ביום שלישי יצוין בישראל יום המשפחה. יום האם לשעבר, וזה שמכניס את האם שבי למאבק פנימי. לאחרונה התיישב מולי החצי השני שלי לשיחה אגבית, שבה הזכיר שהוא כבר בן 44 "ולא נהיה צעיר יותר". שאלתי אותו על מה הוא מדבר, בשם אלוהים, עד שהתפרצה ממנו הכותרת "כשאלך עם הילדים לגינה, אני לא רוצה שיחשבו שאני הסבא שלהם".
כפרגית בת 35, היכתה בי לפתע התודעה שגם אני מתבגרת. זה לא מתבטא רק בכך שמדי יום אני מוצאת את עצמי יותר ויותר דומה לאמא שלי במראה ובמשפטים שיוצאים לי מהפה ("אף אחד לא זז מהבית לפני שהוא מסודר"), אלא שהזמן טס כשנהנים וכשלא ישנים כבר כמה שנים בגלל ילדות בפער של שנה וחצי (שזה קשוח לא פחות מגידול תאומים).
כאן נכנסת הדילמה שלי אם להיכנס למועדון הילד השלישי. כי עם כל הכבוד לתא המשפחתי, יש בי גם כבוד רב לבועה הזוגית ולהגשמה עצמית, ואלה דורשים השקעה של לב וזמן. בשנת 2022 החברה עדיין מחרישה את העובדה שתשומת הלב שמופנית לגידול ילדים קטנים מייצרת הרבה מאוד מתחים בין ההורים, גם האוהבים ביותר, ומחרבת את הזוגיות. בכל פעם שבא לי להתגרש או לחסל אותו, אני מבינה שהכל בגלל סיר הלחץ הזה שבתוכו אנחנו חיים. אז מה עדיף - לבשל עוד ילד או ילדה ולהרתיח את הזוגיות, או להוריד את הסיר מהגז וליהנות יחד מהארוחה המצוינת שכבר יש?
כילדת סנדוויץ', אני יודעת כמה חמים בתוך לחמנייה, ובמציאות הישראלית שלנו מנקרת גם המחשבה שאם חלילה יקרה משהו לאחת מהילדות, איך זה ישפיע על אחותה היחידה?
אבל יש את המשולש העצמי שלי: הקריירה, הגוף, הנפש. שנאתי להיות בהיריון, הרגשתי חולה, והמשמעויות הפיזיות והרגשיות של הלידות פצעו אותי הרבה מעבר לשבועות שאחרי הלידה. הן שינו אותי כאדם, והרגשתי שאיבדתי שליטה על עצמי ועל חיי. עבדתי קשה כדי להסתיר את זה, כי האגו לא אפשר לי אחרת. מאז אמנם חלפו כמה שנים, והיום נראה לי כאילו היה מדובר בכלל באישה אחרת, אבל הפחד לחזור למצב ההוא מאיים עלי.
הבנות שלי הן הסמים שלי, ולא סתם אומרים שלהיות אמא זו אהבה ללא תנאי. אבל אני גם אוהבת את עצמי, ומסוממת מכל רגע מוצלח בעבודה ומאושר בזוגיות. לכן חלק מלכבד את עצמי זה להיות מדויקת, ולא להיכנס למקום שבו אין לי הזמן או היכולת הרגשית להיות מושקעת עד הסוף. כי לכל ילד מגיע לקבל "שירות מלא".
ועדיין, למרות שאני מספרת לעצמי שהדילמה בכלל פיקטיבית וסגרתי סופית את הבסטה, אני יודעת שהחיים דינמיים, וכך גם ההחלטות, ובוודאי מה שעובר בנפשה של אישה. מעולם לא התחרטתי על דברים שוויתרתי עליהם, אבל התחרטתי מאוד על דברים שעשיתי בינוני. ולמרות זאת, אני לא סוגרת לגמרי את הדלת בפני האופציה שסבוש עוד יסתובב שם בגינה עם הילדים. רק מקווה שאקבל החלטה לפני שאהפוך לסבתא בעצמי.
danieller@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו