מכתב לאסתר חיות

כבוד הנשיאה חיות,

סליחה שאני פונה אלייך מעל דפי העיתון, וסליחה שזה לא מעל דפי "הארץ". פשוט, גם כבודך וגם המערכת שאת עומדת בראשה, מערכת המשפט, לא כל כך נגישות לפניות הציבור, ובכל זאת יש לציבור מה לומר.

אז בתור אחד מהציבור הייתי שמח לדעת אם כבודך הרימה השבוע טלפון לכבוד השופטת דלית שרון־גרין מבית המשפט בנצרת. השופטת גרין גזרה על לילך אמסלם, סייעת בגן שהתעללה בילדים - צולמה מרימה ילד מהשיער באוויר, מכות, מעיכות, כל הסרט - שלושה חודשי עבודות שירות.

האם, כבוד הנשיאה, שאלת את השופטת אילו ערכים היא חושבת שהפסיקה שלה משקפת? מה המסר לסייעת? מה המסר לשאר כוחות הטיפול? האם החוק מספק פה הרתעה, או נותן עידוד להתנהגות עבריינית, לא אנושית, מבחילה?

האם, כבוד הנשיאה, ביקשת לראות את התיקים האחרונים של השופטת ולבדוק, אולי במקרה היא נוטה באופן כללי לא להעניש פושעים, ואינה מתאימה לתפקידה? כי יש תחושה שבגלל שמערכת המשפט תחת מתקפה כה עזה, חלקה ענייני וחלקה פחות, את מתייצבת כחומה בצורה בפני כל ביקורת, ותחת מטריית ההגנה שאת מספקת קורים יותר ויותר מקרים שהדעת לא יכולה לתפוס.

ברור לאדם הסביר, שמי שקיבל את ההחלטה הזאת אינו שופט סביר, לכאורה. האם ראית השבוע שכבוד השופטת טל תדמור־זמיר שחררה את החשוד ברצח ליטל יעל מלניק למעצר בית - החלטה שבית המשפט המחוזי הפך אחר כך? אם החשדות שמייחסים לו נכונים, ולא נחזור על הדברים, מדובר באדם מסוכן ביותר. מה לו בביתו? או במעצר או באשפוז פסיכיאטרי. לעניות דעתי הבלתי נחשבת, כבודה.

האמון של הציבור במערכת המשפט בשפל של כל הזמנים, ובצדק. יש תחושה שהמערכת מתנהלת על פי מערכת חוקים שאין ולו דבר בינם ובין טובת הציבור. ההפך. מאולמות המשפט משוחררים לעיתים אל תוך הציבור אנשים מסוכנים, חולים, שמשחרים לטרף הבא. זה קורה, להבנתי, כי יש יותר מדי אנשים שחוּוטו במערכת התכנות של הפרוגרסיביות העולמית, חברים בכת הפי.סי הגלובלית, שהקשר שלהם למשפט העברי ולעם העברי קצת חלשים לטעמי, לכאורה.

צריך בחירות למשרות שיפוט. הציבור חייב להיות מסוגל להשפיע בשאלה מיהם שופטיו. הצדק שהם פוסקים חייב להיות מקובל על אזרחי המדינה. האם תהיי אמיצה ותובילי שינוי, כבוד הנשיאה, או שבית המשפט דוחה את הבקשה?

חיסון

כשהודיעו שחיסוני הילדים הגיעו, לא חשבתי פעמיים, לא היססתי היסוסיים, נטלתי אותן למרכז החיסון הקרוב בלב כמעט שלם, לתת להן את המיטב של המדע הזמין כעת. המקום היה שומם, שמחתי. זמני ההמתנה לחיסונים הם בין הזמנים הקשים ביותר הידועים להורים, ועיקרם דיון מעגלי בשאלה אם זה יכאב וכמה. היקום שלח לנו מתנה בדמות אין תור בכלל, כל דיון הכאב תומצת ל"יכאב. קצת. הנה, כמו זה (צביטה עדינה בזרוע). אולי פחות".

מרגע שנכנסנו בשערי ההיכל ועד שהתערובת שרוקח אדון בורלא הוזרקה לזרועות חלפו שתי דקות. נהנינו שבעתיים, כי ידענו שבמוקדם או במאוחר, האולם הריק הזה יהיה מלא, ועצבני, וגל חמישי או שמיני ישטוף ויכסח את הלא־מחוסנים. וכולם ירוצו, ויהיה קשה.

למה חיסנתי? למה הקדמתי? כי ככה אמרו לי מי שאני בוחר להאמין בהם. אני בוחר להאמין למדענים. אינני חוקר בעצמי כלום, אין לי שום השכלה רלוונטית, וכמו שאני לא מייעץ לנאס"א בעניין ההגעה למאדים, כך איני מייעץ לאנשים שממש מבינים מה זה mRNA. אני בחרתי לי את הרבנים שלי, מלשון "עשה לך רב", והקריטריון שעל פיו אני בוחר הוא דרך האמצע של המדענים, המקום שבו נמצאים רוב האנשים הבכירים בתחום.

אני מבין שתמיד יהיו שוליים לכל צד. שוליים עם אנשים כריזמטיים, לעיתים מתמודדי אישיות לכל סוגיהם. אבל מהתבוננות בהם אפשר בקלות לראות שהם בקיצון כדי להועיל לעצמם ולא לחברה. או שהם מוכרים משהו שרקחו בעצמם, או שהם זקוקים לאוהדים והשפעה, ומייצרים עולם שקרי שבו הם המלכים.

אומרים הורים: מה, אני אכניס מטוש לאף של הילד שלי? מה, אני אכניס מחט לבשרו הטרי, ובתוכה חומר?! לא ולא. גופו של הילד שלי ושלוותו הנפשית הם טריטוריה מוגנת, איש לא יפלוש אליה ולא יעשה לי מהומות.

מצד שני, הילד מקבל כמויות של סוכר, שהאדם הקדמון היה מקבל בחודש טוב של פירות בשלים. הגוף לא עומד בזה. ואת זה אתם מרשים. את הרעלתו המוכחת, הלא מומצאת, של הילד שלכם, אתם לא עוצרים. ובהרעלתו התרבותית בתכנים לא מתאימים, שהורסים לו את הילדות, אתם לא מתערבים. ואם אתם נותנים לו טלפון מגיל שש, אתם נותנים את נשמתו לשטן ממש.

אחרי כל אלה, את הזריקה אתם דוחים? גיבורים גדולים. מקווה שלא תצטרכו יום אחד להסביר לילד כמה דברים בבית חולים.

קניות

הזמנתם נעליים או בגד באינטרנט. הגיעו, במזל טוב. מדדתם. לא מתאים. מה תעשו? תחזירו, נכון? אז החבילה שלכם נוסעת בחזרה לסין, או לאנגליה, או לאמריקה, עוד דלק מבוזבז כדי לשנע אותה בדרך חזרה, וכשהיא מגיעה לשולח, מה קורה? נדמה לכם שמישהו פותח, מסדר מחדש במחסן ושולח לקונה אחר?

ממש לא. כל הארגון של קבלת המוצרים בחזרה לא מתאים לגופי הסחר המקוון הגדולים, ומה שהם עושים זה פשוט משליכים את המוצר החוזר שלכם לפח, עם האריזה והכל. אין כוח למיין, לאחסן מחדש, לשלוח שוב. חישובי הרווח שלהם כוללים בתוכם גם את ההחזרות, והבגד החדש־דנדש שלכם, שיכול היה לשמש מישהו אחר, פשוט נטמן באדמה, שם ימתין עד גלגול המחילות, שישיבנו לחיים בבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

למה ככה? אולי במקום לשלוח את הבגד בחזרה לחו"ל, יהיה אפשר לתרום אותו בארץ, וכך בכל מדינה? מעלים את הבגד לאפליקציה, ומי שרוצה את הפריט שלא התאים לי, מזמין את זה ממני ומקבל בחינם. אחר כך הוא מעלה תמונה שלו עם הפריט לאתר של המוכרת ונותן בחמישה כוכבים. כולם מרוויחים, אף פריט לא מושמד, הכל בסדר.

עד שהתוכנית הזאת תיושם, חשבתי שבמקום לשים בחבילה שמחזירים את הבד או הנעליים, אפשר לשים משהו ישן שכבר קטן. הם בלאו הכי לא פותחים, אז מי יידע ששמנו נעליים קרועות של בן דוד שלנו בקופסה? את החדשות ניתן למישהו שצריך.

נכון, ייתכן שיפתחו בסין את החבילה ויגלו את התרמית הקטנה, ואז לא תקבלו את כספכם בחזרה, וישלחו אליכם הביתה את מזכיר המפלגה הקומוניסטית מר שי בכבודו כדי לגעור בכם, ותיעצרו במחנה הסגר, ורק התערבות של ראש הממשלה בכבודו תוציא אתכם אחרי חודש של אורז ופשפשים. אבל את כדור הארץ הצלתם. לא שווה? בטח שווה.

התנצלות

בשבוע שעבר פרסמתי כאן נתון מרעיש על כמות הפגיעות בגברים לעומת נשים. אחרי הדפסת הגיליון התברר שהנתון שעליו הסתמכתי, שהגיע מהמשטרה, היה שגוי ואף הפוך. אני מתנצל שלא בדקתי פעמיים עם המשטרה את הנתון. אשתדל להשתפר בעבודתי העיתונאית, ולהישאר בדיוק אותו הדבר בתמיכה בגברים.

avrigilad@gmail.com