אורה ושמחה: כך התבגרתי עם פורים

איך יודע יהודי שהוא מבוגר? כשהוא חוזר לאהוב את חג פורים. הפופולריות של החג הזה בלבבות חוגגיו היא מבחן גילאי ומעמדי. ילדים אוהבים את פורים, נערות ונערים מתים עליו, אבל אז הם מתבגרים ונכנסים ל־20 שנות תיעוב מזעזע, שבהן הכל מגעיל אותם: ההתחפשות הסאחית, הפראות המטרידה, הרעש, הפיצוצים ובעיקר - העובדה שבני הנוער אוהבים אותו. זו, כידוע, כבר סיבה לחשוב לגבי כל דבר שהוא רע ומיותר. אבל אז מתבגרים קצת, ומתחילים לאהוב מחדש את החג המתוק הזה. אפילו חוזרים להתחפש, להשתטות, לשלוח משלוחי מנות קונספטואליים ולארגן מסיבות קהילתיות ומשפחתיות.

אין כמו פורים. אין כמו הסיפור של פורים, אין כמו האופן שבו הוא נחוג ואין כמו מצוות היום הייחודיות. ובעיקר - מרחק הזמן מאפשר להתרפק על זיכרונות הילדות, שאגב, עבורי הם מגרדים קמעא, זכר לתחפושת הצייד שנתפרה בידי מרים דודתי משאריות של שקי דגן. חי נפשי, עד היום זיכרון התחפושת הזו גורם לי לפעמים לגירוד קל.

השנה, למשל, פורים הולך להיות אטרקטיבי במיוחד. שעה שאתם קוראים את השורות האלה, אני נערך בביתי לקומבינציה ההלכתית הסבוכה מכולן כמעט, זו המכונה "פורס מפה ומקדש" וייחודית למקרים שבהם מתקיימת סעודת חג ביום שישי בערב, אז יש לקבל את השבת.

עקרונית, אמורים לסיים את הארוחה, להכניס את השבת ולקיים סעודה חדשה לכבוד שבת. אבל הקומבינציה, שבמקרה של פורים היא צוהלת במיוחד וטובלת באלכוהול, מתירה לכסות את החלות, להתפלל את תפילת השבת, לקדש ולהמשיך את הסעודה כרצף אחיד. מה החידוש, אתם שואלים? בואו ותראו (רק תביאו משהו ותודיעו לפני).

מה שהכי מדהים הוא שאותו תהליך אירע גם ברמה הלאומית. זה התחיל בימי אבותינו, בתהלוכות עדלאידע מושקעות ובתעשיית חגיגות ותחפושות ששטפה את המדינה, חילונים כדתיים; נרגע למשך זמן ארוך ומנומנם, שבו דתיים חגגו באופן מסורתי וחילונים יצאו ידי חובתם; והנה, בימינו אלה, ההלכה קובעת יום אחד, מקסימום יומיים (פורים ושושן פורים), אבל הרחוב הישראלי באטרף פורים של מינימום שבוע, תוך נטילה בשבי של כלל הרשתות החברתיות לטובת צילומי תחפושות.

זה מרהיב במיוחד, אף על פי שמנהג הרחבת החגים ומתיחתם מקובל באזורים נוספים של השנה. יום האישה, נגיד, הורחב מזמן לשבוע ואף יותר, אבל הוא לא באמת חג שדורש היערכות והפקה; בסך הכל מרחיבים קצת את המנדט לימי תוכן ואירועי נושא.

אז איך הפך פורים היהודי, תלוי הילדים וגחמותיהם, עם הבלאגן וההשקעה, ל"ימי פורים"? אין סיבה הגיונית. רק כי התבגרנו, נרגענו משנאות של מתחכמים ולמדנו להבין אותו ולאהוב אותו. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ואם שותים לא נוהגים. בשביל זה יש צעירים זועפים שישמחו להסיע אתכם.

kobiarieli@gmail.com