"נשברתי לרסיסים בהתקף קנאה מוטרף. למה היא שם ואני לא?"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"אני בת 4 כנראה, יושבת בין הרגליים של אמא על הספה בסלון, והיא חותכת לשתינו תפוח באוויר, כמו שאימהות יודעות, בלי קרש, רק סכין ופרי בין האצבעות".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהורייך?

"ההורים שלי, כל אחד בדרכו, נמשכים ליופי ומתלהבים ממנו. אמא שלי יכולה להפוך כל רהיט ישן לפיסת אמנות (היא תדע בדיוק איפה למקם אותו בבית), ואם במקרה היא מגלה שיר חדש ומתאהבת בו - היא תקשיב לו 80 פעמים עד שיהפוך לחלק ממנה.

"לבלות עם אבא שלי זה דבר מופלא. גם סתם הליכה ברחוב איתו יכולה להידמות לסיור במוזיאון, כי חלונות וגשרים והריצוף של המדרכה מרגשים אותו. לפעמים אנחנו עומדים עשר דקות ומנתחים את הדיוק שבו יצרו את הציר של איזו דלת או את הגימור של שער ברזל. ואני, כמוהם, נלהבת בקשר ליופי בעולם ומחפשת אותו כל הזמן, וכנראה בדרך לשם גם מוצאת שירים".

3. והדבר האחד שלא לקחת מהם?

"קלילות. הם אנשים של כיף ושמחה וצחוקים. תמיד היה בי משהו כבד יותר, אבל אני כל הזמן מנסה להידבק בזה מהם".

4. מי האדם שהכי השפיע על חייך?

"אורי אשחר, המורה הראשון שלי למוזיקה. קשה להסביר את ההשפעה של אדם שמאמין בך באמת. עוד לפני שהייתי משהו (כבר בגיל 8), הוא דיבר איתי בגובה העיניים וניגן איתי כמו מוזיקאית אמיתית, גרם לי להתאהב במוזיקה ובנגינה ונתן לי אומץ לצאת אל העולם בלי פחד.

"אני טיפוס מובך מאוד, וכמעט תמיד מרגישה מוזרה עם אנשים. משהו בקשר עם אורי ובכימיה המוזיקלית שלנו (המושלמת, האמת) פתח לי צוהר לאפשרות שאני בעצם כן יכולה להרגיש בנוח עם אנשים, ושזה בעצם כיף להיות עצמי ולא להעמיד פנים. הבסיס הזה של הכנות והקבלה שיש בינינו באמת השפיע עמוקות על חיי. הוא מנגן בהרבה מהשירים שלי, והוא עדיין האדם הראשון שאני שולחת לו שירים חדשים שאני כותבת".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"לא זוכרת בדיוק, אבל היתה את הפעם הזאת בכיתה ג' שזוהר גאראלה מג' 2 שרה בטקס מול כל בית הספר, ואני הייתי בקהל ונשברתי לרסיסים בהתקף קנאה מוטרף. אני זוכרת שבכיתי תוך כדי שהיא שרה, ואמרתי לעצמי: 'איך זה הגיוני שזאת לא אני שעומדת שם ושרה? אני רוצה את זה גם'. ובאמת, כמה חודשים אחר כך שרתי שיר שכתבתי במופע כישרונות של בית הספר, וזו היתה חוויה מדהימה שאני לא אשכח".

הרצון הפך למציאות. "בסיבוב" של עלמה גוב

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

"היו כל מיני רגעים כאלה. הפעם הראשונה שקהל שר איתי את המילים של השירים, כשקהל שר מילים של שיר שעדיין לא יצא, כשהקלטתי שיר עם מוניקה סקס, ובכל פעם שמישהו ניגש ברחוב או שמישהי כותבת לי שהשירים מלווים ומזיזים משהו בלב".

7. הכישלון שהכי השפיע עלייך?

"לא יודעת אם זה נקרא כישלון, אבל מבחינתי הימים האינסופיים בחטיבת הביניים שבהם לא הצלחתי להשתלב בבית הספר והרגשתי דחויה ומכוערת הם תבוסה שהשפיעה עלי מאוד. הפגישה עם הקולות של הדיכאון ותחושת הזרות היתה מכאיבה ממש, אבל גם פתחה אותי לעוד אמנות. נהייתי אובססיבית ממש למוזיקה ולכתיבת שירים, כי מצאתי שם שקט. זו תקופה שהאיצה את הגדילה של העולם היצירתי שלי, ואחרי הכל, ולמרות החצ'קונים, זה היה מאוד יפה".

"גם זה גרם לי להבין שהצלחתי". עלמה גוב שרה את "מנגינה" של "מוניקה סקס"

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"יש אינסוף רגעים כאלה, והאמת היא שאני מרגישה שכמעט בכל יום קורה מין משהו נפלא או נורא כזה בחיים שלי, כי דבר כן מוביל לדבר שמוביל לדבר. בסוף, כל מפגש עם כל אדם הזיז את חיי מנקודה אחת לאחרת. המזל שלי, מבחינתי, הוא שנולדתי להיות חלק מהמשפחה שלי, ושגדלתי עם חברי ילדות כל כך נפלאים ורבים. אבל אם חייבים לספר על מפגש גורלי אחד, אז אגיד שהפגישה עם עידו, בן הזוג שלי, היא מזל מטורף, ואיזה כיף שהתאהבנו - כי החיים שלי נהיו טובים יותר מאז".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"היה מפיק מוזיקלי שעבדתי איתו תקופה ארוכה שפגע בי מאוד ונעלבתי. כל החיים אני מתעסקת בשיברונות לב רומנטיים, ובסוף דווקא שברון הלב שהגיע מחבר טוב שהרגשתי שהוא שותף לדרך הכאיב לי יותר מהכל. מה למדתי מזה? עוד קשה לומר, אבל בעיקר שאני מאחלת לעצמי להיות יותר זהירה עם הלב שלי, לא לתת אותו לכל אחד בתמימות האופיינית לי, ולנסות לזהות יותר טוב מי עומד מולי. וגם למדתי שזה בסדר ולגיטימי שזה לא יסתדר לי עם כולם".

להיזהר מהזאבים. "מה לעשות עם הזאב" של עלמה גוב

10. דבר אחד שתרצי להשאיר כמורשת אחרייך?

"שירים".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

"כרגע אני מרגישה שהתפקיד שלי הוא לשיר את השירים שאני כותבת. אני יכולה להתפלסף על זה שעות, אבל בעצם זה לא כזה עמוק. כל עוד יש לי מה לכתוב ולשיר - אני אמשיך. אני אוהבת להרגיש נדיבה שם, ואני מוצאת בעיסוק הזה הרבה מאוד משמעות. אבל אני פתוחה לזה שיכול להיות שיגיע יום שארגיש שזה לא הסיפור שלי יותר, ואני מקווה שיהיה לי אומץ להקשיב לעצמי ולהשתנות".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?
"'שמש נצחית בראש צלול' הוא סרט יקר מאוד לליבי. כתוב ומצולם ומבוים באופן מושלם, לדעתי, פסקול מהחלומות ושחקני־על. עיצב הרבה תפיסות שלי בקשר לאהבה".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"אני עוד לא מצאתי את אלוהים, אבל בשנים האחרונות הוא נמצא בהרבה שירים שאני כותבת. אני עוד לא מצליחה להבין, ואם להיות כנה - אני לא ממש מנסה. אבל אני כן מתפללת, קוראת לזה 'יקום', קוראת לזה 'קארמה'. מבקשת משאלה עם כל ריס שנופל. פעם אמרו לי שזה טוב לדמיין ממש במדויק את הדברים שאני רוצה שיקרו לי, וכבר שנים אני עושה את זה. אולי יותר מהכל אני מאמינה בכוח של הדמיון? נשמע כמו חארטה, אבל אני באמת מתכוונת".

"אולי יותר מהכל אני מאמינה בכוח הדמיון?". "בין האצבעות" של עלמה גוב

14. מהו החפץ האחד שאת תמיד לוקחת איתך?

"יש לי בובה של ארנבת ורודה שקיבלתי מסופילור, האקסית של הדוד שלי שחייה בפריז. בגיל 3 קראתי לה סופילור, על שמה, ומאז כל השנים האלה היא תמיד אצלי במיטה. ורודה, עייפה ומרופטת. עידו אומר שזה קריפי, ולי לא אכפת".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מסבא וסבתא שלי משני הצדדים. הזמן קצר והוא חולף מהר מדי, ואני רוצה לראות אתכם יותר ולבלות איתכם עוד".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "אולי יוון".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "צרפתית, כי היא באמת יפה. או אלפית של טולקין, אם אני מתחכמת".
• אם לא עלמה - איזה שם?
  "נטאשה (על שם החברים של)".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "עט".
• מדד האושר האישי?
  "ממוצע 8, כיום 9".

עלמה גוב (24) הוציאה את "הנפילה", שיר הנושא מאלבומה הרביעי שייצא בקרוב, ותופיע ב־25 באוגוסט בבארבי בנמל יפו