עידו העורך: אולי את כותבת השבוע על הבחירות?
אני: לא, לא, אין שום סיכוי.
עידו: אוקיי.
אני: למה, זה מוזר שאני לא כותבת על הבחירות?
אני: תכלס, זה כנראה מוזר.
עידו: (מקליד)
אני: זה כאילו לא לדבר על הפיל העצום שבחדר.
עידו: (מקליד)
אני: וזה לא שאני לא חושבת על זה, אני כל הזמן חושבת על זה.
עידו: (מקליד)
אני: פשוט אין לי שום דבר חדש או חכם לכתוב. ובשביל מה לאכול לאנשים את הראש? גם ככה השיחות הרובוטיות עושות את זה, מה זו הטכנולוגיה האכזרית הזאת? אני חוסמת מספר אחד וצצים שלושה אחרים, כמו הכינים בגן של הקטן. זה ה־073 האלה. בחיי, אני מקווה ששום דבר חשוב לא מחזיק במספר שמתחיל ב־073, כי אני מצולקת לנצח. אם אראלה ממפעל הפיס תחפש אותי, אני מקווה שזה לא יהיה מ־073. לא שאני ממלאת פיס.
עידו:
אני: ראית את הסרטון של בן גביר במטווח? קפץ לי ביוטיוב. אני חושבת שבגלל שהעיניים שלו טיפה קטנות מדי וטיפה רחוקות מדי אחת מהשנייה, אני לא יכולה לא לחשוב על קרפיון. זה לא לעניין לרדת על המראה החיצוני של מישהו, כמובן, בטח כשזה פוליטיקאי שאני לא מחבבת בכללי, אז ליתר בטחון אני אציין שיאיר גולן מזכיר לי עוף בלי נוצות ויאיר לפיד מזכיר לי גמבה.
אבל מה שבאתי להגיד, עכשיו נזכרתי, זה שהצילום פגז. תאורה מצוינת! מעניין מי הפיק את זה. אני צריכה ללכת לבדוק אם יש קרדיטים איפשהו, כי אני תמיד מחפשת צלמי וידאו מוכשרים. בפעם האחרונה שהזמנתי מישהו לצלם באחת החזרות, ביליתי יומיים בלשלוח לו צילומי מסך של רגעים שבהם אני יוצאת מכוער בסרטון, כולל סימונים בעיגול של הצוואר, הלחיים והסנטר שלי. אין מה לעשות, זה אתגר לצלם יפה נשים בנות 46 או גברים עם דמיון לדגי מים מתוקים.
פשוט אין לי שום דבר חדש או חכם לכתוב. ובשביל מה לאכול לאנשים את הראש? גם ככה השיחות הרובוטיות עושות את זה, מה זו הטכנולוגיה האכזרית הזאת? אני חוסמת מספר אחד וצצים שלושה אחרים, כמו הכינים בגן של הקטן
עידו:
אני: מה גם שהבטחתי! אתה הרי זוכר שהבטחתי שככל שהמצב יחמיר, ככה הטורים שלי יהיו יותר אידיוטיים. הבטחתי לשמור על גחלת האזוטריה. על רמצי הדחקות. על אודי הטמטום. לא מספיק שכולם כוססים ציפורניים? זו רק אני ש־90 אחוז רוצה לנצח אבל 10 אחוז רוצה להפסיד כדי לא להעליב מדי את הצד השני? מכר שלח לי הבוקר הודעה שהתחילה במילים "עוד כמה ימים אני בא לארץ להציל אתכם", ואחר כך המשיך לאיזו בקשה או שאלה, אבל לא המשכתי לקרוא מרוב העצבים שקפצו לי, ולא היה לי כוח אפילו לנסח תגובה עוקצנית, כי בכלל קמתי חולה. לאחרונה אני מופיעה כמעט כל ערב, ולפעמים גם צהריים. אני לא יודעת מה פשר הפופולריות המוגזמת הזו שלי, וההסבר היחיד הוא שעכשיו זה הרבעון האחרון של השנה וכולם רוצים לגמור את התקציב של 2026.
עידו:
אני: ולא אמרתי את כדי להתחמק מהטור של השבוע! אני לגמרי כותבת טור השבוע, פשוט יש לי קטע כזה שאני מרגישה לא בנוח עם זה שאני חולה מרוב עבודה, כי בן אדם לא אמור להיות חולה מלנסוע למקומות שבהם מוחאים לו כפיים. השבוע הייתי בערד, ברעננה, במזכרת בתיה ובכפר אז"ר, ובכולם לבשתי את אותו בגד, בתקווה שהקהלים השונים לא עוקבים זה אחרי זה באינסטגרם. שלא נדבר על התזונה שלי השבוע, שברגעים הטובים שלה כללה פיתה קבב ועוגיות עבאדי. הילדים שלי אכלו השבוע פיתה בלי כלום ופסטה שהילדה איכשהו הכינה בלי להרתיח את המים. תכלס, אולי באמת צריך לבוא להציל אותי.
אני: היי, אם הייתי כותבת שאני חולה בגלל הבחירות זה היה מביא יותר קליקים! חחחחח
אני: בקיצור אני לא חושבת שאני אכתוב על הבחירות השבוע.
עידו: קובי יכתוב על הבחירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו