נתינה מרגשת: "אני לא מסוגל לחשוב על ילד שאין לו"

על איתן ברקוביץ בן ה־40 הלשינו שהוא מתאים למדור "אנשים טובים", אבל לו עצמו החשיפה קשה. הוא הסכים להשתתף רק כי בארגון "אקים" ביקשו ממנו, והוא באמת לא מבין על מה המהומה. הוא בסך הכל מגייס את הכסף לרכישת משלוחי מנות מאקים; בסך הכל מארגן את המשאיות לשינועם; בסך הכל מגייס את המתנדבים לפיזורם בבתי החולים בצפון; ובסך הכל מחלק בעצמו כמה מארזים. בסך הכל.

אנחנו נפגשים בדירה של אקים חיפה בקריית מוצקין, אחת מ־13 דירות בקריות ובחיפה שמיועדות למבוגרים עם מוגבלות שכלית־התפתחותית. ריח מרק עוף שבישלו הדיירים ממלא את החלל הביתי החמים. זאת הפעם הראשונה שבה ברקוביץ פוגש את מי שאורזים את אלפי השקיות שהוא רוכש ומחלק לילדים חולים ולילדים עם מוגבלויות - במין שרשרת נתינה כפולה.

בלהה, אחת הדיירות, כבת 50, לשה את כף ידי ומספרת בגאווה שהיא אוהבת לארוז את הממתקים למשלוחי המנות. בסלון הדירה המטופחת מתארגנים הדיירים מסביב לשולחן ארוך, ובסרט נע מבצעים את משימתם.

בלהה מופקדת על השלב האחרון בתהליך, וקושרת בזריזות מרשימה סרט אדום מסביב לשקיות. בבקרים היא נוסעת עצמאית לבית החולים רמב"ם, שם היא עובדת בגיהוץ. בערבים, מי מבין הדיירים שמעוניין - מצטרף לאריזת המשלוחים. המוצרים בכל מארז, שמיועד לילדים, נרכשים תמורת שמונה שקלים ונמכרים ב־15 שקלים. כל הרווחים חוזרים אל האורזים, כלומר - לדיירים.

• • •

הכל התחיל בפורים לפני שלוש שנים. "ארי ולני, התאומים שלנו, נולדו בפברואר 2019. אחרי חודש בפגייה הגענו לביקורת בבית חולים בנהריה", מספר ברקוביץ. "זה היה בחג, ובני נוער חילקו מעט משלוחי מנות לילדים. הם הצליחו לשמח 20 ילדים, אבל 80 שלא קיבלו - נותרו בוכים".

רוב האנשים היו משתתפים בצער הקטנים וממשיכים בחייהם. אבל איתן הוא לא מהעוברים הלאה. למחרת שם קצת כסף מעצמו, גייס מעט מחברים, קנה ממתקים וחילק בבית החולים. "עשינו משהו קטן כדי להרגיע את המצפון. ובספונטניות אמרתי לסיון, אשתי, שבשנה הבאה נפוצץ את המחלקה במשלוחי מנות".

בפורים 2021 הצליח ברקוביץ לגייס מחברים ומבני משפחה יותר מ־20 אלף שקלים, והזמין מאקים 1,500 משלוחי מנות, שחולקו בבתי החולים בצפון. הסכום שנותר הועבר כולו לשנה הזאת. לקראת פורים 2022, ועקב דרישה מוגברת למשלוחים, הציב רף גבוה יותר, והיעד הוא לרכוש מאקים 4,000 מארזים.

את כל זה הוא עושה בהתנדבות מלאה, ביחד עם סיון, שמנהלת את רישום הבקשות והתרומות ודואגת לשלוח קבלות מאקים לתורמים. איתן מארגן את גיוס הכספים, ועם צוות של חברים מתנדבים הוא מפזר אותם לקראת פורים בבתי חולים ובמוסדות ברחבי הצפון. כל מי שפונה מראש - מקבל משלוח. כי ברקוביץ לא מסוגל לחשוב על ילד שאין לו. אולי מפני שהיה בעצמו הילד הזה בדיוק.

הוריו נפרדו כשהיה פעוט, והקשר עם אביו נותק. אמו עשתה כל מאמץ לכלכל את בנה. בכל פעם שמצאה עבודה הם נדדו למקום חדש. לא תמיד מצאו היכן לגור, והיו לילות שבהם ישנו בגנים ציבוריים, תחת כיפת השמיים.

"כילד עברתי מלא בתי ספר. הייתי סוג של אאוטסיידר, כי ידעו שהגעתי ממשפחה הרוסה. הייתי ילד שאף הורה לא רצה שילדיו ישחקו איתו. עד שהגענו לשכונת צור שלום בקריית ביאליק, שהיתה סוג של שכונת מצוקה, ודווקא שם מצאתי אנשים שקיבלו אותי והאמינו בי".

במהלך שירותו הצבאי כלוחם בגבעתי נישאה אמו בשנית, ואיתן עבר לגור בגפו. "הייתי רק בן 19, חייל, כששכרתי דירה לבד. עבדתי בחופשות מהצבא, והחברים הטובים מהשכונה עבדו ועזרו לי עם תשלום השכירות. עד היום נשארנו חברים, והם שותפים איתי בפרויקט פורים".

מי שסייע לאיתן למצוא את דרכו ומנע ממנו להסתבך או ליפול הוא שוקי חזן, אז בעל מסעדה קטנה שאיתן עבד בה כשוטף כלים. "שוקי ממש שמר עלי בימים שבהם התנדנדתי או ויתרתי לעצמי. הוא תמך, אבל דרש שאהיה בן אדם. המפגש איתו ועם סנדרין, אשתו, היה משנה חיים. הוא סוג של אבא לא־ביולוגי שלי. אני לא קורא לו 'אבא', כי הוא מבוגר ממני רק ב־13 שנה, וגם לא יכול לקרוא לו 'אח שלי', כי עם הסלנג של היום זה מעליב. אבל הוא משהו בין אח גדול לאבא".

משטיפת הכלים במטבח התקדם ברקוביץ לתפקידי מלצר, טבח ומנהל סניף. ב־2003 ביקש ממנו שוקי לעבור לנהריה, לסניף חדש שפתח שם. הנדידה צפונה השתלמה במיוחד. הוא פגש במסעדה בנהריה את המלצרית סיון, שהפכה לאהבת חייו. ב־2006 השניים נישאו, והם חיים יחד בנהריה כבר כמעט 20 שנה.

• • •

את החלום הכי גדול לקח להם זמן להגשים. איתן השתוקק להפוך לאב, להעניק את מה שלא קיבל בעצמו. אבל שש שנים וטיפולי פוריות מפרכים הביאו אותם לסף ייאוש. "עברנו רכבת הרים מטורפת, רגשית וכלכלית. התהליך עלה הון תועפות, אבל היה שווה כל שקל. בטיפול ה־12 התרחש הנס, וזכינו באודל הנפלאה".

כשאודל (9) גדלה, היא התחננה לאח או לאחות. "היא שיגעה אותנו, אז החלטנו לנסות טיפול אחד, רק בשביל המצפון. חשבנו שאין סיכוי שזה ייתפס בניסיון בודד". רבות מחשבות. הניסיון דווקא נקלט מייד, ועוד עם תאומים. "כך הצטרפו אלינו לני וארי, שני בנים שובבים ומדהימים".

איזה אבא אתה היום?

"אני משתדל להיות האבא הכי טוב שיש. קם בחמש בבוקר, יוצא לחדר הכושר, עובר במאפייה, מכין סנדוויצ'ים ומפזר את הילדים. אחרי הצהריים סיון איתם. אני לא יודע איך האישה האלופה שלי מצליחה לעשות את זה. אני - אחרי חצי שעה לבד איתם אני מעולף", הוא צוחק.

"בערבים אני מגיע בהתאם לעומס בעבודה. חשוב לי להיות מעורב, להשלים את החלל הזה. אם הייתי צריך לבחור לעצמי טייטל, אז לפני הכל אני אבא של אודל, לני וארי. אין לי קשר עם אבי הביולוגי היום, אבל יש לי קשר נהדר עם אמא שלי, שלמרות הקשיים - לא ויתרה עלי כל השנים. היא מגיעה פעם בשבוע להיות עם הנכדים".

את דמות האב עדיין ממלא עבורו שוקי חזן, שהפך ברבות השנים לאיש עסקים מצליח. סיון ממשיכה לעבוד אצלו גם היום והפכה ליד ימינו. איתן יצא לדרך עצמאית כמאמן מנטלי לשחקני כדורגל צעירים וכמנהל מכירות של מוצרי חשמל בחברת "פוג'יקום". גם הלקוחות שלו הצטרפו למבצע פורים, בתרומות, בשינוע המשלוחים ובאחסונם.

בין התורמים יש גם אנשי עסקים מהמגזר הערבי, שלאיתן קשרים הדוקים איתם. "זה הרבה מעבר לקשרי עבודה. יש כבר חברות. אצל עלי אבו אליהיגא, בעל חנות למוצרי חשמל בתמרה, ישבתי לקפה וסיפרתי דרך אגב על המבצע. הוא התרגש, ומייד תרם סכום יפה. עכשיו הוא מארגן חלוקת מארזים בחג מוסלמי לילדים מכפר שכן. זה פרויקט מידבק".

yifater1@gmail.com