מהירות מותרת: לחיות בקצב שלכם

בשלב מסוים של היום כבר לא יכולתי יותר. צלצלתי לאשתי ואמרתי לה שדי. אי אפשר יותר עם הלחץ הזה.

איזה לחץ? היא שאלה. הלחץ, עניתי. הבהילות, האווירה המזרזת, הטירוף. אבל בכלל לא דיברנו היום, היא אמרה, רק השארתי לך הודעות. בדיוק, אמרתי, ההודעות. מהבוקר פאניקה בהודעות. אני מרגיש כאילו מישהו דולק אחריי. יש בי דחף לרוץ. הבנתי, היא אמרה. תגיד, יכול להיות שהווטסאפ שלך על מהירות כפולה? כדאי שתשנה למהירות המקורית.

מובן שזה היה נכון. נסו לתקשר במשך חצי יום בהודעות ווטסאפ קוליות על מהירות גבוהה, ותראו איך אתם הופכים למשוגעים. זה כמובן לא רלוונטי לאנשים נורמלים, שמתקשרים בווטסאפ במינון הגיוני, אבל מכור כמוני, שרוב התקשורת שלו מתבצעת בהלוך ושוב של הודעות קוליות לאורך כל היום, מגיע למצב שהוא יכול לשלוט בקצב הלחץ הנפשי שלו באמצעות הקשה קטנה אחת: אני קובע אם היום שלי יהיה במהירות 1, 1.5 או 2. שתי האופציות הן החיים, פשוט ב־2 הם על סטרואידים.

הימים האהובים והטובים שאליהם אנחנו נכנסים הם מחולל הלחץ השנתי הרשמי של כל יהודי שגדל בבית שומר פסח. הזיכרונות הטובים מרוכזים בראש ובלב. אין שום תחליף לזיכרון מתוק של אביב שמשי, ריחות ניקיון והיתקעות על סולם או על הרצפה, אגב קריאת מסמך ישן שנמצא פתאום תוך כדי ניקיון הפסח.

הלחץ, לעומת זאת, מרוכז בבטן. כדור פאניקה קטן שמתקדר שם כבר כשמישהו שולף בשיחה אקראית בתחילת אדר את השאלה "איפה אתם בפסח?" או אומר "דבר איתי אחרי פסח". מי שלא בעסק לא יודע על מה אני מדבר, אבל מי שכן - קורא עכשיו, מחייך ונלחץ.

על כן הימים האלה הם זמן טוב לעסוק במרקם לחצי האנוש ובשאלה מה מהם נשלט ומה - גזירת גורל. הנה המסקנה המוצעת: קשה מאוד לשלוט בתוכן. בקצב, לעומת זאת, ניתן וכדאי לשלוט. קחו את הסוגיה המטלטלת אותנו כבר כמה שנים: אופי השיח, אלימותו ובוטותו. התביעה לשיח "מכבד" ונימוסי היא חסרת תוחלת וגם מיותרת. ברוב המקרים היא בעצם דרישה לסתימת פה. ככזו - היא נתפסת כעוד יותר תוקפנית.

התוכן צריך להישמע ואין שום סיבה למנן אותו, מה שיכול להיות נשלט הוא הטמפו. תדירות התגובות, הטון הפנימי, ההחלטה מתי לפרוש מוויכוח ומה כמות האנרגיה המושקעת בכל תגובה.

אי אפשר להימנע מכובד ראש ביחס לעבודות הפסח, במיוחד לא כשמדובר באנשים שביסוד האובססיה שלהם עומד עניין דתי. אפשר בהחלט להכיר בזה ולשלוט בקצב. אי אפשר להימנע ממה שנשלח בווטסאפ, אפשר פשוט לשמוע את זה במהירות נורמלית - ופתאום מתברר שהכל רגוע ושפוי. ובהצלחה בעבודות הפסח. לכו על זה. אבל ברוגע.

kobiarieli@gmail.com