"שמענו מהמדרגות צעקות 'הצילו', ואז הרוצח עמד מולנו עם אקדח"

בסוף יוני האחרון, ארבע שנים אחרי שהגיעה לבית המשפט, הוכרעה אחת מפרשות הרצח החריגות שנדונו בישראל בשנים האחרונות. לא מעשה הרצח עצמו היה החריג - הרי רציחות מתרחשות לישראל למרבה הצער חדשות לבקרים - אלא מי שעמדו משני צידיה של הטרגדיה: שתי משפחות שבמשך שנים היו קשורות זו בזו.

שש יריות שנורו בבוקר שבת, 18 ביוני 2022, במסדרון בניין ברמת גן הותירו סב אחד ללא רוח חיים - ואחר במאסר עולם בכלא. אלא שדווקא תיק רצח שבו זהות היורה לא היתה נתונה במחלוקת הפך למשפט מורכב וממושך - שהגיע לסיומו, כאמור, רק עתה.

סלומון מדמון (75), "סולי" בפי קרוביו ו"הרוצח" בפי משפחת קורבנו, הורשע ברצח בנסיבות מחמירות של יוסף יוספיה ז"ל, בן 63 במותו, אביה של כלתו של מדמון. מדמון הורשע גם בעבירות נשק ובעבירת איומים, ונידון למאסר עולם ולפיצוי למשפחת הקורבן. "הנאשם הפך משבר זוגי לאסון משפחתי ובין־דורי", כתבו שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב,יוסי טופף, עודד מאור ומעין בן ארי, בהכרעתם.

בראיון ראשון מסבירה התובעת במשפט, עו"ד ליהי מלצמן מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), כיצד חיברה את חלקי הפאזל שהובילו להרשעה פה אחד; ואלמנתו של יוספיה, ליבי (63), ושלושה מילדיו - הדס (40), אסתי (36) ודיוויד (30) - מספרים על האיומים שקדמו למעשה הרצח עצמו, על הקושי שלהם להאמין שמדמון מסוגל לממשם, ועל הצער והגעגוע למה שאבד לנצח.

כימיה עם הנרצח

ליבי ויוסי יוספיה גידלו ביחד שלוש בנות ובן. מדמון הוא אב לשלושה. בנו הבכור הכיר את בתם של בני הזוג יוספיה, והשניים נישאו והביאו לעולם שני ילדים. בעדותו בבית המשפט תיאר מדמון את היחסים עם יוסי יוספיה ז"ל, האיש שאותו ירצח לימים, כ"יחסים אישיים מעבר למשפחתיים. הרגשתי כימיה איתו".

"הם (בני משפחת מדמון; מ"ש) היו באים אלינו לארוחות שישי, בעלי היה מזמין אותם", משחזרת ליבי. "הוא היה אומר לי בפרסית 'תזמיני את המחותנים, צריך להיות בקשר איתם'. היינו מזמינים ומארחים כיד המלך, ובכל פעם הוא היה בא, המנוול, הרוצח".

גם כשהיחסים בין בתם של יוסי וליבי ובנו של מדמון נקלעו למשבר, הקשר בין המשפחות לא נותק מייד. בערב החג השני של פסח, חודשיים לפני הרצח, ישבו כולם יחד לארוחה משותפת בפעם האחרונה. מדמון ורעייתו ישבו מעט בצד. יוספיה הבחין בכך.

עו"ד ליהי מלצמן, התובעת במשפט: "מדמון הוא אדם פשוט, יחסית דל, לא מתוחכם. אבל גם כאלה רוצחים. אנחנו יודעים שהחיים והאמוציות חזקים, ואנשים עושה מעשים בלתי נתפסים. יש רציחות על חניה. אנחנו לא באמת יודעים מה עובר במוח של עבריין כמניע""

"הם לא כל כך השתתפו באירוע", נזכרת אסתי, "אבל אבא רצה לשתף אותם. מזגתי שתייה, והוא אמר לי 'תמזגי להם'. הוא כל הזמן ניסה להעניק הרגשה טובה, שכל מי שנמצא לידו יהיה בטוב. עד הרגע האחרון הוא ניסה לעזור גם לחתן שלו לשעבר, וזה לא צלח".

האווירה המשפחתית לא ארכה זמן רב, ובני הזוג נפרדו בתום 14 שנות נישואים. בתם של ליבי ויוסי עברה להתגורר עם שני ילדיה בבית הוריה ופתחה בהליך גירושים. מבחינת מדמון, הפרידה לא נותרה רק עניין שבין בנו לבין כלתו, ואת האחריות למצב הוא החל לייחס גם ליוספיה.

בעדותו סיפר כי התקשר אל יוספיה בכעס: "אמרתי לו 'אנחנו תמיד היינו ביחסים מצוינים. למה להרוס עם עורכי דין?' הוא אמר לי 'הבת שלי החליטה - וזהו'".

"הנאשם ראה במנוח כמי שבגד בו", אומרת עו"ד מלצמן. "כשהליך הגירושים תפס תאוצה, הוא ראה בו גורם. אולי לא המחולל של האירוע, אבל מי שנתן לו גב. הוא לא בירר את העובדות.

"מדמון הוא אדם פשוט, זה גם עלה בחקירה שלו. אדם יחסית דל, לא מתוחכם. אבל גם כאלה רוצחים. אנחנו יודעים שהחיים והאמוציות חזקים, ואנשים עושה מעשים בלתי נתפסים. יש רציחות על חניה. אנחנו לא באמת יודעים מה עובר במוח של עבריין כדי להבין את המניעים".

בשבועות הבאים החלו להגיע ההודעות המאיימות: "בשם השם אייך אתה חי עם זה"; "שקר החן"; "כל הכבוד אתה מתפלל ובוא בזמן הורס משפחות. נישבע בקברות הורי. אתה תשלם..." (כל הטעויות הלשוניות במקור).

"ימים לפני הרצח הייתי עם יוסי בקניות", ליבי נזכרת. "פתאום הוא קיבל הודעה 'אתה תשלם'. אמרתי לו 'זה נשמע כמו איום. הוא רוצה להרוג אותך'. יוסי כל כך לא היה בכיוון. הוא אמר לי 'עזבי, הוא עם השטויות שלו'".

הדס: "הוא הראה לי את הודעות הטקסט האלה. אמרתי לו 'אבא, אלה איומים', אבל הוא אמר לי 'מה פתאום, הוא סתם מדבר'. בלב יש קווץ' כזה, אבל אתה לא רוצה להאמין שאדם באמת מסוגל לעשות את זה. כי למה? מה קרה פה שמצדיק מעשה כזה?"

הירייה פגעה בדלת

ביום שישי, יממה לפני הרצח, איש מבני המשפחה לא התנהל כאילו חייו של יוסי נתונים בסכנה. להפך - הבן דיוויד כבר קנה טבעת ועמד להציע נישואים לבת זוגו, הבת הדס היתה לקראת לידה, והבת אסתי עמדה להתחתן. למעשה, היא בילתה בחופשה לרגל מסיבת הרווקות שלה.

"הייתי בבית מלון עם שתי חברות והתקשרתי לאבא", היא נזכרת בכאב. "היתה לנו שיחה של 20 דקות. התגלגלנו מצחוק. בדיעבד, זה היה כמו שיחת פרידה. אם היו אומרים לי מה עומד לקרות למחרת - לא הייתי מאמינה".

הדס: "בערב היינו אצל אמא ואבא בארוחה. הבן שלי היה ישן שם מדי פעם, אבל למזלי באותו לילה הוא לא נשאר לישון. למחרת בבוקר, כמו שעשינו בכל שבת, התקשרנו לאמא. היא לא ענתה. ניסיתי שוב, ושוב לא היתה תשובה. אמרתי לעצמי שאחותי שם עם הילדים, והם בטח מתארגנים ויחזרו אלינו.

"ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם הבן שלי, וגללתי בפייסבוק תוך כדי. פתאום ראיתי בקבוצה של רמת גן 'גבר כבן 60 נרצח על רקע פלילי ברחוב הרי הגלעד'. זה קרה וישר קפץ, כמו אש בשדה קוצים.

"משהו הרגיש לי לא טוב. הראיתי לבעלי, והוא אמר לי 'די, את הורמונלית מההיריון'. הזמן עבר, התקשרתי עוד פעם לאמא, והיא עדיין לא ענתה. התקשרתי לאחותי, שלא ענתה, והתקשרתי לילדים שלה - וגם הם לא ענו. פה כבר הבנתי שמשהו לא בסדר.

"שלחתי את בעלי לשם. בדיעבד, חבל ששלחתי אותו. לצערי, הוא ראה את אבא שלי על הרצפה, וזה היה טראומטי מבחינתו. הוא הגיע לבשר לי את הבשורה המרה, עם שני פרמדיקים מאחוריו. בדיוק הייתי עם אחותי על הקו, וכשהיא שמעה - היא צעקה ונפלה על הרצפה בבית המלון".

ברגע הזה, לבנות עדיין לא היה מושג מי עומד מאחורי הזוועה שהתחוללה בבית הוריהן. כמה שעות קודם לכן התחיל שם בוקר השבת כמעט כרגיל. "יוסי קם, חיבק אותי ואמר לי 'תישני עוד קצת, כשאחזור אני אכין לך סלט'", משחזרת ליבי. "אחר כך הוא יצא לבית הכנסת, כמו בכל שבת".

קצת אחרי השעה 10:00, כשהבית התמלא בריח חצילים שנאפו בתנור וכשתפוחי אדמה וביצים התחממו על הפלטה, נשמעו היריות. "אני הייתי באמבטיה שבחדר השינה, אבל הנכד והבת שלי שמעו צעקות מבחוץ: 'הצילו, תעזרו לי!' ואז פתחנו את הדלת. הרוצח עמד מולנו וכיוון אלינו אקדח.

"אני לא יודעת מאיפה היו לי כוחות. כנראה הנשמה של יוסי היתה איתי, כי בדרך כלל קופאים במצב כזה. משכתי את הנכד והבת אחורה וסגרתי את הדלת. הירייה פגעה בדלת".

הדס, אחת מבנותיו של יוספיה ז"ל: "אבא הראה לי הודעות טקסט שהוא קיבל ממדמון. אמרתי לו 'אבא, אלה איומים', אבל הוא ענה 'מה פתאום, הוא סתם מדבר'. בלב יש קווץ'. לא רציתי להאמין שאדם יהיה באמת מסוגל לעשות את זה. כי מה קרה פה שמצדיק רצח?"

בשיחה שעשתה ברגעי האימה למוקד 100 של המשטרה, ליבי נשמעת צועקת לבתה ולנכדיה שייכנסו לממ"ד. עד היום היא משוכנעת שמדמון התכוון לפגוע גם בהם, ולא רק ביוסי ז"ל. "אני מאמינה שהוא רצה לחסל את כולנו. עד היום חורה לי שזה לא נכנס לתוך כתב האישום".

"יש בדלת חור, זאת עובדה", מסבירה מלצמן. "אבל אי אפשר לקבוע שמה שפגע שם הוא קליע. זה יכול להיות נתז. אני מבינה את בני המשפחה. מבחינתם, היה פה גם ניסיון לרצח. מההתחלה דיברתי איתם בגובה העיניים. אמרתי להם שהתיק הזה לא פשוט".

"חורחה, אתה ער?"

מדמון מעולם לא הכחיש שהוא היורה. אחרי הירי הוא ירד במעלית, ניגש לשוטרים ומסר לידיהם את האקדח. בדרך הוא הספיק להתקשר למוקד 100 ולמסור פרטים: "הרגתי משפחה", הוא אמר למוקדנית.

כדי להרשיע את מדמון ברצח בנסיבות מחמירות, לא היה די להוכיח שהוא האיש שלחץ על ההדק. על התביעה היה להוכיח שהירי היה תוצאה של תכנון או של הליך ממשי של גיבוש החלטה להמית. אלא שלרגע שבו התקבלה ההחלטה הזאת לא היה עד, גם לא מצלמה. במסדרון בקומה השישית של הבית ברמת גן היו רק מדמון ויוספיה.

"אני מנסה לבנות מכל הראיות האלה את האמת", מסבירה מלצמן. "זה כמו פאזל: מרחקי הירי, מיקום הגופה, שיחות של המשפחה והשכנים למוקד 100, מצלמות האבטחה, השחזור. מכל דבר כזה אני לומדת עוד משהו".

למעשה, בניית הפאזל מתחילה כמעט שלוש שעות לפני הירי, זמן שבמהלכו מדמון שתה אלכוהול. בשעה 7:35 שלח מדמון הודעה לחברו, הרצל שמאמי, שאותו כינה 'חורחה': "חורחה אתה ער?". אחר כך הוא נסע אליו, מפתח תקווה לחדרה, בלי להשתמש בווייז - פרט שיתגלה כחשוב בהמשך.

השניים נפגשו בגינה ליד ביתו של שמאמי. שמאמי הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע בכך שבתום השיחה ביניהם הוא הלך לביתו, וכשחזר הביא למדמון שקית אדומה ובתוכה אקדח חצי־אוטומטי מסוג Star.

מדמון העיד שהוא חשב שמדובר ב"אקדח ענתיקה", כזה שאינו שמיש, ושהוא נטל אותו רק כדי להפחיד את יוספיה. אלא שבחקירה הנגדית נתקלה הגרסה הזו בבעיה פשוטה: מדמון ידע שיש ברשותו גם מחסנית שבה כדורים, הכניס אותה לאקדח ואף דרך אותו. "אם הוא לא שמיש, למה הכנסת כדורים?" שאלו השופטים.

משם המשיך מדמון בנסיעה ארוכה, שבה הדרך עצמה הפכה לראיה משפטית. לטענתו, הוא שתה כמויות גדולות של אלכוהול, והיה שיכור עד כדי כך שחלקים מהאירוע נמחקו מזיכרונו. אלא שמצלמות, שיחות הטלפון ומעשיו לאורך המסלול אפשרו לתביעה לחלוק על כך.

"מדמון נסע מחדרה בחזרה לרמת גן, היה לו הרבה זמן לחשוב", אומרת עו"ד מלצמן. "שאלתי אותו 'איך נסעת מפתח תקווה לחדרה ומחדרה לרמת גן? הפעלת ווייז?' הוא אמר שלא. זה נתן לבית המשפט כלי לקבוע שהמודעות שלו היתה שמורה".

גם כשהוא הגיע לרמת גן, המצלמות המשיכו לספק לתביעה פרטים קטנים. מדמון חלף במכוניתו על פני הבניין, חזר וחנה בנסיעה לאחור. הוא יצא מהרכב, ניגש לתא המטען והמשיך ללכת. מלצמן עימתה אותו עם התיעוד בבית המשפט.

"נפלאות המצלמות", היא אומרת. "אני רואה אותו צועד לעבר הבניין. יש שם כברת דרך. זאת התנהלות מחושבת. הוא יכול היה לעצור".

קללות בקול בטלפון

בכניסה לבניין פגש מדמון ביוספיה, שבאותם רגעים חזר מבית הכנסת והמתין למעלית, ולצידו שכן. מדמון אמר שהוא בא לראות את הנכדים, ושניהם נכנסו למעלית לבדם. מדמון טען בתחילה שיוספיה קנטר אותו, אלא שמלצמן מדדה גם את פרק הזמן הזה - העלייה במעלית ארכה 32 שניות, וזמן קצר אחרי שהשניים הגיעו לקומה כבר נשמעו היריות והזעקות לעזרה.

גם את הירי עצמו ניסתה התביעה לפרק לרגעים. מדמון טען שהכדור הראשון נפלט, ולדבריו הוא זכר עוד ירייה אחת או שתיים. את השאר הוא לא זכר.

עו"ד מלצמן משחזרת את החקירה הנגדית: "אמרתי למדמון 'תבחר, איזו מבין היריות היא פליטת כדור? נניח שהכי חמורה. אבל אחרי כן יש עוד יריות במקומות קריטיים, מטווח קצר'. האקדח היה חצי־אוטומטי: די היה לדרוך אותו פעם אחת, אבל כדי לירות שישה כדורים נדרשו שש לחיצות נפרדות על ההדק".

ואז הגיע פרט נוסף, שמבחינת התביעה היה משמעותי במיוחד. מהקלטות השיחות למוקד 100 עלה שהירי לא נשמע כמטח אחד רצוף. שכנים דיווחו על יריות, אחריהן זעקות כאב וקריאות "הצילו" - ואז יריות נוספות.

"זה מלמד אותנו שהיתה לו יכולת להפסיק", אומרת מלצמן. "יש אדם לפניך, אתה יורה בו, הוא זועק לעזרה - ואתה ממשיך לירות".

טענת השכרות, שהפכה בסופו של המשפט לקו ההגנה המרכזי, נבחנה גם במה שקרה מייד לאחר הרצח. כשמלצמן שאלה את מדמון בחקירה הנגדית מדוע הוא אמר "הרגתי משפחה", הוא השיב כי הוא הבין שהרס את משפחת יוספיה, את משפחתו שלו ואת הסובבים אותן.

מבחינת מלצמן, דווקא המשפט הזה, שנאמר דקות אחרי הירי, העיד על מודעות. "זאת אומרת שבאותם הרגעים הבנת את משמעות המעשים", היא הטיחה במדמון על דוכן העדים. "כן", הוא ענה.

"שומעים אותו בשיחה, הוא לא נשמע אדם שיכור", אומרת מלצמן. "השוטרים העידו שכך לא נראה אדם ברמת שכרות שהם רגילים לפגוש ברחובות. עשיתי עבודת בלשות כדי להראות לבית המשפט שהוא לא היה שיכור".

במשך ארבע שנות המשפט, בני משפחת יוספיה לא החמיצו ולו דיון אחד. בסופו של דבר, הרכב השופטים דחה את גרסתו של מדמון והרשיע אותו פה אחד ברצח בנסיבות מחמירות - עבירה המחייבת מאסר עולם.

ליבי נזכרת ברגע שבו ציטט השופט מספר קהלת והביט לעברה: "וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם".

עו"ד מלצמן: "מה שכואב לי במיוחד בסיפור הזה הוא שהבת של יוספיה תישא את הטרגדיה כל חייה. זה אמנם לא עניין משפטי, אבל מדובר באישה שמאוד התחברתי אליה. אני מקווה שיום אחד היא תוכל להבין שזו לא היא שצריכה לשאת את זה"

"השופט כנראה יודע שכשאני מגיעה בלילה לבד למיטה, אני מסתכלת לתקרה ושואלת 'למה? למה?' לא היתה סיבה לרצח הזה. יוסי אף פעם לא התעמת עם הרוצח. הוא היה מרחיק את הטלפון כשהרוצח היה מקלל אותו, וכשסיים - הוא היה מנתק. אני לא יודעת אם זה היה טוב או לא. הרוצח היה מתעצבן עוד יותר, כי לא היה לו עם מי לריב.

"כזה היה יוסי. מגיל 15 אנחנו ביחד. נשים שהכירו אותנו מהחנות שהיתה לנו ברחוב ביאליק באו לנחם אותי ואמרו לי 'סליחה, אבל חשבנו שיוסי הוא המאהב שלך. מי מתנשק ככה באוטו בבוקר בגיל 60?'"

"יכולת אלוהית" לדעת?

בצוות ההגנה לא מרוצים מתוצאת המשפט. "איני מסכים עם פסק הדין", אומר סנגורו של מדמון, עו"ד אייל שמולביץ'. "הראיות לא מבססות תכנון מוקדם או כוונה להמית. אדם לא מגיע במטרה לרצוח עם אקדח ענתיקה בשקית לאור יום, וכל זה כשהוא שתוי. כך לא מתכננים רצח.

"הקורבן ובתו מנעו באופן פסול קשר בין נכדי הנאשם לבין בנו. הנאשם בא במטרה לשכנע אותו שייתן להם לראות את הילדים. זה אדם ללא עבר פלילי, בלי קשר לעולם הפשע. הוא בכלל לא מבין איך עניין זה הידרדר, יש לו בלקאאוט מכל האירוע.

"לבית המשפט אין יכולת אלוהית לדעת מה היה שם. יש שני עדים, ואחד מהם הלך לעולמו. אני מאמין לנאשם. אז נכון, יש פה מעשה פסול שצריך לשלם עליו את המחיר. אבל מה הקשר לרצח בנסיבות מחמירות? לכן המלצתי לנאשם לערער. הוא אמר שישקול. הוא אדם מבוגר וחולה, ולא בטוח שיש לו כוחות נפש לעבור עוד משפט".

עו"ד מלצמן סיימה את עבודתה על התיק, אבל לא שמה אותו לחלוטין מאחוריה. "מה שכואב לי במיוחד בסיפור הוא שהבת שלו תישא את הטרגדיה הזאת כל חייה", היא אומרת. "זה אמנם לא עניין משפטי, אבל זאת אישה שמאוד התחברתי אליה. אני מקווה שיום אחד היא תוכל להבין שזו לא היא שצריכה לשאת את זה".

גם מסעה של משפחת יוספיה לא תם. "ביקשתי מליהי שכל מה שזז בתיק הזה - אני ארצה לדעת", ליבי אומרת. "עד יום מותו של הרוצח של בעלי אני לא אשקוט. כי זה לא הוגן. מאז הרצח נולדו ליוסי ארבעה נכדים. לא מגיע לרוצח שהוא יזכה לראות את הנכדים שלו - ואילו יוסי, שכל כך אהב את המשפחה, קבור מתחת לאדמה".