אמרתי להם מהרגע הראשון, ולא הקשיבו. פלא שבבחירות הם נפלו?

קורת הרוח היחידה שיש לי מתוצאות הבחירות, שהן בשבילי ובשביל רבים אחרים מכה קשה ומערערת, היא שאמרתי להם. אמרתי להם מתחילת הקמפיין שהם יפילו את הגוש כולו, והם כעסו עלי, פרסמו נגדי מילים קשות וסרטונים מכוערים, ולא הסכימו לשמוע את האמת הפשוטה.

אני זוכר את עצמי יושב באולפן עם חברי שרקי מול יאיר גולן ואומר לו בפנים שההתבטאויות שלו לא יאפשרו לאנשי ימין לעשות את המעבר המתבקש מתמיכה בגוש נתניהו לתמיכה בגוש השינוי. והמילים של יאיר גולן מהדהדות לי בראש עד עכשיו. "לא באתי לפה בשביל לשמוע את הדעות של אברי גלעד".

סבבה. אז עכשיו אתה שומע את הדעות של אברי גלעד מהציבור כולו. עם ישראל לא יכול היה לשאת את האמירות שהלכו והסלימו לקראת הבחירות של האיש, שכמו שליברמן מגדיר אותו "אין קשר בין המוח לפה שלו". בשבועות האחרונים הוא הנפיק עוד ועוד הצהרות שהפכו את ההצבעה לכל גוש השינוי בלתי אפשרית: הוא יפסיק את המימון של המכינה בעלי, הוא יסגור את ערוץ 14, והכי טוב - הוא יוציא את היהדות מהמרחב הציבורי בישראל. איזו אמירה מטורללת. שווה לפחות 6 מנדטים.

ונכון, על כל אמירה כזאת, כמו הפיכת רצח תינוקות לתחביב, תמיד היתה הבהרה. אבל הבהרות יש בעיקר במספרות, שם זה פועל נהדר והופך שחור לבלונד־זהב, אבל במרחב הציבורי שום הבהרה לא מתקנת את הנזק של האמירה המובהרת. מה שאמרת זה מה שנשאר, כמו כתם של מיץ רימון על שמלת השבת. והציבור בישראל, שהלך עמוק לתוך המסורת ומוצא נחמה ומשמעות בחיקה של היהדות, לא רוצה לשמוע על הוצאת הדת מהמרחב הציבורי, ולא רוצה לשמוע על תמיכה ביוצרי הסרט "נז"א" כפי שהביעה גבי לסקי, ולא רוצה שום שותפות עם סמי אבו שחאדה כפי שרצה גלעד קריב.

ונכון, על כל אמירה מטורללת, כמו הפיכת רצח תינוקות לתחביב, תמיד היתה הבהרה. אבל הבהרות יש בעיקר במספרות. במרחב הציבורי שום הבהרה לא מתקנת את הנזק

הדמוקרטים המשיכו להתמסטל מהאמירות של עצמם, שלא היתה בהן שום תועלת, והאפקט היחיד שלהן על דעת הקהל בישראל היה שהם בלתי. וכיוון שכך, כל הגוש הפך להיות בלתי, והאופוריה הפסיכוטית של רגע לפני פתיחת הקלפיות הפכה חיש קל לדיכאון שחור עם סגירתן.

ברור עכשיו - הדמוקרטים, עם כל כוונותיהם הטובות, לא מבינים איפה הם חיים. אין להם גישה לקוד הדנ"א של עם ישראל, והשפעתם הרעילה מגיעה עד קצווי הגוש בימין וצובעת גם את בנט ואיווט בצבעי הפרוגרס. ככה לא בונים ממשלה, ככה לא מנצחים בקרב על חיינו. אנחנו, כישראלים וכיהודים, רואים מה עושים לנו "הדמוקרטים" ברחבי העולם ומזהים מקצת השגעת הזאת גם בדמוקרטים פה, ולא תודה. אנחנו רוצים לחיות, לא להריח לעצמנו את התחת ולחשוב שזה שאנל 5.

אז כן, אמרתי. רק שמתברר שאין שום נחמה בלצדוק מול כזאת מפלה.

המפסיד

עמך ישראל ויועזליכה לא עברו. על זליכה לא אכפת לי כלל, הוא היה ונותר בעיניי מאחז עיניים. יועז חבר לאיש הלא נכון בעיניי, וחבל, אבל לא נורא. יש עוד מפלגות שניתן לחבור אליהן בעתיד, אולי גם בעבר. את וינטר רציתי בכנסת, אולי בממשלה, אבל יכול גם בלעדיו. אבל יוסף חדאד הוא המפסיד הגדול ביותר של הבחירות האלה, וזה כואב לי ברמה האישית ממש.

אני אוהב את חדאד. הוא מצא חן בעיניי מתחילת דרכו כמסבירן חדש, והזמנתי אותו לראיון הראשון שלו בתקשורת. הוא כבש אותי לגמרי. עם השנים הוא השתכלל, התמקצע במלאכת הדיבייט והפך למכונת הסברה משוכללת. הזהות המורכבת שלו - ערבי, נוצרי, לוחם, פצוע, ציוני, ובמיוחד חד לשון ומהיר מחשבה - הפכה אותו לנכס ההסברה הטוב ביותר של מדינת ישראל. אני יכול לצפות שעות בסרטונים שלו מביס אויבי ישראל, אם באוניברסיטאות מפונפנות ואם בקרבות רחוב. לאחרונה הוא גם נאלץ לצאת לקרב מכות מול איזה עקום מחשבה, ויכול לו באבוהה.

ואז, לפני חודשים ספורים, דיברתי איתו והפצרתי בו להקים מפלגה ערבית ציונית, עם אנשים כמוהו, וכמו עלי שעבאן, נאיל זועבי ואחרים שעשו בחירה מדהימה של להיות אזרחים ערבים נאמנים ומחויבים במדינת ישראל.

הוא סירב. הוא רצה להיטמע במפלגה כללית. טעות חמורה. אם היה מקים את המפלגה שחלמתי עליה, הוא היה גם מחוזר וגם מכובד. וגם אם לא היה עובר, היה מקטין את המפלגות הערביות העוינות. אבל הוא בחר ללכת עם וינטר ולהסתבך עם נתניהו. וכך נהיה למרמס תחת מזימותיהם של מפעילי מכונת הרעל. הם חיטטו באמירותיו מלפני המבול הגדול, מצאו מילים שנאמרו בזמן אחר, והפכו לו אותן על הראש. והרב לוינשטיין, גזען ברשות התורה, הודיע שאין להצביע לווינטר כי יש בסביבה ערבי. התביישתי ונבוכותי בשביל יוסף, שאחרי כל מה שנתן ותרם צומצם ל"ערבי". גועל.

אז עכשיו הוא לא יהיה שר ההסברה, וזה חבל וטרגי, כי הוא היחיד שיכול באמת. ואני חושש שאחרי כל מה שעבר ייתכן שגם הלהט להגן על המדינה טיפה יעבור לו, וההפסד כולו שלנו. ותקווה ממלאת את ליבי הזקן שבבחירות הבאות, בעוד כמה שנים או מחרתיים בבוקר, חדאד ימצא מסגרת ראויה וירוץ שוב. מבטיח להצביע לו אם יקים את המפלגה הערבית הנכונה, ואף לנהל את המטה בעראבה. אם לא ישרפו לי אותו, כמובן. תודה, יוסף. צא מן הבור. עוד נכונו לך עלילות.