"החברים שלי קוראים לי 'חתול', אבל לא נשארו לי עוד הרבה נשמות", מחייך רס"ל (מיל') זוהר (26), לוחם חטיבת הקומנדו 551. כינוי החיבה ניתן לו בצדק: אין דרך אחרת לתאר אדם שניצל ממוות בפסטיבל נובה, שקליעים חלפו ליד ראשו בלחימה בעזה, ושרימון שהטיל עליו רחפן של חמאס החמיץ אותו רק בסנטימטרים.
אף שנפצע לבסוף בינוני מקליע שפגע בו בעת שפינה את אחד מחבריו לכוח, זוהר חולם לחזור ללחימה בעזה. "אני חושב כל הזמן על החברים שלי שם", הוא מחייך. לפסטיבל נובה הגיע בשעות הבוקר המוקדמות של שבת עם בת זוגו, שירז, והשניים תכננו לרכוש משקאות כשהכל התפוצץ לפתע סביבם. "פתאום התחיל מטח רקטות מטורף, ואחרי כמה דקות המוזיקה פסקה וביקשו מכולנו לעזוב. נסענו לכיוון קיבוץ יד מרדכי ונתקלנו במחסום. שאלתי את השוטר מה קורה, והוא אמר 'יש מחבלים שחדרו, תברח מכאן'".
זוהר ושירז עצרו את רכבם סמוך למיגונית, שהיתה מלאה בבליינים מבוהלים, אך לבסוף החליט זוהר להמשיך בנסיעה הלאה. החלטה זו הצילה את חייו ואת חייה של שירז, אחרי שבדיעבד התברר, למרבה הצער, שהמיגוניות באזור כולו הפכו למלכודות מוות.
"חיכיתי לטלפון מהמילואים"
תוך כדי הנסיעה פתחו מחבלים לפתע באש לעבר הרכב, וזוהר ושירז הסתובבו בחזרה לכיוון אזור המסיבה, שם נתקלו במחסום נוסף של המשטרה, שחסם הפעם את הנסיעה דרומה. "2,000 כלי רכב עומדים באמצע הכביש עם כ־30 שוטרים, וקולות הירי הלכו והתקרבו", הוא משחזר.
"אנשים החלו להיפגע מקליעים ולצרוח 'טנדרים באים עם רובים'. נטשנו את הרכב שלנו והתחלנו לרוץ בשטח לכיוון מזרח. זה היה מטורף. אנשים חטפו כדורים מסביבנו ונפלו, מראות מאוד קשים. עלינו על רכב שנסע לידנו והמשכנו לברוח. אתה רואה טנדר, פחד אלוהים, ושירז התכופפה והתחילה לבכות. ראינו רכבים שרופים, מנופצים והמון גופות".
בדרך מזל הצליחו בני הזוג לברוח מהתופת ולחזור בשלום לביתם שבתל אביב. זוהר, שהבין כי בעוד זמן קצר יצטרך לצאת לצבא, ניצל את הזמן למנוחה, כדי להתאושש מהבוקר המסויט אחרי לילה לבן. "לבסוף הטלפון צלצל ואמרו לי 'יאללה, תגיע'. אמרתי שאני צריך טרמפ, וכששאלו למה, עניתי: 'כי הרכב שלי נשרף במסיבה'. בתגובה אמרו לי שאחרי מה שעברתי אני לא מחויב להגיע, אבל השבתי להם שמבחינתי זאת בכלל לא שאלה. נפרדתי משירז - ויצאתי לדרך".
"קיבלתי את החיים במתנה"
אחרי שלושה שבועות של אימונים בשטחי הכינוס נכנס זוהר עם יחידתו לעזה והשתתף בקרבות העזים ברצועה. המזל האיר לו פנים פעם אחר פעם. "ירו לכיוון הראש שלי כמה פעמים, אבל למזלי הקליעים פגעו בקיר בטון ופספסו אותי. נתזים פגעו לי ביד, אבל התאפסתי מהר והמשכתי הלאה".
בשבוע שעבר הטילו מחבלי חמאס, באמצעות רחפן, רימון על קבוצת לוחמים שבהם היה גם זוהר. התיעוד פורסם בכלי תקשורת רבים וברשתות החברתיות, וישראלים רבים צפו בו מאז. אבל אז הגיע הירי שפגע בכל זאת בזוהר. "בהתחלה לא ידעתי שנפצעתי בכלל. עזרתי לטפל בחבר שנפצע ולתפעל את האירוע. אחרי שלקחו אותו הצטרפתי לצוות שלי להמשך לחימה, ופתאום התחלתי לסבול מכאבים קשים. היה לי קשה לזוז ולדבר, והיד שלי התחילה להירדם".
זוהר ביקש מחברו לצוות שיבדוק אותו, וזה איתר במהירות חור כניסה של קליע שפגע בגבו. הצוות טיפל בזוהר תחת אש, ואחר כך חילץ אותו לבית חולים בישראל, כשמצבו מוגדר בינוני. "הקליע עשה טיול בבטן שלי ונעצר ליד עמוד השדרה, על העורק הראשי. הרופא אמר שאם הוא היה ממשיך עוד כמה מילימטרים - המצב שלי היה שונה לגמרי". הוא עבר ניתוח, ובתום חמישה ימי אשפוז שוחרר לביתו להמשך שיקום.
זוהר מודה כי גופו אמנם נח בביתו, אך ראשו נמצא עמוק בתוך עזה, במחשבות על חבריו. "אני כל הזמן חושב מה הם עושים, ואם הם יודעים מה קורה איתי. המסקנה שלי ממה שקרה לי ברורה: קיבלתי את החיים שלי במתנה. הבטחתי לעצמי שאנצל כל רגע ליהנות מהחיים ולחוות אותם כמה שיותר".
שירז אומרת שאם ההחלטה היתה תלויה בבן זוגה, הוא היה חוזר לעזה מייד. "זוהר לא מבין את חומרת המצב שלו, ומבחינתו הוא היה מוריד את התפרים ונוסע עכשיו לעזה. הוא לא מפסיק לחשוב איך לעזור לחברים שלו שם. בשבילי, מצוין שהוא מתאושש בבית.
"אני נמצאת בטיפולים אחרי מה שעברנו בפסטיבל, וכל החודש הזה לא עצמתי עין. עכשיו, כשזוהר פה איתי, אפשר לנשום קצת לרווחה. אני מודה לאלוהים שהחזיר לי אותו, זה היה יכול להיגמר לגמרי אחרת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו