השף רז רהב: "גם לדברים טובים יש סוף, זה הלקח"

1 מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"אני זוכר את עצמי בגיל 5, מטיס מטוס מנייר בבית בשישי בצהריים, עד שהוא נתקע במנורה בסלון, נדלק ונחת על הספה. ניסיתי להציל אותו ולהטיס לכיוון הכיור, ובמקום זה שרפתי חור יפה בספה והערתי את ההורים מהשנ"צ".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?

"לעבוד עם הידיים, אבל גם לחשוב דרכן. גדלתי בבית של מהנדס מכונות ומעצבת אופנה. בבית שלנו תפרו, תיקנו, פירקו ובנו בעצמם".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?

"את חוסר הסבלנות של אמא שלי. לפחות זה מה שאני רוצה לחשוב. האנשים הקרובים אלי כנראה יגידו שיש ימים שבהם אני ממש הבן שלה".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"סבא אמיר. אני עדיין מוצא את עצמי ברגעים מסוימים שואל: 'מה סבא אמיר היה עושה עכשיו?'. הוא היה ראש המשפחה וממציא גדול, והוא לימד אותנו להיות אמיצים, שאפתנים וללכת בדרך החכמה שהיא רק שלנו".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"האמת היא שאני עדיין לא בטוח שאני יודע מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. אבל את המטבח בחרתי כשהבנתי שאוכל הוא הדרך הכי ישירה שאני מכיר לגעת באנשים ובמה שהם מרגישים. בתור מי שהתמודד עם הפרעות אכילה, האוכל היה פעם משהו שניהל אותי. המקצוע הזה נתן לי מחדש בעלות עליו, ובמובן עמוק - הוא הציל אותי".

רז רהב בראיון לפודקאסט "מאחורי הצלחת"

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

"פתיחת 'OCD' בגיל 24. אז זה דווקא הרגיש טבעי - שילוב של נאיביות והיבריס, אבל ה'וואלה, הצלחתי' האמיתי הגיע רק בדיעבד, כשהבנתי כמה ההחלטה הזאת הכריחה אותי להתבגר".

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?

"הגירושים שלי. לא רק בגלל האובדן, אלא בגלל ההסתכלות במראה וההבנה שנכשלת בלהחזיק משהו אהוב וחשוב עם אדם שאתה עדיין אוהב. למדתי שלהרבה דברים טובים יש סוף, וששלום עם זה הוא עבודה ולא ויתור". 

רז רהב בראיון לשלמור שטרוזמן ב"חצי הכוס המלאה"

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"כשהייתי בכיתה י', בצופים בחרו בי, היחיד מהמחזור שלי, להדריך שכבת ז', ועד היום אני לא יודע אם זה היה בזכות או במקרה. הבחירה האקראית של מישהו אחר שלחה אותי למסלול כזה שגרם לי להוביל כל חדר שאני נמצא בו. בלעדי אותה בחירה, אולי לא הייתי מעז כמו שאני מעז היום".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"לא אדם, אלא רגעים שבהם הבנתי שהדברים שאנחנו בונים לא בהכרח נשארים איתנו לנצח. נשברה בי נאיביות מסוימת, ובמקומה נכנסה התבגרות: ההבנה שלפעמים גם לשחרר הוא חלק מהיכולת לאהוב".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"אני רוצה להשאיר אחריי אנשים שלקחו איתם ערכים, כלים ואמונה בעצמם גם אחרי שהתחלפו המסעדות והמנות. האורחים באים לארוחה; הצוותים בונים חיים בתוך החלום שלך, וזאת האחריות הכי גדולה שלי".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

"לחלום גדול ולהצביע על כיוון, גם כשאני לא האדם הכי טוב בחדר. תמיד אהבתי להקיף את עצמי בחברים ובצוותים שטובים ממני, ואז לגרום להם להאמין שאפשר ללכת רחוק יחד".

"תמיד אהבתי להקיף את עצמי בחברים ובצוותים שטובים ממני". רז רהב ב"פופינה"

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"ספיידרמן, ובכלל העולם והיקום של מארוול. לא רק כי זה כיף ומגניב, אני מוצא בדמויות האלה הרבה מוסר השכל על כוח, אחריות, פחד, בחירה והמחיר של להיות הגרסה הכי טובה של עצמך".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"אני מאמין שיש משהו גדול מאיתנו, גם אם אני לא יודע בדיוק לקרוא לו בשם. כשקשה לי אני לפעמים מבקש ממנו משהו, ולפעמים אני פשוט מסתכל לשמיים ומדבר עם אמא שלי - היא המופאסה שלי".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

"יש לי זוג נעלי ניו באלאנס 220 צהובות כבר עשרים שנה. אי אפשר באמת לנעול אותן יותר, אבל הן עוברות איתי דירות ונשארות בארון. הן הקמע שלי, גם אם אני לא ממש יודע להסביר למה".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מעצמי של עוד כמה עשרות שנים. יש מצב שאעשה בחיים כמה בחירות טיפשיות, ואני מקווה שכשניפגש הוא יבין שניסיתי לבחור באהבה, באומץ ובדרך שלי גם כשהייתי מבולבל".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "רק ישראל. אני יכול לאהוב הרבה מקומות בעולם, אבל אני לא באמת יודע להיות במקום אחר לאורך זמן".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "צרפתית. היא נשמעת לי כמו שפה שיודעת ליהנות מדברים קטנים ברצינות".
• אם לא רז - איזה שם?
  "אור. ההורים שלי התלבטו בין רז לאור, ותמיד השתעשעתי עם המחשבה שאולי הייתי אור בעולם".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "מפתח הביתה. גם כשאני רחוק, חשוב לי לדעת שיש לי לאן לחזור".
• מדד האושר האישי?
  "ממוצע 6, כיום 7-6, וזה לא מספר בריא לחיות איתו. אני בדרכי ל־10".

רז רהב (34) הוא הבעלים והשף של המסעדות "OCD", "תרצה" ו"אפוי"