האם אתה, האם את, מאמינים שלחפצים יש נשמה? אני מודה, בעידן שבו לא בטוח שלכל בני האדם יש אחת כזאת, זה עניין מאתגר, אבל אני יוצא מהארון ומכריז - אני מאמין. שהרי אם אין לדברים נשמה, איך תסבירו שברגע שהאוטו שומע שהולכים למכור אותו הוא מביא תקלה באלפי שקלים? לא קרה לכם? קרה לי השבוע. ואיך תסבירו שאחרי רחיצה טובה, כולל חלקי פנים, האוטו נוסע טוב יותר? יש הסבר? הביאוהו מיד.
ראש השנה מתקרב. בכל שנה עץ הרימון שלי מפיק כמה רימונים. לא ברמה של יצוא לאירופה, אבל כמה אחדים יפים ועסיסיים. השנה לא פרח, לא נתן פרי אחד. כך גם עץ המנגו שלי, לא פרח השנה, אפילו מנגו אחד לא הכביד על ענפיו וכך גם עץ הליצ'י. שממה. תגידו - צירוף מקרים, חורף קשה, התחממות גלובלית, ואני אומר לכם - העצים שלי שמעו שהבית שלי נמכר לפרויקט פינוי בינוי, ועוד מעט יעלה הכורת עליהם ויגדעם מן השורש, ופתחו בשביתה. לא מקריות, מסר ברור. אני איתם במאבקם הצודק.
אז מה? האם אני חוזר במכונת הזמן שלי אחורה, אל תחילת ימי האמונה האנושית, אל האנימיזם הקדום, המצב שבו האמינו שלכל דבר יש נשמה? האם אני מוותר ככה על המונותיאיזם המקודש? לא חושב. אני מרגיש שכשאני מייחס תכונות אנושיות לכל דבר מסביבי, אני לאו דווקא מרבה לי אלוהימים זרים, אלא מגלה בתוכי רגישות לכל מה שברא הבורא, מבין שברמה מסויימת, מאד בסיסית, לכל דבר בעולם יש מהות פנימית עמוקה, כולם רוצים לחיות, כולם נקשרים בקשרים בלתי נראים ביניהם ואל בעליהם. לא רק הארנב שלי אוהב אותי, גם העציץ במרפסת, גם המדפסת, גם המגבת.
זה בסדר, אתם יכולים לחשוב שזה קטע הזוי. סבבה. הקטע הזה נעלב מעט אבל מקבל אתכם כמו שאתם. גם לקטע הזה יש נשמה, גם הוא מפחד להסתיים ככה פתאום, גם הוא מייחל להיות נקרא, רוצה להשפיע, לא רוצה להיזרק אל ערימת העיתונים של סופהשבוע כשלג דאשתקד.
כשאתם מזמינים עוד משהו מהאינטרנט, תחשבו על זה שאתם מזמנים עוד נשמה הביתה, ואם מראש אתם יודעים שזה ילך לפח, תחשבו שוב. תנו כבוד לחפצים שלכם, כי אחרי לכתכם בשיבה טובה, הם ישבו עליכם שבעה בשקט בפינה. ככה זה בעולם, נשמה.
ג'וקר
כשמלאי הטיעונים נגד גיוס צעירים יהודים בריאים וכשירים לצבא אוזל, צץ לו הטיעון השחוק - ומה עם הערבים? זה כאילו הג'וקר שאמור לסתום את הפה לכל מי שחושב שגיוס חרדים הכרחי ומוסרי, באמצעות כאפייה פלסטינית אדומה.
אני אף פעם לא קונה טיעונים מהסוג הזה, אלה המתחילים במילים "ומה עם ...", המכונים באינגליזית ווטאבאוטיזם. "מה-עִמִיוּת", בעברית שהמצאתי. כשמישהו מביא לי טיעון כזה, אני יודע שאשפת החיצים שלו ריקה.
אבל השבוע נפל דבר שמבטל את הטיעון הדל הזה סוף סוף, למי שעוד חושב שלחמש צעירים ערבים זה רעיון סביר. פרשת ההברחה הענקית של סחורות בעייתיות לעזה, באמצע המלחמה, ע"י הגדס"ר הבדואי ומפקדיו, היא כל הסיפור. אין מצב, למרבה הצער, לתת למיעוט בתוכנו המזדהה בחלקו עם האוייב, השואב את חינוכו מהנרטיב שלו, לגעת בקודש הקודשים של ביטחון המדינה. ואני לא מכליל חלילה, ויודע שיש גם בדואים נפלאים שקשרו את חייהם בחיי המדינה, אבל אני גם יודע במקביל על התהליכים הרעים בחברה הבדואית, עם ייבוא נשים משטחי הרשות המגדלות ילדים ללא דמות אב ועם הרבה שנאה ליהודים ולישראל. תוצאות ההזנחה הפושעת הזאת של הממשלה ניכרות היטב בשטח, תשאלו את תושבי כרמית.
מנסור עבאס מדבר על שירות לאומי בקהילה הערבית. דווקא פה אני זורם איתו. מה רבה העבודה במגזר. חינוך, תשתיות, שירותים לאזרח. נתחיל בשירות לאומי לערבים, ושם נסיים
ולכן, אני אומר, מי שקושר גיוס חרדים לגיוס ערבים כמו מכריז שהוא מוכן להכניס אוייב מוצהר לתוך צבא ההגנה לישראל - לחיילו, לזיינו, ולסמוך על זה שבמלחמה הבאה, שכבר מתחממת על הקווים, צבא מוחמד הפנימי ילחם שכם אל שכם איתנו. רעיון הזוי. די מדהים אותי כמה רחוק מוכנים ללכת תומכי הקואליציה הלא ציונית כדי לשמר את קיומה, כמו שאמרה שרה - "שתישרף המדינה".
מנסור עבאס מדבר על שירות לאומי בתוך הקהילה הערבית. דווקא בנקודה הזאת אני זורם איתו. מה רבה העבודה במגזר. חינוך, תשתיות, שירותים לאזרחים, אין ספור משימות שעומדות וממתינות שמישהו יעשה. אני אומר - נתחיל עם שירות לאומי לערבים, ושם גם נסיים. לא מעוניין לראות אותם בבקו"ם, למעט אלה שממש רוצים, מזדהים עם המדינה ומוכנים לשלם את המחירים היקרים שנגבים מהם בחברה שלהם, ואני מכיר כמה כאלה. החברה הערבית משוועת לטיפוח, ושירות אזרחי יכול לסגור רבים מהפערים.
אז כל פעם שאתם אומרים "ומה עם גיוס לערבים?", תחשבו על המשאיות עם כדוריות הפלדה להכנת מטענים שעברו בליווי הסמ"פ של הגדס"ר הבדואי ישר לידי החמאס, ויעבור לכם.
פתח תקווה
סלחו לי, חטאתי לפניכם תושבי פתח תקווה. בשבוע שעבר כתבתי כאן שהישראלים שמחרבשים לנו את השם בתאילנד ירום הודה צריכים לעבור לגור בפתח תקווה במקום להשניא אותנו שם. ותקצוף העיר עליי. סליחה. השתמשתי בשמה של העיר הנהדרת מכל ערי החלד בדיוק באופן שהשתמש בה דן אלמגור בשיר ונצואלה, "אני רוצה לפתח תקווה!". סתם צירוף מילים שמתיישב יפה בפה. שום דבר נגד העיר המתפתחת, יום יבוא ואעתיק מגוריי אליה, בלי נדר. מוחק בדיעבד את ההערה המיותרת, מחליף במעלה יששכר. עוד אין מקום כזה. עדיין. בהקמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו