שמואל פלג התאמץ לעצור את דמעותיו כשהביט בנכדו, איתן בירן בן ה־6, יושב על הספה הכחולה במשרדי הרווחה בתל אביב ובונה חלליות מאבני הלגו החדשות שקנה לו. מאז שבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי פלג חטף את הילד והורה להשיבו לאיטליה, מתראים השניים רק בחסות מרכז קשר, המאפשר מפגשים מפוקחים בין ילדיהם להוריהם, לרוב במקרים של מאבקי גירושים או אירועי אלימות במשפחה.
פלג, סא"ל (מיל'), איבד באסון הרכבל באיטליה את בתו טל, נכדו טומי וחתנו עמית. "לפגוש את איתן במקום מוסכם מראש, כשלידי נמצאת כל הזמן עובדת סוציאלית, זה לא קל", הוא אומר, "מאז שאיתן נלקח ממני, לפני שלושה שבועות, הרגשתי שהוא מאוכזב ממני. הוא הפסיק לחבק אותי ולקפוץ עלי. אני רואה איך הילד הפתוח והפטפטן, שלא הפסיק לדבר על כמה הוא שמח לגור בישראל, נסגר בתוך עצמו. הלב שלי נקרע. הבטחתי לו שהוא יגור כאן איתנו, אבל בית המשפט קבע אחרת.
"ביום שני השבוע הוא נפתח קצת. אולי כי באתי עם שתי הדודות שלו, גלי ואביב, והן לא הפסיקו להצחיק אותו. שיחקנו בקלפים של פוקימון, ואחר כך הוא לקח את הטלפון שלי כדי לצלם איתי סלפי. החלטתי לדבר איתו בעדינות על החזרה לאיטליה כי ידעתי שאיה, אחות של אביו, כבר שוחחה איתו בנושא. שאלתי אותו מה דעתו, אבל איתן נאטם ואמר שהוא לא רוצה לדבר על זה. נראה לי שזה מנגנון הגנה שלו, הוא מכין את עצמו לניתוק מאיתנו. ככה הוא מגיב גם כשמנסים לדבר איתו על ההורים שלו או על האסון.
"אמרתי לו שאני אוהב אותו, שנבוא לבקר באיטליה, ושיתקשר מתי שהוא רוצה".
לא בטוח שאת ההבטחה להגיע לאיטליה יוכל שמואל לקיים, בוודאי לא בתקופה הקרובה. לפני כשבוע הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי באיטליה, מה שאומר שברגע שכף רגלו תדרוך שם, הוא ייעצר לחקירה פלילית בחשד לחטיפה.
הופתעת מהצו הזה?
"מאוד. לא ניסיתי להיות גיבור או לשחק אותה ג'יימס בונד. אני סבא של איתן ורציתי להציל אותו, כי נראה היה לנו שהוא משדר מצוקה".
צו המעצר והחקירה הפלילית בישראל בחשד לחטיפה שווים את ההסתכנות?
"אם משמעות החירות של איתן היא חוסר החירות שלי, אז כן. טובתו קודמת לכל. קרה לנו נס, ואלוהים הצליח להציל אותו פעם אחת. ניסיתי בפעם השנייה, ובינתיים כשלתי. אבל אנחנו נערער לבית המשפט העליון, ואני מקווה ששם יחשבו אחרת, ישימו את טובתו של איתן במרכז ויורו להשאיר אותו בישראל".
"בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי "עם כל ההבנה לכאבו של המערער, אין מנוס מלדחות את הערעור. אנו מורים על החזרתו לאיטליה תוך 15 יום... אנו מבקשים להביע תקווה כי אף על פי שהמערער הרחיק את הקטין שלא כדין, יתאפשר לקטין לפגוש את סבו גם באיטליה".
מערכת המשפט באיטליה לא קיבלה את הטענות שלך, וכך גם בתי המשפט בישראל. למה אתה חושב שזה ישתנה בעליון?
"אני מקווה שבית המשפט העליון ישים את טובתו של איתן במרכז. יום אחד, לא מאוד רחוק, איתן יקרא בגוגל על המאבק סביבו. הוא יראה שם שנלחמתי בשבילו עד הסוף, ושבשום שלב לא ויתרתי עליו".
מצעים עם דוגמת ספיידרמן
ליד דלת הכניסה לדירתו של שמואל (58) בפתח תקווה מונחים אופנוע ממונע לילדים ומתקן כדורסל חדש מפלסטיק, שנרכשו עבור איתן מייד כשהגיע לישראל. אלה התזכורות האחרונות שעדיין לא הועברו למחסן, יחד עם כל הצעצועים שמילאו את הסלון. גם חדר השינה של איתן נראה מיותם. רק המצעים עם דוגמת הספיידרמן טרם כובסו.
"אספתי את כל המשחקים, הפאזלים, עפרונות הציור והכדורים, כי לא יכולתי לראות אותם יותר", אומר שמואל בכאב. הוא מתגורר בבית לבדו; לפני 20 שנה התגרש מאמה של טל, אתי. "המחסן מפוצץ בצעצועים ובבובות של גיבורי על. הם הזכירו לי את איתן ואת הכיף שעשינו בחודש שהיה איתי בישראל. הלכנו לים, נסענו ללטרון כי הוא ביקש לראות טנקים, ואפילו חגגנו לו יום הולדת 6 מאוחר. הוא אמנם חגג באיטליה, אבל לא עם כל המשפחה המורחבת בישראל.
"הוא התלהב מהאירוע והחליט לארגן עוד מסיבות משפחתיות. הוא צייר לב, ביקש ממני לכתוב עליו שהוא מזמין את כולם למסיבת פיג'מות או למסיבת ספיידרמן וממתקים, וביקש שאשלח בווטסאפ המשפחתי. אבל הכי אהבתי כשלפעמים נכנס לישון במיטה שלי ונרדם כשהוא מחזיק לי את היד".
אינספור מילים נשפכו על הטרגדיה המחרידה שאירעה בצהרי 23 במאי השנה, על פסגת הר מוטרונה שבצפון איטליה. 15 אנשים נכנסו לקרון הרכבל האדום שהוביל לפסגה, ובהם איתן וחמישה מבני משפחתו: אמו טל (27), אביו עמית (30), אחיו טום (שנתיים), ואיתם סבה של טל, איזי כהן (81) ואשתו, ברברה קונינסקי כהן (71). כשהגיעו לתחנה הסופית, שנייה לפני שהדלתות נפתחו, נקרע אחד הכבלים והרכבל הידרדר חזרה במהירות גבוהה, עד שצנח לקרקע מגובה של יותר מ־20 מטרים. איתן היה הניצול היחיד בתאונה ואושפז בבית החולים בטורינו, כשהוא סובל משברים בכל חלקי גופו. הוא התאושש באופן מופלא, וכעבור שלושה ימים פקח את עיניו.
שמואל, ששירת כראש ענף קשר למבצעים מיוחדים בחיל הים והיום מנהל מחלקה בהוט מובייל, משחזר את השיחות האחרונות שלו עם בתו. "היא, עמית והילדים היו כאן במשך חודשים במהלך שנת 2020, כי ההתפרצות של הקורונה החלה באזור שלהם.
"הפעם האחרונה שבה שהו בישראל היתה בדצמבר שעבר. הם באו בחנוכה לחודש, ונשארו לישון אצלי. אחרי שהילדים נרדמו, ישבנו שלושתנו על המרפסת ודיברנו על החזרה שלהם לארץ ביוני 2022, אחרי שטל תסיים את התואר הראשון בפסיכולוגיה ועמית יסיים את לימודי הרפואה.
"באחד הלילות, לפני שחזרו לאיטליה, טל נכנסה אלי לחדר השינה וישבה לידי. היום, בדיעבד, אני חושב שזו היתה מעין שיחת פרידה. היא אמרה: 'אבא, אני מרגישה שאני מפספסת אותך. אתה לא מספר לי על עצמך. תיפתח, אני לא ילדה קטנה'. הבטחתי לה שזה ישתנה, אבל לצערי לא עמדתי במילה.
"בסביבות אפריל השנה טל ועמית עברו לדירה גדולה יותר בפאביה. מאחר שנותר להם חודש נוסף עד לסיום חוזה השכירות בדירה הישנה, היא לחצה שאבוא להתארח שם. אמרתי לה שיש לי המון עבודה ושניפגש כבר בקיץ, בטיול המשפחתי שתכננו לאמלפי. לפעמים אני חושב מה היה קורה אילו נסעתי לדירה שלה. יש סיכוי שהייתי עולה איתם על הקרון".
הוא מראה לי בסלולרי את ההודעות שטל שלחה לו, ונעצר על תמונה של תעודת הזהות שלה, שנדרשה לשם חידוש הדרכון הישראלי של איתן. "היא ביקשה שאאסוף את הדרכון שלו מהדואר. התכוונתי להביא לה אותו בקיץ.
"בערב שלפני האסון שוחחתי בפעם האחרונה עם טל. היא שלחה סרטוני וידאו של הילדים וסיפרה שהם שטו באגם מג'ורה, שאיתן מאושר, ושלמחרת הם מתכננים לעלות ברכבל. אמרתי לה שאדבר איתה אחר הצהריים, כשתהיה בדרך הביתה".
אחר כך הוא מראה לי שיחה שלא נענתה מיום האסון, ב־10:10 בבוקר. "טל התקשרה אלי מהטלפון של עמית", הדמעות זולגות מעיניו, "אין לי מושג מה היא רצתה לומר לי. זו השעה שבה הם עזבו את המלון והיו בדרך למוטרונה.
"חזרתי אליה אחר הצהריים, אבל הטלפון לא היה זמין. התקשרתי לעמית, אבל גם הוא לא היה זמין. שיערתי שהם באזור ללא קליטה. לא ידעתי שדבר האסון כבר פורסם בתקשורת.
"בערב אמא של עמית התקשרה בזעקות שבר. היא צרחה: 'טל מתה, עמית מת, טומי הלך, איתן במצב אנוש'. חשבתי שאני מקבל התקף לב. בכיתי כמו משוגע, ומאז אני לא מצליח להפסיק לבכות".
"נישקתי את טל ובכיתי"
הטרגדיה של משפחות בירן ופלג החלה כשותפות גורל איומה, אבל בתוך ימים ספורים הפכה לסאגה משפחתית סוערת. שמואל טס מייד לאיטליה והגיע למחרת בבוקר. ליד מיטתו של איתן בבית החולים פגש את איה.
"התחבקנו. כולנו היינו אז בתוך ההלם והאבל. איתן שכב במחלקת טיפול נמרץ. מהגוף שלו יצאו צינורות, והרגלים והידיים היו בגבס. איה אמרה לי שהיא שולטת במצב ומדברת עם הרופאים. אמרתי לה שאני סומך עליה, שתתעסק עם איתן, כי אני צריך להחזיר את חמשת הארונות לארץ.
"נכנסתי לאוטומט. אמרתי לנציג מהשגרירות הישראלית באיטליה ברומא שאני רוצה לראות את הגופות. הם לקחו אותי למכון הפתולוגי.
"את טומי הקטן ראיתי ראשון. הפנים שלו היו שלוות. נישקתי אותו. אחריו ניגשתי לטל. ראיתי עליה סימנים כחולים. חיבקתי ונישקתי אותה, ובכיתי. אמרתי לה שאני אוהב אותה וביקשתי סליחה שלא שמרתי עליה ברכבל. אחר כך נישקתי את עמית, ונפרדתי גם מאבא של אתי ומאשתו".
שמואל קם ממקומו כשפניו שטופות דמעות. "מעולם לא הייתי בכיין", הוא אומר, "אבל מאז שטל נהרגה למדתי שאפשר לבכות גם מתוך שינה, בלי שליטה". הוא לוקח מהמטבח כוס פלסטיק כחולה ועליה ציור של איש שלג, ומוזג לעצמו מים. "זאת הכוס של איתן. אני לא מסוגל לשים אותה במחסן. רק ממנה אני שותה עכשיו".
באותו לילה, לאחר שזיהה את גופות יקיריו, וטיפל בחפצים שנותרו מאחור, חזר לבית החולים. "איה הודיעה לי שלמחרת תגיע שופטת, וצריך להחליט מי ייקח אפוטרופסות על איתן, כי אחרת המדינה תעביר אותו למשפחת אומנה. היא הציעה את עצמה, מאחר שהיא רופאה ודוברת את השפה.
"בנקודה הזו הסכמתי איתה, והוספתי משפט שאני זוכר עד היום: 'אני לא יודע מה יהיה בהמשך, אבל איתן צריך לעבור לגור בארץ'. היא ענתה: 'אני מבינה שהמצב השתנה. אולי ניאלץ לעבור לגור בישראל'. שאלתי אם שנינו יכולים להיות אחראים לאיתן, והיא הציעה שאשאל את השופטת".
בדיון בבית החולים נכח גם גיא (32), אחיה של טל. "היו בחדר 30 אנשים, והכל נעשה באיטלקית", משחזר שמואל, "לא הבנתי כלום. ביקשתי מהשופטת שתדבר באנגלית, אבל היא המשיכה באיטלקית. רופאה איטלקייה שהיתה בישראל בהשתלמות של חודשיים ניסתה לתרגם לי, אבל היא בקושי ידעה עברית.
"בשלב מסוים אמרתי לשופטת באנגלית את המילה 'זמני', כדי שיהיה ברור שמדובר באפוטרופסות זמנית. היא חזרה על המילים והנהנה בראש. יצאתי בתחושה שאיה תהיה אחראית לנושא הרפואי, ואחרי ההלוויות והשבעה נחליט יחד איך ממשיכים".
"התייחסו אלינו כמו לזרים"
למחרת טס שמואל לישראל עם הארונות. יום אחר כך פקח איתן את עיניו.
"ב־30 במאי, ארבעה ימים אחרי שחזרתי לארץ, טסתי שוב לאיטליה. איה אמרה שכבר התקבלה החלטה של בית משפט, ונקבע שהיא האפוטרופסית של איתן עד גיל 18. כעסתי. אמרתי לה שזה לא מה שקבענו, שדיברנו על משמורת זמנית ושסיכמנו שנקבל החלטות ביחד. הצעתי שניגש למחרת לשופטת ונבהיר את העניינים, אבל היא סירבה.
"מאותו רגע נכנסתי לסחרור. הרגשתי כאילו סרסרו בעתיד של איתן. 20 דקות עמדו ליד המיטה שלו, כשהוא מורדם ומונשם, והתקבלה החלטה על החיים שלו בלי לשקול מה טובתו. שום עובד סוציאלי או פסיכולוג לא שוחחו איתו אחרי שהתעורר.
"אם הייתי חושד שאיה מנסה להשיג אפוטרופסות קבועה על איתן, הייתי עוצר את הדיון במקום, מסרב להשתתף בו וקורא לעורך דין. התוכנית היתה שהיא תהיה אחראית במקרה שמדובר בטיפול רפואי דחוף.
"היום אני יודע ששום דבר שם לא התנהל כמו שצריך. לשופטת מטורינו לא היתה סמכות לדון בתיק של ילד מפאביה, לא היה מתורגמן מסודר, לא קיבלתי ליד שום פרוטוקול, וגם את ההחלטה איה שלחה לי רק אחרי שביקשתי. מאותו רגע מרבית הימים שלי היו סביב בתי המשפט באיטליה. ערערנו על ההחלטה של השופטת בפאביה, ופנינו לבקשת אפוטרופסות בבית המשפט במילאנו". הערעור בפאביה נדחה.
איתן שוחרר מבית החולים ב־10 ביוני ונלקח לביתה של איה. המתח בין המשפחות האמיר לשיאים חדשים.
"שם הרגשנו איך האחיזה שלנו בו קורסת. היינו על קו ישראל־איטליה כל הזמן, ואתי ואני לא עבדנו בכלל. איה היא זו שהחליטה מתי הביקורים ולכמה זמן. אני סבא של איתן, למה אני צריך להתחנן כדי לראות אותו? למה אני צריך לקבל תשובה שסופי שבוע הם למשפחה שלו, בלי להביא אותי בחשבון? אני לא המשפחה שלו?
"הרגשתי שמתייחסים אלינו כאילו אנחנו זרים, שעושים הכל להרחיק אותנו ולמנוע מאיתנו לפגוש אותו. איתן חווה טרגדיה נוראית, הוא איבד את ההורים שלו ואת אחיו, וזה בדיוק הזמן לעטוף אותו, ולא לצמצם את המשפחה סביבו.
"המצב הזה התיש אותי וייאש אותי. שום החלטה שקשורה לאיתן לא עברה דרכנו, ולא נעשתה בהתייעצות איתנו. כשבית המשפט התיר לנו לקחת את איתן לטייל בחוץ, הייתה לנו תחושה שאחרי כל ביקור הוא לא רוצה לחזור לאיה. הוא שאל אותי לא אחת אם הוא יכול לטוס לישראל".
"הבנתי שיש פריצת דרך"
ב־3 בספטמבר ניטעו השורשים הראשונים, שהובילו לתוכנית להטיס את איתן לארץ מתחת לאפה של דודתו. "עורכת הדין האיטלקייה שלי ביקשה שאגיע אליה למשרד במילאנו, כדי שנכין תקציר של כל ההליכים המשפטיים. שם, בפעם הראשונה, היא אמרה שאחרי בדיקה לעומק של כל המסמכים שבידינו, עולה שלאיה אין זכויות משמורת מלאות, שמאפשרות לה לקבוע את מקום המגורים של איתן. בית המשפט בטורינו קבע שאיה אחראית רק להליכים הרפואיים ולרכוש שלו. עורכת הדין טענה שלמעשה, אף אחד לא אחראי לאיתן באופן מלא עד גיל 18. היא תיארה את המצב כ'ריק משפטי'.
"ישבתי שם שלוש שעות והבנתי שאולי נמצאה פריצת דרך. ואז נזכרתי בדרכון של איתן, שנמצא אצלי. סיפרתי לעורכת הדין על הטענה של איה, שבית המשפט בפאביה קבע שהיא יכולה לדרוש את הדרכון. עורכת הדין אמרה שכל עוד לא הוצא צו בנושא, אני לא מחויב להעביר לה את הדרכון. השאלה הבאה שלי היתה אם יש משהו שמעכב יציאה של איתן למדינה אחרת. עורכת הדין אמרה שהיא מעולם לא קיבלה צו כלשהו מבית המשפט.
"יצאתי ממנה לכיוון בית המלון, וחשבתי לראשונה על האפשרות להביא את איתן לישראל. מצד אחד, הבנתי עכשיו שזה חוקי. מהצד השני ידעתי שאיה תילחם, שיהיה סימפוזיון בארץ ובאיטליה, שמהלך כזה יחשוף אותי ולא ישאיר אותי אדם פרטי. החלטתי להתייעץ עם עורך דין איטלקי נוסף. גם ממנו קיבלתי אותן התשובות.
"במשך כמה ימים זה היה הדבר היחיד שהעסיק אותי. לא שיתפתי אף אחד ברעיון כי רציתי להישאר עם ראש נקי, בלי השפעות של אחרים. היה חשוב לי שזו תהיה החלטה שלי".
אולי לא שיתפת כי ידעת שמדובר בצעד בעייתי, שעלול לסבך אותך בפלילים?
"זה לא נכון. אני פחדן, לא הייתי מעז לעשות משהו לא חוקי. אני פועל רק לטובתו של איתן, ומילאתי את הצוואה הלא כתובה של הבת שלי. קיוויתי שמערכת המשפט בישראל תעמוד לצידי, כי יש לנו מסמכים והוכחות שההליך בטורינו לא היה תקין לכאורה. הרי לא הגיוני שהשופטת לא מינתה לאיתן עובדת סוציאלית, שתבחן איזו החלטה היא לטובתו. אי אפשר להתייחס אליו כמו לחפץ חסר רגשות.
"לנגד עיניי עמדה ההבנה שככל שיעבור הזמן, כך אני עלול למצוא את עצמי מנותק לגמרי מאיתן. הקשר בין המשפחות רק הידרדר. גיבשתי את התוכנית יום אחד לפני שטסנו לישראל".
תיק עם בגדים וחטיפים
באמצעות מכר נוצר קשר בין שמואל לאזרח מקפריסין, שהסכים לשמש נהג של רכב שכור ולהסיע אותו ואת איתן. "במקביל, הזמנתי מטוס פרטי שיחכה לנו בשווייץ ועלה 60 אלף יורו. היה ברור לי שאני לא גורר את איתן לטיסה מסחרית, גם מפני שהוא עדיין נעזר בהליכון, וגם בגלל הקורונה".
בצהרי 11 בספטמבר אסף שמואל את איתן מביתה של איה למפגש שנקבע מראש. הם היו אמורים לטייל בפארק שליד ביתם, ולחזור הביתה בסביבות 18:30.
"נכנסנו לאוטו, ואיתן ואני ישבנו מאחור", הוא מגולל לראשונה את מסלול היציאה מאיטליה. "הבאתי איתי תיק עם בגדים, חטיפים, צעצועים וקלפי משחק. הייתי רגוע. נסענו שעה וחצי על הכביש המהיר לכיוון לוגאנו בשווייץ. בדרך שאלתי את איתן אם זה בסדר מבחינתו שאנחנו יוצאים לטיול והוא השיב בחיוב. כל הדרך הוא שיחק וצחק".
אם הכל חוקי, למה להרחיק לשווייץ ולא להמריא ממילאנו?
"מבחינת מרחק הנסיעה מפאביה, לוגאנו ומילאנו זהים. מה שעשה את ההבדל הוא המטוס הפרטי והטיסה שתתאים לזמנים שלי. רק בשווייץ היתה טיסה כזו. לאורך הנסיעה בדקתי עם איתן שהכל בסדר. אם הוא היה מראה סימן כלשהו של פחד, הייתי מחזיר אותו".
מתי סיפרת לו שאתם טסים לישראל?
"תכננתי לספר לו כשנגיע לשדה התעופה. הבאתי בחשבון שאם יסרב, אנחנו חוזרים. הגבול עם שווייץ פתוח, ועברנו אותו ללא בדיקת דרכונים. כשהתקרבנו לשדה התעופה, ואיתן ראה את המטוסים, הוא אמר לי שהוא רוצה לטוס לישראל. וכשאיתן רוצה משהו, הוא לא מרפה. שאלתי אותו כמה פעמים 'אתה בטוח שאתה רוצה לטוס?', והוא השתולל משמחה.
"הנהג הביא אותנו עד למטוס, שם ניגש אלינו שוטר ממשטרת הגבולות. הוא זיהה את איתן ושאל אותי אם זה הילד הניצול מאסון הרכבל. עניתי בחיוב. הוא ביקש את הדרכונים שלנו, והלך לבדוק אותם מול השגרירות הישראלית בשווייץ ומול המשטרה באיטליה".
לא עלתה בראשך המחשבה שאתה חוטף את איתן? הרי לא היה לך אישור של איה ושתי ערכאות משפטיות בישראל קבעו כי מדובר בחטיפה.
"זו לא חטיפה. שני עורכי דין איטלקים הבהירו שאין לי בעיה לטוס איתו. לא הברחתי את איתן במזוודה, לא זייפתי דרכון ולא טסנו בזהות בדויה. הכל היה כשר. אחרי 20 דקות שוטר הגבולות אישר לנו לטוס".
אתה יודע שבישראל העונש על חטיפת קטין ממשמורת יכול להגיע לשבע שנות מאסר?
"אני לא יכול לומר שהיום אני לא חושש".
"עברנו מהר ביקורת גבולות"
בזמן שאיה המתינה לאיתן וניסתה להשיג את שמואל בטלפון, הוא כבר נחת בשדה התעופה בן־גוריון.
"איתן היה בהתרגשות עצומה", הוא מחייך, "רק אז התקשרתי לאתי ולילדים שלנו והודעתי שהבאתי איתי את איתן. כולם היו בהלם, אבל תמכו בי.
"לא היתה לנו שום בעיה להיכנס לישראל. כמו בכל טיסה פרטית, צילומי הדרכונים שלנו נשלחו לרשות שדות התעופה בישראל 24 שעות לפני שהגענו. עברנו במהירות את ביקורת הגבולות. כשיצאנו מהשדה, ידעתי שאיתן חזר סוף־סוף הביתה, וזו ההודעה ששלחתי לאיה".
אתה בעצם מתעלם מהעובדה שהילד גדל שש שנים באיטליה.
"מעולם לא עשיתי את זה. לאורך כל הדרך טענתי שאם הרשויות בארץ או באיטליה יקיימו בדיקה מעמיקה על טובתו של איתן, ובסיומה יגיעו למסקנה שפאביה היא המקום הנכון עבורו, אקבל את זה. הבעיה היא שעד היום אף אחד לא דיבר איתו ולא ניסה להבין מה הוא רוצה".
למחרת נחיתתו בארץ, הוגשה תלונה במשטרה נגד שמואל בחשד לחטיפה. כעבור יומיים זומן שמואל לחקירה ביחידת ההונאה של משטרת מחוז מרכז, ושוחרר למעצר בית בן חמישה ימים.
"אמרתי להם את מה שאני אומר לך עכשיו: פעלתי בצורה חוקית, התייעצתי עם עורכי דין, ולא היתה שום מניעה להטיס את איתן לישראל. גם איה לקחה אותו בקיץ לחופשה של תשעה ימים, ולא הודיעה מראש. היא התנהלה מולנו בכוחניות ודרשה שנתיישר עם הרצונות שלה. הרצונות שלי לא היו קיימים מבחינתה".
"כל חקירה מלחיצה בעיניי"
איה בירן הגיעה לישראל ב־19 בספטמבר, ומאז היא שוהה בארץ. היא פנתה לבית המשפט לענייני משפחה באמצעות עוה"ד אבי חימי ושמואל מורן וביקשה להכריז כי איתן נחטף על ידי שמואל לפי חוק אמנת האג. בינתיים, קבע בית המשפט כי איתן ישהה שלושה ימים אצל שמואל ושלושה ימים אצלה, לסירוגין. במהלך הדיונים התברר כי קיים צו עיכוב יציאה לאיתן מאיטליה, שהוציא בית המשפט בפאביה ב־10 באוגוסט, לבקשת איה. לא ברור מדוע הוא לא נשלח אל עורכי הדין של שמואל.
בהחלטתה מ־25 באוקטובר קבעה השופטת איריס אילוטוביץ'־סגל, כי מקום מגוריו של איתן הוא פאביה, ולא ישראל, וכי יש לנהל את סכסוך המשמורת באיטליה. היא ציינה כי מינויה של איה לאפוטרופסית של איתן נעשה לאחר בדיקה מעמיקה. על פלג הוטל לשלם 70 אלף שקלים, שכר טרחת עורכי הדין.
"מאותו רגע איה החליטה על דעת עצמה שלא להביא אלי את איתן", אומר שמואל, "חיכיתי לו בחוץ, אבל הם לא הגיעו. פניתי לבית המשפט, ושם הוחלט שאוכל לפגוש אותו רק דרך משרד הרווחה ותחת פיקוח".
במקביל, פנה שמואל לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עוה"ד רונן דליהו ומקסים ליפקין, וכן חגי הלוי ועידן סבר ממשרדו של עו"ד בעז בן צור, וערער על ההחלטה להחזיר את איתן לאיטליה. ב־11 בנובמבר נדחה הערעור, ופלג נדרש לשלם לאיה עוד 50 אלף שקלים הוצאות משפט.
עוד בטרם התמודד עם הדחייה, התברר לו כי צו מעצר הוצא נגדו באיטליה. "הייתי נאיבי", הוא אומר באכזבה, "הייתי בטוח שבישראל יפתחו את נושא האפוטרופסות".
לא נראה לך שהיא אוהבת את האחיין שלה? הוא בן המשפחה היחיד שנותר לה מאחיה.
"לא אמרתי שהיא לא אוהבת אותו. גם היום, עם כל הדם הרע בינינו, אני חושב שצריך לעשות הכל למען איתן. יש לו שתי משפחות, וזה מה שאמרתי לו כל הזמן. אבל הצד השני התנהג כאילו רק הם קיימים".
צו המעצר שהוצא נגדך מלחיץ אותך?
"כל חקירה במשטרה היא מלחיצה בעיניי, אבל לא הוגשה לישראל בקשת הסגרה. אני מקווה שעורכי הדין שלי באיטליה יצליחו לבטל את הצו".
אם הצו לא יבוטל והערעור שלך יידחה, אתה עלול לא לראות את איתן הרבה שנים.
"יש לי בראש תסריט אימה, שלפיו לא אראה את איתן עד שיגיע לגיל 18".
"מה נשאר מהילדה שלי"
כשהלילה עוטף את דירתו של שמואל, הוא יוצא לשאוף אוויר במרפסת ורוכן אל הכורסה שבה ישב לפני כחודשיים עם איתן, בתמונה שהתפרסמה בתקשורת לאחר שנחתו בישראל.
"איה ביקשה כל חפץ שנותר מטל, בטענה שהכל שייך כעת לאיתן. היא רצתה גם את מה שהיה על הגופה של טל. בואי, אראה לך מה נשאר לי מהילדה שלי".
הוא הולך לחדרו וחוזר עם מעטפה מצהיבה. מוציא מתוכה ארנק עור חום, מלוכלך בבוץ, ושולף ממנו בזהירות ציור של איתן, שבו שרבט בטוש צבעוני ארבע דמויות המסמלות את משפחתו. בתא אחר של הארנק נותר מקופל שטר של עשרה יורו. מהמעטפה מבצבצת גם שקית שקופה ובה שעון היד של טל, שעדיין עובד, שרשרת כסף עדינה וארבע טבעות זהב, בהן טבעת הנישואים.
"איך אפשר להיות כל כך אכזרי ולנסות לשים יד על מה ששייך לבת שלי?", עיניו שוב דומעות.
מה טל היתה חושבת על מה שעשית?
"אני בטוח שהיא מסתכלת עלי מלמעלה וגאה בי. לפעמים אני חולם עליה בלילות, שאנחנו יושבים אחד מול השני ומדברים על איתן".
בא כוחו של שמואל, עו"ד רונן דליהו, מציין כי עורכי הדין מתכוונים לטעון בבית המשפט העליון על המונח "מקום המגורים הרגיל" של הקטין, שלדעתם הוא ישראל. "הוריו נסעו לתקופה קצובה לאיטליה לשם לימודים, והתכוונו לחזור לישראל. זה המקום הטבעי לקטין, כפי שהוריו רצו וייחלו, שיגדל כישראלי וכיהודי. את זה בית המשפט צריך לראות לנגד עיניו כטובת הקטין.
"בנוסף נטען על ממעמדה של איה כאפוטרופסית. מערכת המשפט באיטליה שונה מזו בישראל, ויש שם מושגים שונים המתייחסים לאפוטרופסות. יש 'סמכות הורית', שהיא למעשה המשמורת, ויש רמה אחת נמוכה יותר - ואת זה קיבלה איה. על כל פעולה היא נדרשת לקבל אישור בית משפט באיטליה. זה עלה גם מהמסמכים שהיא הגישה לבית המשפט בישראל.
"עוד עולה כי ההליך בנושא קביעת האחריות לאיתן היה לכאורה לא תקין. ההחלטה ניתנה לאחר דיון של 20 דקות, בלי פרוטוקול ובלי למנות עובדת סוציאלית או פסיכולוג ניטרלי מטעם בית המשפט. קשה למשפחה להשלים עם תוצאה שכזו.
"ממידע שמועבר אלינו, גם כלי התקשורת באיטליה, שעד עכשיו תמכו רק במשפחת בירן, מתחילים לפרסם תחקירים הנוגעים לתקינות ההליך המשפטי. הרשלנות לכאורה החלה עם האסון, וכדאי שלא תיגרר לתוך ההליכים המשפטיים".
תגובה
"פלג מוסיף עתה חטא על פשע"
באי כוחה של איה בירן־נירקו, עורכי הדין שמואל מורן ואבי חימי, מסרו בתגובה: ״כל הטענות, המופרכות ממילא, שמשמיע שמואל פלג שוב ושוב, נדחו אחת לאחת בידי שתי ערכאות שיפוטיות - בארץ ובחו״ל - בפסקי דין מנומקים ומבוססים, ובאופן גורף ומוחלט. הניסיון של מר פלג להעלותן שוב ושוב לא יהפכו אותן לא לעובדות ולא לאמת. צר לנו שבמקום לקבל את הדין, מר פלג רואה בחוק כהמלצה בלבד, ודי בלהזכיר את החשדות הפליליים החמורים כלפיו ואת צווי המעצר שהוצאו כנגדו.
"העובדות הן - והדברים ידועים לו היטב - שבאופן עקבי מר פלג לא כיבד את החלטות בית המשפט בענייני הסדרי הביקור בישראל. למעשה, קרוב לשבועיים מר פלג לא שיתף פעולה עם החלטות בתי המשפט בענייני הסדרי הביקור, לאחר מתן פסק הדין שקבע כי ביצע חטיפה.
"יתירה מכך. עורכי דינה של איה בירן פנו שוב והציעו למר פלג לתת לאיתן סוף סוף לחזור לחייו, לטיפול הנפשי שנקטע ולבית הספר. איתן זקוק לשקט ולשיקום. כל הבקשות נתקלות לצערנו בהמשך הכפשות, השמצות והתעלמות מצרכיו של איתן ומכיבוד החוק.
"מר פלג והשותפים למעשיו נטלו את החוק לידיהם וביצעו מעשה חטיפה שלא ייעשה. בסירובם לתת לאיתן לשוב לביתו ולשגרת חייו, הם מוסיפים עתה חטא על פשע. המשך השימוש האגרסיבי של פלג ויועציו בתקשורת, ככלי להכפשה ובניסיון להשפיע על האמת והצדק בתהליכים בבתי המשפט - מקומם, אולם אינו מפתיע.
"משפחת בירן מצידה לא תיתן יד לחשיפה מיותרת של הפרשה המבישה שיצר אדון פלג בעצמו, ולא רואה צורך כרגע לחשוף את אשר התרחש בחייו של איתן בחודשים שקדמו לחטיפה. צר לנו שהסב עדיין רואה את עצמו לפני נכדו ואינו מבין את מכלול הטעויות שלו״.
tala@israelhayom.co.il