ונספור ציפורים נודדות: ברכה לשנה החדשה

"בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות", זו השורה האולטימטיבית לברכת שנה טובה. היא מביעה את כמיהת הדורות בת הנצח למציאות מבורכת ומלאת טוב, שבה, ובכן, לא קורה כלום.

ישיבה על מרפסת וספירת ציפורים נודדות הן לא מהפעולות שהייתי מאחל לילדיי בעתיד הקרוב. גם לא משחק רמי בלופ, תוך כדי המתנה לדייסת הערב. בהחלט הייתי מעדיף לאחל עניין, ריגוש, סיפוק, פעילות אינטנסיבית נושאת ברכה, מיצוי עצמי, וכן, גם שקט ושלווה.

ובכל זאת, השיר הזה, של אהוד מנור ז"ל, שבמקור בכלל נכתב בכאב ובגעגוע אינסופיים על נפילת אחיו יהודה ז"ל ועבר בכישרון הגדול של מנור ונורית הירש תהליך "שימוח", הוא שיר השירים האופטימי והמשמח לשנה חדשה. במקום ובתרבות שבהם חדשות הן בדרך כלל מספרי נפגעים וזן חדש של מחלה ומשבר ובחירות וגוש חשוד והמתנה לתוצאות בדיקה - האיחול לשקט הוא איחול האיחולים. רק שלא יהיה כלום. no news - good news.

מעניין לעקוב אחרי תהליכי ההתפתחות של ברכות לשנה חדשה. מכרטיסי הברכה המודפסים של פעם, עם ציורי החלוצים והלוחמים, ועד הממים המונפשים של היום, שמציפים את הטלפון ללא הרף. מהברכות לשלום ולביטחון בעשורים הראשונים, רצופי האיומים הביטחוניים, ועד למימד האישי המודגש של ימינו, כשהכל מסתובב סביב הגשמה והכלה והעצמה ומגוון שמות פעולה, שממש לא משנה מהן אותיות השורש שלהם - מה שחשוב זה שתהיה ה"א בתחילתם וה"א בסופם.

ככל שחולפות השנים, אני הולך ודבק בשורה אחת שמסתתרת בפיוט לערב ראש השנה, ושאומצה בחדווה בידי דורות של דוברי עברית. אני חושב שהיא הדבר הכי חכם שאפשר להגיד בנקודת זמן כזו, שבה מנסים "להתניע מחדש", והיא גם הכי יהודית בעולם: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".

יש הרבה "אוי ויי" יהודי נצחי בברכה הזו, שהיא ברכה קבועה לסופי שנה, לא אחת שנכתבה ספציפית לתשפ"א המקוללת. הרי כבר עכשיו אפשר להשיג בחנויות לוח שנה לשנת תשפ"ב, לדפדף מהר לעמוד האחרון, ושם, בכ"ט באלול, יהיה כתוב: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". רגע, איך אתם יודעים מראש שזו תהיה שנה מקוללת? הרי עוד לא התחלנו אותה.

אז זה הסוד של המשפט היפה הזה, וזה מה שהופך אותו לברכה הכי חשובה לשנה חדשה, לשבוע חדש, ליום חדש. ברור לנו שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה רצופת קללות וברכות, בדיוק כמו זו שלפניה וכמו זו שתבוא אחריה. יהיו בה כאבים ואכזבות, סיפוקים ואהבות. כך נראית שנה. הדרישה היא אך ורק למצב הנפשי, להתייחסות הסובייקטיבית: תן בנו הכוח, אלוהיי, לסגור את הדלת בפני זכר קללות האתמול ולהאיר פנים לקראת ברכות המחר. אנחנו יודעים שיבואו גם קללות, אבל למה להתעסק בזה עכשיו? נתעסק בהן בעוד שנה, בדיעבד.

kobiarieli@gmail.com