"יש לנו את עבדה, הוא דוהר באגף
יש לנו את קיוגו, שתמיד עושה את שלו
אנג'ה מנהיג את כולם
נלך אחרי סלטיק בכל העולם".
השיר הזה, בגרסה אנגלית והרבה יותר מתחרזת, נמצא באופן קבוע ברפרטואר של 60 אלף אוהדי סלטיק הסקוטית, ביציעי האצטדיון הביתי שבגלזגו. אם נעשה לו ניתוח ספרותי - קיוגו פורהאשי הוא החלוץ היפני של הקבוצה, אנג'ה פוסטקוגלו הוא המאמן היווני, ואילו הראשון בשרשרת הוא לא אחר מליאל עבדה, שחקן צעיר מישראל, שהגיע בקיץ האחרון ממכבי פ"ת והפך בגיל 20 לכוכב המועדון.
"ברור שאני מכיר את השיר בעל פה", צוחק עבדה בדירתו שבגלזגו. "כל פעם שאני שומע את האוהדים, זה מדהים אותי שהם שרים אותו במיוחד בשבילי. אני מרגיש שאני חייב להחזיר להם על המגרש".
גם אם לא שמעתם עליו עד עכשיו, ליאל עבדה יהיה ככל הנראה הדבר הבא בכדורגל הישראלי. כשהגיע לסקוטלנד היו רבים שאמרו שבגילו הצעיר יתקשה להשתלב באי הבריטי ובמועדון התובעני, שנלחם מדי שנה על שלל תארים, אבל הוא ענה על המגרש, עם 14 שערים ותשעה בישולים בעונה חלומית עד כה. לשני עיתונאים נחשבים ב"סאן" הסקוטי זה הספיק כדי לבחור בו לתואר תגלית העונה.
"אתה מרגיש את הלחץ בכל משחק, גם בגלל הדרישות שיש במועדון, אבל לחץ יוצר יהלומים, לא?", אומר עליו גרג טיילור, שחקנן של סלטיק ונבחרת סקוטלנד. "תסתכלו על ליאל ותראו איך הוא משתפר מדי יום. מאז שהצטרף אלינו היו לו המון רגעים גדולים ויש לו חוש ריח מפותח לשערים.
"כשמגיעים לקבוצה כזו, בדרך כלל לוקח זמן להתאקלם. צריך להתאים את עצמך לצוות המקצועי, וכבר ראינו לאורך השנים קשיים אצל שחקנים רבים. אבל ליאל הבקיע במשחק הבכורה שלו, ומאז הוא חזק בעניינים. הוא לא ביישן, הוא פשוט בחור שקט".
• • •
עבדה הוא בנם האמצעי של רונן ולילך המתגוררים בפתח תקווה. יש לו אחות גדולה, שובל, ואח קטן, אוראל, שהלך בדרכו ומשחק במחלקת הנוער של מכבי פ"ת. האב אמנם נטה יותר לכדורסל, אבל מגיל צעיר שמו לב במשפחה שליאל נמשך יותר לדשא שמתחת לבית.
"תמיד אהבתי לשחק כדורגל", הוא מספר. "הייתי יורד לגינה עם כדור, ובשיעורי הספורט בבית הספר בדרך כלל אפשר היה למצוא אותי במגרש. אבא היה זה שדחף אותי מגיל קטן. יש לו שני חברים שהילדים שלהם חברים טובים שלי והם עודדו אותו לשלוח אותי לקבוצה. עדיין, עם כל הקריירה, למדתי בתיכון ברנר בפתח תקווה, ואני יכול לומר שזה מקום שאפשר לי לשלב בין משחק ללימודים ועובדה שסיימתי עם בגרות מלאה".
מי היה המודל שלך כשחקן?
"לאו מסי, כי הוא שומר על יציבות ויש לו כבר שבעה כדורי זהב, תואר השחקן הטוב בעולם".
עבדה התחיל לשחק דווקא במחלקת הנוער של הפועל פ"ת, אבל בגיל 13 מצא את עצמו בצד השני של הכביש, אצל מכבי המקומית. מועדון קטן יחסית גם בקנה מידה ישראלי, אבל עבדה הוא לא הראשון שיצא ממנו לחו"ל. לפני כן עשה זאת מנור סולומון, שמשחק בשלוש השנים האחרונות בשחטאר דונצק האוקראינית, שאמורה להיות רק התחנה הראשונה שלו בדרך למועדונים הבכירים ביבשת.
"אמנם היו לנו עוד אפשרויות, אבל אני ואבא קיבלנו את ההחלטה הנכונה מבחינתנו", משוכנע עבדה. "מכבי פ"ת גם קרובה לבית שלנו וגם ידענו שזה מועדון שבו המרדף אחרי תארים פחות חשוב, ויותר חשוב לקדם צעירים. שימו לב שכבר שנים הם עם אחת ממחלקות הנוער הטובות בארץ. אף מועדון בישראל לא עובד בשיטה שלפיה הם עובדים, ובגלל זה אתה רואה לא מעט צעירים שמוצאים את עצמם בקבוצה הבוגרת.
"מה שאתה מקבל שם כנער זה בעיקר תמיכה וביטחון, בדיוק מה שכדורגלנים בגיל הזה צריכים. אמנם לא שיחקתי שם הרבה שנים, אבל אני מרגיש שעברתי תהליך. הקבוצה ירדה לליגה הלאומית, אבל זה סייע להתפתחות ולחישול שלי ושל שחקנים אחרים, שעד היום מהווים את השלד של הקבוצה. שנה אחרי זה כבר עלינו לליגת העל וגיא לוזון, המאמן, שקידם אותי לבוגרים, היה זה שתמיד נתן לי ביטחון ואמונה ביכולת ודאג לשפר אותי".
בגיל 17 ושלושה חודשים כבר שיחק עבדה בקבוצה הבכירה של מכבי פ"ת ומגיל צעיר היה גם "מסומן" כמועמד ליצוא לאירופה. במכבי פ"ת שחקנים כאלה הם השקעה, ובסופו של דבר מקור הכנסה שמאפשר למועדון להתקיים בליגות הבכירות.
בחורף 2021 כבר היה בדרך הבטוחה לקבוצת הפאר האוקראינית, דינמו קייב. הימים אז היו אחרים ושקטים, טרום הפלישה הרוסית, והמועדון האוקראיני נחשב למעוטר ביותר במדינה וחממה מצוינת לשחקנים שמגיעים יותר מאוחר לקבוצות הגדולות.
"הייתי כבר כמעט סגור שם", אומר השחקן, "הם שלחו אנשים לראות אותי משחק אבל המעבר התפוצץ בשנייה האחרונה".
שני הצדדים כבר סיכמו על סכום המכירה ואפילו סגרו על השכר, אבל כשאנשי דינמו קייב שלחו לנציגיו של הישראלי את החוזה, התברר שהוכנסו אליו סעיפי משמעת דרקוניים. למשל, איחורים שיגררו קנסות ענק, או שסמכויות השיפוט לגבי השחקן יהיו בידי בתי המשפט באוקראינה ולא כמקובל - במוסדות של התאחדות הכדורגל האירופית, או של ההתאחדות העולמית.
"דברים לא הסתדרו במו"מ", הוא מספר, "אבל אמרתי לעצמי 'זה לא מה שישבור אותך, תסתכל קדימה, כי המטרה שלך היא בסוף לצאת לאירופה'. לא יודע לומר אם ממש התאכזבתי, כי אני לא בן אדם שנותן לדברים כאלה להוריד לו את הראש. ידעתי שאסור להרפות מהקצב, כדי שבקיץ המעבר כן יתממש".
בטח כבר היית בשוונג של מעבר.
"אתה שחקן צעיר שהחלום שלו הוא לשחק באירופה, אתה רואה אותו ממש מול העיניים - ובסוף זה לא קורה. אולי היתה תחושה של החמצה, אבל המשכתי לומר שיש לי יעד, לצאת לחו"ל. תמיד התכוננתי לזה".
הרגשת בשל מספיק לעזוב בית בגיל כל כך צעיר?
"כל הזמן הכנתי את עצמי לרגע שבו אעזוב את הארץ ואשחק בליגה אירופית. כל שחקן שנפרד מהבית ומהמדינה שבה הוא גדל חווה קושי, אם זה בריחוק מהמשפחה ומהחברים, או שבת הזוג לא תמיד איתך, אבל בסופו של דבר אלה החיים שבחרתי, להיות כדורגלן מקצוען. כשאתה יוצא לשחק בחו"ל זה בא על חשבון דברים שאתה רגיל אליהם, וצריך לדעת לוותר עליהם".
• • •
קצת אחרי הפיצוץ עם קייב הזמין אותו יו"ר מכבי פ"ת, אבי לוזון, לארוחה במסעדת המבורגרים בפאתי העיר. עבדה התפלא למצוא שם גם את סוכנו, דודו דהאן. השניים נתנו לו להתיישב - ורק אז סיפרו שהגיעה הצעה רצינית מסלטיק הסקוטית, שמעוניינת לצרף אותו כבר בקיץ 2021.
"אני ודודו היינו בקשר במהלך כל אותם חודשים והוא יידע אותי שישנה התעניינות מצד סלטיק", מספר עבדה, "וברגע שההתעניינות הפכה לתכלס, שמעתי את זה גם מאבי לוזון באותה ארוחה. באותו שלב כבר ידעתי המון על הקבוצה. קודם כל ראיתי אותה לא פעם משחקת, כי את המשחקים שלה משדרים בישראל, ואין מי שאוהב כדורגל שלא מכיר את המסורת של המועדון ואת הקהל המדהים. מההתחלה ידעתי שהחיבור הזה מתאים לי".
לאוהד הכדורגל הממוצע בישראל השם סלטיק מוכר בזכות הישראלים ששיחקו במועדון, בהם אייל ברקוביץ', בירם כיאל וניר ביטון, שעדיין משחק בו לצד עבדה. מי שמתעמק, יודע שזה אחד מהמועדונים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר באי הבריטי, באירופה, אפילו בעולם. האצטדיון הביתי "סלטיק פארק" מכיל 60,411 מושבים שמלאים מדי משחק, וברשימת ההמתנה למנוי עונתי נמצאים כעת כ־17 אלף אוהדים.
סלטיק הוקמה ב־1888 על ידי האח וולפריד, איש דת קתולי שהגיע לסקוטלנד מאירלנד בעקבות הרעב הגדול במדינה. מטרתו הראשונה היתה לגייס כסף עבור מזון לילדים עניים והוא זה שהציע את השם, כדי לספר על השורשים האיריים־סקוטיים של הקבוצה.
אבל אף אחד לא חשב שהמהלך של איש הדת הנוצרי יהפוך את סלטיק לקבוצה שמזוהה אולי יותר מכל מועדון אחר עם הנצרות הקתולית ועם השורשים האיריים. למשחקי הבית של סלטיק מגיעים עד היום לא מעט אוהדים שעושים את הדרך הארוכה מדבלין, ואפילו מבוסטון שבארה"ב.
הזיהוי הקתולי רק הלך והעמיק כשהיריבה העירונית, גלזגו ריינג'רס, הפכה לסמל הפרוטסטנטי. עד היום הדרבי העירוני, ה"אולד פירם", נחשב לאחד המשחקים החמים ביבשת, אף על פי שעם השנים, לפחות במועדונים דאגו להנמיך את הלהבות, בטח לעומת התקופות שבהן שחקן קתולי לא היה יכול לשחק בריינג'רס ולא היה מצב שפרוטסטנטי יעשה את הדרך ההפוכה.
סלטיק וריינג'רס היו בעבר גם כוחות גדולים בכדורגל האירופי וסלטיק אפילו זכתה בגביע אירופה לאלופות ב־1967, אבל בשנים האחרונות, כשהכסף הגדול משחק תפקיד מרכזי, כוחן של השתיים פחת. ריינג'רס אפילו הגיעה למצב של חובות כבדים, ורק ב־2016 חזרה לליגה הבכירה.
הישראלי הראשון שהגיע לסלטיק היה אייל ברקוביץ', שעבר אליה ב־1999 תמורת סכום שיא של 5.75 מיליון ליש"ט, אבל מי שנחשב לגדול השחקנים הישראלים התקשה להתאקלם בצפון האי הבריטי. ברקו לא התחבר לאוהדים הפנאטים ומצא את עצמו די מהר מחוץ לקבוצה.
עם השנים הגיעו לשם גם בירם כיאל ורמי גרשון, בעיקר בזכות יחסיו הטובים של הסוכן דהאן עם אנשי הקבוצה והקבלות שהיו בשטח. אלא שעבדה, לפני שהמריא, לא הפיל אנשי מקצוע מהכיסא, כולל כאן בישראל. סכום העברה של ארבעה מיליון יורו, שאותו שילמו הסקוטים עבור 80 אחוזים מכרטיס השחקן, נראו כהימור לא הכי מחושב.
המגזין "אתלטיק", שהכין כתבת פרופיל על השחקן מייד אחרי הגעתו, בחן את הנתונים וחזר עם מסקנה: "הוא לא שחקן מושלם עבור המאמן ונראה שלא מספיק בשל להרכב הראשון, למרות הסכום הגבוה ששולם עליו. צריך להתאים את הציפיות - הוא יותר מתאים כהשקעה לטווח ארוך, ולא כזה שיוכל לחזק את הסגל באופן מיידי".
ואכן, לא מעט רגעים מורטי עצבים עברו על השחקן ועל סוכנו עד שהמעבר הושלם בקיץ האחרון. צריך לזכור שאל הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בכל מעבר מקבוצה לקבוצה, נוספה גם המגיפה שאיתה אנחנו מתמודדים.
"היה לנו מסע די לחוץ בגלל הגבלות הקורונה", נזכר ליאל. "הכל נעשה בתוך פחות משבוע, ובסוף לקחנו טיסה ללונדון והיינו צריכים להמתין שם כמה ימים עד שהוציאו לי רישיון עבודה. גם אז, בגלל בעיית טיסות, נסענו ברכב במשך שבע שעות עד גלזגו. אני יכול להגיד שברגעים שאתה מבין שהכל כבר מאחוריך זה כיף. אני ודודו הסוכן דיברנו כל הדרך והרגשתי טוב".
• • •
למזלו של עבדה, בגלזגו כבר חיכה לו ניר ביטון שמשחק בסלטיק כבר כמעט עשור, מאז 2013. גם ביטון, כמו ליאל, הגיע לסקוטלנד בגיל צעיר, 21, ממ.ס. אשדוד. היום הוא דמות בכירה על הדשא ובחדר ההלבשה ומשמש לעיתים אפילו קפטן הקבוצה.
"אני וניר שיחקנו ביחד בנבחרת והכרנו שם, אבל ככל שהעסקה עם סלטיק הלכה והתקדמה, הקשר בינינו התהדק", עבדה מחייך. "שאלתי אותו איך לדעתו יהיה המעבר שלי והוא אמר שלא אדאג, כי מדובר במועדון מדהים. תמיד כיף כשיש איתך חבר מהארץ וניר מבחינתי הוא כמו אח גדול. תמיד דואג ועוזר, ויש לו כאן משפחה מדהימה, אישה וילדים שנותנים לי הרגשה של בית. הם מאוד עזרו לי בהתאקלמות".
ליאל מצא דירה לא רחוק מביתו של ביטון, בשכונה מטופחת שבה מתגוררים גם רוב שחקני סלטיק. "זו הפעם ראשונה שאני יוצא מהבית של ההורים, אבל עם הזמן אתה לומד איך להסתדר", הוא צוחק. "כשאני לבד אני מבשל לעצמי, מסדר את הבית ומנקה אם צריך. ידעתי שאם אצא לשחק בחו"ל לא אהיה בדרך כלל לבד, כי בר, חברה שלי, מגיעה הרבה ונמצאת איתי. גם המשפחה והאנשים הקרובים אלי מגיעים לא מעט, ואם הם לא איתי אני משתדל לקיים שיחות ארוכות בפייס־טיים. אני דואג לשמור על קשר כדי לא להרגיש בחסרונם".
בר היא בר רשתי, שאיתה נמצא עבדה במערכת יחסים כבר שנתיים והיא גדולה ממנו בשנה. "הכרנו דרך האינסטגרם", הוא מספר. "היא ראתה אותי משחק, עשתה לי 'פולואו' ומאז אנחנו ביחד. בגלל שאנחנו עדיין לא נשואים יש בעיה עם הוויזה שלה והיא יכולה להיות בסקוטלנד רק שישה חודשים בשנה, אבל הבנו שזו המציאות ואנחנו מסתדרים. בר מגיעה מתי שהיא יכולה ותמיד דואגת ששום דבר לא יחסר לי. אני מרגיש שהיא כל הזמן איתי והקשר שלנו ממש טוב, גם כשהיא לא כאן".
אתם מדברים על חתונה?
"זה עדיין מוקדם, יש לנו עוד דרך ארוכה ומכשולים לעבור ביחד. אני מקווה שהקשר הטוב יימשך ואני גאה בה ומאוד אוהב אותה".
• • •
מייד עם הגעתו לגלזגו חש עבדה את כנפי המועדון הגדול נפרשות מעליו. גם שם ידעו שבגלל גילו הצעיר וחוסר ניסיונו, הם חייבים לעטוף אותו. לכן הוצמדה לו מורה שתסייע לו לשפר את האנגלית ונאמר לו שכל דבר שיצטרך - שרק יבקש.
ביום שבו שוחחנו, למשל, נשמעו ברקע עובדים שהמועדון שלח כדי שיסדרו לו בעיות במערכת החשמל הביתית. האנגלית הסקוטית שבקעה מפיהם של הפועלים היא שפה לגמרי אחרת מהאנגלית שאנחנו מכירים.
"בהתחלה היה לי קשה, אבל עכשיו אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב עם השפה", הוא אומר. "לאט־לאט אתה מתרגל לצורת הדיבור, והיום אני מבין אותם וגם הפסקתי לפחד לעשות טעויות באנגלית. אני מאמין שעם הזמן זה רק ילך וישתפר. אני מדבר הרבה יותר טוב מאיך שדיברתי כשעזבתי את הארץ".
לקור של צפון האי הבריטי התרגלת?
"קר פה, אבל הציוד החורפי שאנחנו מקבלים באימונים מאוד עוזר ואני יכול להגיד שהתרגלתי הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. אני אוהב להיות פה, וגם אם טיפה קר זה לא אמור להוריד מהחוויה שאני עובר".
מדי יום בסביבות תשע בבוקר הוא מגיע למתקן האימונים של הקבוצה שנמצא בלנוקסטאון, 20 קילומטרים מצפון לגלזגו.
"יש כאן מתקן מדהים", הוא מספר. "כשחקן כדורגל יש פה הכל, חדר כושר עצום ולצידו בריכת שחייה, סאונה, אמבטיית קרח והמון מגרשים שפרושים במתחם, כל אחד מתאים לשימוש אחר".
איך נראה סדר היום שלך?
"אני מגיע בבוקר כשכל השחקנים מתאספים. אנחנו אוכלים ביחד ואחרי זה מתכנסים לאסיפה, או שנכנסים לחדר הכושר עם המאמנים. כשמסיימים יוצאים לאימון במגרש, שבסופו מתארגנים והולכים לחדר האוכל לארוחת צהריים. לא פעם אני נשאר במתחם ועובר לחדר הכושר, לעבודה עם מאמן צמוד. כל המאמנים נותנים שם את כל התמיכה והגיבוי. אין דבר שתבקש ולא ייתנו מבחינה מקצועית. במקרים כאלה אני חוזר הביתה אחרי הצהריים. זה יום עבודה מלא, אבל אני נהנה. זה מה שחיפשתי".
מי שעוזרים לו הם גם אנשי הקהילה היהודית בסקוטלנד, המונה כמה אלפי יהודים. בעזרתם למד היכן קונים מצרכים מישראל, למשל אוכל כשר. כשהוא לא מתאמן או משחק, הוא רואה דרך המחשב ערוצים ותוכניות מהארץ, ואם לא - מעביר את הימים עם סדרות טובות בנטפליקס.
עבדה וביטון הם כמובן לא הזרים היחידים בקבוצה הסקוטית, שכמו לא מעט מועדונים ביבשת - מורכבת מכמה וכמה לאומים. היום משחקים לצידם, בין היתר, שחקנים מיפן, משבדיה, מיוון, מפורטוגל, מצרפת ומאוסטרליה. אפילו עם שוער נבחרת אנגליה לשעבר, ג'ו הארט, הוא זוכה לשתף פעולה.
"חדר ההלבשה שלנו טוב ומגובש", מספר עבדה. "בקבוצה כזו אתה לומד הרבה דברים חדשים, כי כל אחד מביא מהתרבות שלו משהו אחר. כל מיני כללי התנהגות, אפילו דברים קטנים.
"עם ג'ו הארט יש לי קשר טוב. הוא שוער שעשה דברים עצומים בקריירה ומדהים אותי לחשוב שמישהו שראיתי בטלוויזיה, במשחקים גדולים, משחק איתי באותה קבוצה".
כשכבש שער ניצחון בתוספת הזמן נגד דאנדי יונייטד וזכה בתואר מצטיין המשחק, הארט היה זה שאסף בשמו את הפרס וגם ייצג אותו בפני התקשורת הסקוטית. "בשמו של ליאל אני מוסר שהוא רוצה להודות לכולם על התמיכה", אמר השוער שעמד 75 פעמים בשער נבחרת אנגליה. "זה רגע מיוחד מבחינתו, לנצח בדקה האחרונה".
כשהוא נשאל על יציאות לבילויים עם חבריו לקבוצה אחרי משחקים, עבדה עונה בפשטות. "אני בן אדם מאוד ביתי", הוא אומר. "אוהב לנוח, לא לצאת יותר מדי. אחרי משחקים אני מעדיף להגיע הביתה, לאכול טוב ולישון, כי אני חייב את זה לגוף שלי. העומס פה עצום. כמעט כל שלושה ימים יש משחק וחייבים להתמודד עם האינטנסיביות".
כבר בעונתו הראשונה בגלזגו נשמעו ידיעות כי לאור הצלחתו, קריסטל פאלאס מהליגה האנגלית הבכירה מבקשת לצרף אותו באופן מיידי. סלטיק הוא אולי מועדון יותר גדול מבחינת שם ומוניטין, אבל חלומו של כל שחקן הוא להגיע לליגה האנגלית, המתוקשרת.
גם בנושא הזה, עבדה זהיר בתשובותיו. בשלב הזה של הקריירה הוא מהלך על קצות האצבעות, במטרה לא להעיר דובים מרבצם. "אני לא מתעסק בזה כרגע", הוא עונה דיפלומטית. "טוב לי בסלטיק ואני מתרכז בקבוצה, זה מועדון חם".
ובכל זאת, מה עם ההתעניינות מצד קריסטל פאלאס?
"אני כרגע מתעסק אך ורק בסלטיק".
עכשיו, אבל מה בעוד שמונה שנים?
"אני לא מתעסק במה שיהיה בעוד שמונה או עשר שנים. טוב לי בסלטיק".
• • •
עבדה הדהים את הסקוטים עם ההתאקלמות המהירה. כבר בהופעת הבכורה, ב־20 ביולי, כבש שער במוקדמות הליגה האירופית בניצחון על מיטיולן הדנית - ומאז לא הפסיק להבקיע. 14 שערים, 9 בישולים. "תסתכלו על ליאל עבדה, מה עם המספרים שהוא משיג?", שאל חלוץ העבר של הקבוצה, ג'ון הארטסון, שמוכר בישראל כמי שבעט בראשו של אייל ברקוביץ' במהלך אימון בווסטהאם האנגלית. "לא ייאמן", הוסיף.
"אין לי הסבר למספרים האלה", ליאל מבקש להצטנע. "אני מתאמן, נותן מאה אחוז ומתעסק רק בעבודה ובאיך להתקדם. אני יכול להגיד שכבר מהמשחק הראשון לא רעדו לי הרגליים. הליגה הסקוטית היא ברמה גבוהה מאוד, זו ליגה אגרסיבית שהקצב בה גבוה".
איך התרגלת לעומס השונה מישראל?
"כשחקן, בשנים האחרונות אתה עובר הרבה גם בישראל. ליגה, אימונים, משחקים באירופה, משחקי נבחרת, טיסות. אתה כל הזמן נייד ונכנס למצב שבו אתה יודע להכין את הגוף ממשחק למשחק ומאימון לאימון. אתה יודע שאם אתה רוצה לעמוד בלחץ הזה אתה אמור לדעת גם איך להתאושש, לאכול ולנוח נכון".
המשחק שאולי הפך אותו ליקיר האוהדים בסלטיק היה הדרבי הגדול נגד ריינג'רס, שנערך במגרש הביתי בתחילת פברואר. סלטיק הביסה את היריבה העירונית 0-3, כשעבדה כבש ובישל. פול פורסיית', הפרשן של ה"טיימס", כתב כי "עבדה הוכיח שהוא ברמה אחרת בקבוצה מלאת כישרון".
"מהיום שהגעתי לכאן הבנתי שזה משחק חשוב ביותר עבור המועדון והאוהדים", מספר עבדה. "גם לפני כן ידעתי שזה ממשחקי הדרבי החמים בעולם, אבל האווירה היתה באמת מטורפת. לשחק באצטדיון מלא מול קהל כזה, כשחקן - זה חלום שהתגשם, ואני עוד יותר שמח שכבשתי. האמת היא שכל פעם, לפני משחק, כשאני שומע את הקהל שלנו שר YOU'll NEVER WALK ALONE - יש לי צמרמורת בכל הגוף. לדעתי הקהל של סלטיק הוא מהטובים בעולם".
ואתה מגיע ממכבי פ"ת, שבמקרה הטוב משכה לאצטדיון אלף אוהדים.
"אני לא יכול להסביר במילים את מה שעברתי כאן. את הטירוף לפני משחק ואחרי הבקעת שערים. אתה צריך להיות באצטדיון כדי לחוות את העוצמות. לפני משחקים אני מריץ בראש תמונות של אוהדים וילדים שמגיעים וממלאים את 'סלטיק פארק'. יש כאן הערכה וכבוד גדול לשחקן ואתה מרגיש את זה לא רק באצטדיון, אלא גם כשאתה גולש ברשתות החברתיות. מאוד מפרגנים. אין מצב שתלך ברחוב ולא יעצרו ויבקשו תמונות משותפות. אין מקום בעולם שניסע אליו והם לא יהיו איתנו. זה כיף גדול".
בניצחון על ריינג'רס ראו את רוד סטיוארט, הזמר האגדי, מקפץ ביציע - והוא רק אחד מהאוהדים המוכרים של המועדון. אפשר למצוא ביניהם גם את הזמרת לנה דל ריי, את שחקן הקולנוע ג'רארד באטלר ואפילו את נשיא אלבניה, איליר מטה, שייסד בטיראנה, הבירה, מועדון של אוהדי הקבוצה.
אבל בין אוהדי סלטיק, שזכו לפני חמש שנים בפרס האוהדים הטובים ביותר על ידי פיפ"א, יש גם פלג לא קטן שעוין את ישראל, בעיקר בגלל המצב מול הפלשתינים. במשחקי הקבוצה הונפו לא פעם דגלי פלשתין ומחוץ לאצטדיון נערכו מפגני תמיכה ואפילו נאספו תרומות. בנושא הזה עבדה מבקש לא לגעת. "אני לא נכנס לפוליטיקה", הבהיר.
גם בכדורגל הישראלי עבדה הוא ללא ספק חוד החנית של הדור הבא. הוא מתמרן בין הנבחרת הבוגרת לצעירה, שבמשחק שלה במוקדמות היורו נגד פולין בשבוע שעבר, שהסתיים בתיקו 2:2, הבקיע שער.
הראיון איתו התקיים לפני הההפסד 1:0 לגרמניה ביום שלישי השבוע, אבל לנבחרת הצעירה סיכוי ממשי להעפיל ליורו, וגם בבוגרת צפוי לו תפקיד חשוב - במיוחד לאור העובדה שערן זהבי, השחקן הבכיר וכובש השערים העיקרי, כבר בן 34. כשמדברים על חילופי דורות, לא פעם הביעו חשש שהדור הנוכחי פחות מוכשר.
עבדה, שמשכונע שהוא ראוי ליותר דקות בבוגרת, חושב אחרת לגבי דור העתיד. "יש לנו דור טוב", הוא אומר, "וככל שיותר צעירים ייצאו לאירופה, תהיה לנו גם נבחרת טובה יותר. החלום הגדול הוא לעלות עם הנבחרת לטורניר משמעותי".
היום, כשאתה בתחילת הקריירה, הנבחרת לא משחקת תפקיד פחות חשוב?
"הנבחרת היא הכל מבחינתי. זו המדינה שאתה מייצג, זה ההמנון. אני אוהב את הנבחרת, חשוב לי להיות בה".
• • •
בגזרה הסקוטית, העונה עומדת להסתיים וסלטיק ועבדה כבר זכו בגביע הליגה ונמצאים במקום הראשון בליגה, נגיעה מהזכייה בתואר החשוב באמת - ועוד לקחת אותו מריינג'רס, האלופה הנוכחית. "יש לנו עוד הרבה עבודה עד שנגיע לשם", הוא אומר, אבל את החשש שלא יתאקלם כבר החליף הביטחון.
אף שלא מעט שחקנים מבוגרים ומנוסים ממנו לא החזיקו מעמד בהרפתקאות האירופיות שעברו, לפעמים גם כי הגעגועים והמנטליות השונה עשו את שלהם, הוא מסתכל קדימה ללא פחד.
"בטח שאני מתגעגע למשפחה, לחברה ולחברים, ונכון שבכדורגל אתה גם לא יכול לדעת מה יהיה מחר, אבל אני מקווה לשחק כמה שיותר באירופה, להתקדם - והעיקר להישאר צנוע ועם שתי רגליים על הקרקע", הוא מסכם. "זה היה החלום שלי מאז שהתחלתי לשחק, ותמיד כשראיתי בטלוויזיה שחקנים גדולים, אמרתי שיום אחד ארצה להיות כמוהם".
shishabat@israelhayom.co.il