"לא ידעתי שאציל חיים עשר דקות מגבול לבנון": קצינות הרפואה מדברות

בפריפריה הגיאוגרפית המרחק ממוקדי רפואה זמינים עלול לפגוע באיכות הטיפול. פרמדקיות וקצינות ארגון רפואה בצה"ל נכנסות מדי יום בדיוק לפער הזה - ולא פעם גםמצילות חיי אדם.

"הקשר בין החטיבה לאזרחים שחיים כאן הוא ברמה היומיומית", מספרת קא"רית החטיבה המרחבית 769, שבגבול לבנון, סגן אביב ארליך, "אם יש צוות רפואי שלנו שנמצא בסביבה של אירוע. הוא אמור לתת מענה לחיילים ואזרחים כאחד. אנחנו פה בשביל מטרה אחת והיא להציל חיים".

**

לפני כשלושה חודשים, ממש בערב ראש השנה, התרחשה תאונת דרכים קשה ליד קיבוץ שמיר. חמישה בני אדם נפצעו קשה בהתהפכות רכב ששקע אל תוך סבך. צוות הטיפול הנמרץ הצבאי הוקפץ - והיה הראשון להגיע לזירה.

"הענקנו לכל פצוע שחולץ מהרכב טיפול רפואי ראשוני", מספרת אביב, שניהלה את האירוע, "היינו צריכים לקבל החלטות בזמן אמת - מה מצב הנפגעים, את מי אנחנו מפנים ואיזה טיפול בדיוק נותנים לכל אחד. לפני כמה שנים לא היה לי מושג שאמצא את עצמי עשר דקות מלבנון, רצה מאמבולנס לאמבולנס כדי לעזור לאנשים - ולהציל חיים".

סגן נויה דגן, קא"רית של החטיבה המרחבית הבקעה, מספרת על אירוע טרור שבו פעלה:"הפיגוע ליד בקעותהיה הפעם הראשונה שקפצתי לאירוע גדול". לדבריה, כשראתה את החיילים שלה קופצים מהר ומטפלים בנפגעים, התחוור לה עד כמה התפקיד שלה משמעותי. היא מציינת כי "בתור ילדה, הייתי מתנדבת במד"א כל יום בשבוע. הבנתי שזה מה שאני אוהבת לעשות - לטפל ולעזור לאנשים". בימים אלה היא שוקלת ללמוד רפואה בעתיד.

לדברים אלו מתחברת גם סרן אורטל שטיינפלד, כיום קצינת הרפואה של חטמ"ר יואב, שמציינת את תרומתה לתושבי הערבה הדרומית, אזור המרוחק ממוקדי רפואה מרכזיים.

סמ"ר הדס הלפרט, פרמדיקית בחטמ"ר שומרון, מספרת כי בימים שלמבצע שובר גליםהיא מוקפצת כמה פעמים ביום לאירועים מבצעיים או לתאונות דרכים אזרחיות. גם כשיסתיים המבצע, היא אומרת, רמת הפעילות לא צפויה להשתנות.