משך המערכה. בניגוד לישראל, למדינות הללו אין את היכולת להגן על עצמן או את החוסן האזרחי הנדרש להתקפות ממושכות.

ההבדל השלישי הוא אופן הירי - ממטחים מרוכזים (בכמות ומרחב) מאיראן לישראל, לרצף תדיר של שיגורים בהיקפים קטנים מאוד ובפיזור גיאוגרפי מהצפון ועד לדרום. אומנם היקף השיגורים ביממה הראשונה לא היה נמוך בהרבה מיממת השיגור הראשונה ביוני 25, אולם לעת עתה נדמה שהאתגר העיקרי מבחינת ישראל הוא בעורף האזרחי ובעמידות האזרחים בשהייה ארוכה במרחבים המוגנים. כלומר, מערכות ההגנה האווירית מאותגרות הרבה פחות.

איך ולאן ממשיכים?

איראן הגיעה כבר עכשיו לצומת החלטה. חיסול המנהיג העליון וצמרת הפיקוד וההנהגה, שינה את נתוני פתיחת המערכה. עדיין אין סדקים בהפעלת הכוח הצבאי שמצליח לשמר את הפעלת האש והתגובות, אולם המשך לחץ וערעור יכולת הפיקוד והשליטה והמשך גריעת היכולות הצבאיות והשלטוניות, יכולים להביא גם את הסדקים בתפקוד מערכי הצבא, בעיקר מערכי האש וכלי הטיס הבלתי מאויישים.

ישראל, ככל שזה נתון בידיה והתיאום עם ארצות הברית איננו מגביל, צריכה להמשיך בהספקי תקיפה ומטרות בקצב גבוה תוך התמקדות בגריעת יכולות, תוך כדי תכנון מערכה למספר שבועות והיערכות מקבילה גם לאפשרות של עצירת המערכה מחר.

גם אם בחדרי חדרים כבר דנים באסטרטגיית היציאה (עדיף שארה"ב וישראל יחלו לדון בכך), אסור שהדבר ישפיע על מימוש בנק המטרות וגריעת היכולות השיטתית, בדגש על יכולות ייצור ושיגור הטילים וכלי הטיס הבלתי מאויישים, במקביל להעמקת ההישג בפגיעה בתוכנית הגרעין שהחל ביוני 25.

היום שאחרי חמינאי

סוגיית המשטר, אם להסתמך על הצהרותיהם של הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו, מורכבת משני שלבים עיקריים. כל אחד דיבר בהצהרתו על "מיטוט" המשטר ובהמשך ההצהרות דיבר על "יצירת תנאים" להחלפתו. אבל יש פער עצום בין השניים. כיצד ייראה המשטר והשלטון האיראני ביום שאחרי המנהיג העליון? זה עדיין לוט בערפל. שעון הזמנים של ערעור והחלפת המשטר לא יכול להיות מסונכרן עם שעון ההישגים הצבאיים (טילים, גרעין, תשתיות). אלה יושגו מהר יותר, ושאלת המשטר תישאר כסוגיית המשך שתחייב מעקב ובקרה.

איך סוגרים את המבצע הנוכחי כאשר אין כתובת משטרית ברורה ומוכרת (האם הנשיא הנוכחי עונה להגדרה?) - זו סוגיה שמחייבת התייחסות ומענה כבר היום, אחרת נישאר עם אירוע פתוח שיתחיל ספירה לאחור - או להחלפת המשטר, או לשיקום והתאוששות היכולות הצבאיות.

עד שנקבל תשובות לכל הסוגיות, זה הזמן לחוסן ואחריות אזרחית, יחד עם יכולות מרשימות במודיעין, בזרוע הארוכה והקטלנית של חיל האוויר בהתקפה ואיכות לוחמי ומערכות ההגנה האווירית.

* תת אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי