אסון טיפולי ההמרה

הצגה בהבימה הציפה אותי במה שחשבתי שכבר מאחוריי, וחייב להיעלם מהעולם

מטלטלת. ההצגה "את שאהבה נפשי", צילום: אור דנון

במהלך צילומי "יס מן", הסדרה שבה השתתפתי, אמא שלי ואני חזרנו למקום שבו עברתי טיפולי המרה. עמדנו רועדים מקור ומפחד בכניסה לביתו של הרב, שניסה לשנות אותי ובדרך לשם כמעט הרג אותי. מחובקים, עם דמעות בעיניים, ביקשתי ממנה לחזור אחריי מילה במילה: "יש לי ילד הומו, ואני אוהבת אותו כפי שהוא". הסצנה הזו לא שודרה לבסוף, אבל התהליך נעשה ונדמה היה לי שהכתם הזה מאחוריי.

והוא באמת היה מאחוריי, עד שביום ראשון השבוע הגעתי להצגה "את שאהבה נפשי" בתיאטרון הבימה, שהציפה בי הכל מחדש - כאילו לא עברו 14 שנה. המאבקים הפנימיים, הפחד מאלוהים, המצפון, המועקה שלא יורדת מהלב, הרגעים שבהם אתה מרגיש במרחק סנטימטר מלהתחרפן, הנשימות העמוקות והכמיהה שלפחות אדם אחד קרוב יגיד לך שאתה בסדר.

מעולם לא בכיתי בהצגה, אבל הפעם לא הצלחתי לעצור את הדמעות. הסתכלתי על יהונתן, שאותו מגלם השחקן המדהים עמית רהב, וראיתי אותי. התכווצתי בכיסא כשנתן סטירות לעצמו, נזכר איך עשיתי בדיוק אותו הדבר מול המראה בכל פעם שעשיתי מעשה "אסור", כי הרב הסביר לי שעדיף לקבל את העונש בעולם הזה ולא בעולם הבא.

היו רגעים שבהם דמיינתי איך אני מתפרץ באמצע וצועק לאמא שלו, שאותה מגלמת אורלי זילברשץ, "מה את עושה? זה הבן שלך!" אבל ראיתי גם את חוסר הידע שלה בעולם הגאה, את הכאב העמוק, ואת הבושה והציפייה לנס. קולה של אורלי נשמע באולם, אבל אני שמעתי את אמא שלי.

לפני כמה חודשים התכתבתי באינסטגרם עם בחור חרדי בשנות ה־20 לחייו, שהוא גם עמוק בארון. הוא החליט לכתוב לי אחרי שצפה בפרק של "יס מן" שעסק בטיפולי ההמרה. הוא כתב מפרופיל אנונימי וסיפר לי על הפחדים שלו, ואני ניסיתי להיות לו אוזן קשבת. להיות עבורו האחד הזה שאני חיפשתי ולא היה לי. בוקר אחד הוא כתב לי שהחליט "ללכת על זה". הייתי בטוח שבחר לחיות את חייו כפי שהם ולצאת מהארון, אבל בהודעה שאחרי הבנתי שהחליט דווקא ללכת לטיפולי המרה. התכווץ לי הלב. מאז, ובכל פעם שהנושא הזה עולה, אני חושב עליו. אני לא יודע את שמו, ועכשיו גם אין לי פנים לדמיין ולא אינסטגרם אנונימי לכתוב לו ולחכות שיענה.

ההצגה שביים משה קפטן וכתב איתי סגל טלטלה אותי במקום שחשבתי שהוא מאחוריי, אבל בלילה לא יכולתי להפסיק לחשוב על הבחור החרדי, על מה שעובר עליו. התעוררתי הבוקר וכתבתי את הטקסט הזה, אבל זו לא תופעה שתסתיים ב־300 מילים בעיתון.

מאז שידור "יס מן" אני נחשף יותר ויותר לטיפולי המרה. השבוע, למשל, גיליתי בתוכנית "הצינור" של גיא לרר ברשת 13 שטיפולים דומים עוברים גם על נשים שנמשכות לבנות מינן. התופעה המזוויעה הזו לא מקבלת מספיק תשומת לב, לא בתקשורת ולא באכיפה. זו תופעה שצריכה להיעלם מהעולם, מי שהוא חלק ממנה צריך להיענש - וכל יום שעובר הוא אסון.

Erans@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר