אז מה, עוקבים אחרינו, אה? בימים מטורפים אלה רחמיי נתונים לאותו בחור במשטרה שאחראי לשאיבת הטלפון שלי, וגם בקשה יש לי ממנו.
רחמיי - בגלל כמויות החומר. תאמינו לי שעד שהבחור הזה ימצא משהו פיקנטי, נשמתו תצא מרוב שעמום ויגע. אלפי הודעות ווטסאפ ומייל מיותרות שנצברו בעקשנות עשור ויותר ולא נמחקו מעולם יש שם. ברור שלא נמחקו. מי יכול למחוק התכתבות על אודות הרצאה עם מרכז לטיפול בילד ובמשפחה במועצה האזורים נטעים מלפני תשע שנים? ומה אם תהיה עוד אינטראקציה איתם ונצטרך להשוות מחיר ותנאים? וכי מי החצוף חסר האחריות שעוז בליבו למחוק הודעת ביקורת על משהו שנכתב בעיתון לפני 12 שנה, שמחצית תגובה לו כבר נוסחה וניצבת כאן בטיוטות? ומה עם ההודעה ההיא שאין לאיש מושג מה היא אומרת, כי כל מה שנכתב בה זה "אז מה אומר?", אבל המספר נראה כזה שכדאי לשמור עליו, או לפחות לברר מיהו ומי יודע אם לא נצטרך?
לדעתי, לבד מהודעות הקוראות לתרומות או מכתבים קריטיים של "עורך דין בעניין חשוב של צוואה", לא מחקתי דבר מעולם. הכל נערם שם, קומה על גבי קומה.
אין לי את היכולת הנפשית למחוק כלום. פשוט אין לי. פעם בכמה זמן אני מחליף טלפון, מוריד את הווטסאפ מחדש והנה הוא נקי, צחור וחף מכל רע, אבל במקום להשאיר אותו כך - יצר רע וחולני דוחף אותו לעדכן גיבויים ולייבא יבואים, ושנת 2017 שוב כאן, על כל מארותיה.
זה מעניין במיוחד, כי כבר שנים שאני מתמודד עם הבעיה הזאת ב"גרסת ההורים" שלה. מגירות ומטענים, ניירות ומחברות, גזרי עיתונים, סוללות ואוזניות. והנה, חשבתי שכבר יכולתי לכפייתיות הזו. יותר מפעם אחת רוקנתי מגירות בעיניים עצומות, רק כדי לייצר את התנועה הנפשית נוגדת ההתמכרות הזו. השלכתי בגדים ונעליים והרגשתי שאני נקי ומרוקן, בריא ושלו. מה שלא ידעתי הוא שנותרתי אובססיבי ומשמר, רק שדרגתי גרסה. עכשיו המגירות ריקות, אבל תיבת ההודעות הנכנסות מפוצצת בכל שטות אפשרית, ללא שום יכולת להשתחרר.
ממה זה נובע? קודם כל זו אכן הפרעת האגרנות שמצאה לה גרסה חדשה, אבל גם התלות היומיומית המשוגעת במכשיר גורמת לכך. מרגע שהמכשיר הקטן הופך להיות מנוע החיים המרכזי, אך טבעי שננגן בכל דרך גם על ארכיוני הזיכרון שלו. בעצם, מבלי דעת ובתהליך איטי וחולני, הוא הופך להיות אנחנו בעצמנו. מוחו - מוחנו, זיכרונו - זיכרוננו. באיזשהו מקום, מחיקה גורפת של תוכני שבוע נושן בהיסטוריית הווטסאפ יוצרת אפקט של מחיקת השבוע ההוא בעצמו. מפחיד, מסוכן.
על כן, ידידי הצעיר והחרוץ אי שם באגף הסייבר, אם יוצא לך לחדור למכשירי, עשה נא טובה ומחק באכזריות הכל. פשוט הכל. אני לא באמת צריך שום דבר.
kobiarieli@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו