מתברר שבסכום הנכון, יהודים ימכרו אחד את השני בלי למצמץ

כשאני כותב את החלק הזה בטור, ביום שני בשעה 10:08 בבוקר, אין לי מושג אם עד שתקראו את המילים האלה המלחמה תחזור להשתולל או ששלום עולמי מזויף יוכרז בפעם המי יודע כמה. לא יודע אם נעמיק את השליטה בדרום לבנון או אולי כבר נשתה ממי הזהארני, או שנוכרח לשוב לגבול הבינלאומי במילים קשות של הדונלד. לא יודע.

וזה טוב. כי הזמן הזה בו אנו חיים, הזמן בו כל רגע וחידושיו, כל שנייה ותקוותיה, כל שבריר ואכזבותיו, הוא זמן של אימון רוחני מתקדם, ומי שמחמיץ את זה גם משלם את המחיר - חרדות, יאוש, חוסר אונים, וגם לא מפיק את התמורה - הבנה עמוקה של הקיום האנושי והכללי. כי הזמן הזה ניתן לנו במיוחד כדי לעבוד על שני צירים בנפש שהחלידו, ויש לשמנם.

ציר אחד הוא הצורך בוודאות. אנחנו מחפשים ביטחון בנתוני המציאות, מנסים לחברם לתמונה יציבה ומובנת של העולם, שנותנת איזה שקט שהנה הכל מובן. אבל לא. זה אף פעם לא כך. אין לעולם ידיעה של העומד להתרחש. ועכשיו פי אלף.

ומה זה טוב לי? שאשים לב כמה אני מקושש במציאות פרטים ומרכיב מהם תמונה שנוחה לי ולשכלי הקטן, כדי שלא אמות מפחד כל יום מחדש. והיקום אומר לי עכשיו - שים לב, כל רגע הכל מתחדש. אין מחר צפוי ואתה, אדוני, יכול לבחור איך אתה מתנהל מול הכיאוטיות הזאת. או מצטנף בפינתך ורועד מפחד, או מתגבר את עשייתך כי חוץ ממנה אין שום דבר שעליו ניתן לסמוך. במציאות מטורפת, אתה תהיה השפיות.

והעניין השני לעבודה הוא הצורך העמוק להמליך עלי מלך. במקרה הזה טראמפ. שנייה הוא בן האלוהים, שניה הוא השטן. רגע הוא מקור הטוב האחרון בעולם, מייד אחר כך הכל מתרסק והוא כמו כולם, אנטישמי.

והעולם אומר לי - אל תתלה את קיומך באף אחד, אל תשים מבטחך באיש, רק בטוב העמוק שבתוכך. אל תהיה ילד מפוחד שמחכה להורה המיטיב שיושיע אותו מצרתו. לא ולא. היה אדון חייך ותן מבטחך בסדר הדברים הנעלם שיוליך אותך, אם תדייק בכל מעשיך, למקום הטוב עבורך.

ואני מרים את הכפפה ומוסר אותה למחלקת חפצים אבודים. מבין שהכל בידיי ויודע שכשאני לא יודע כלום, אז אני יכול לדעת את עצמי. נסו לחשוב ככה. אולי תתפרקו, אולי תרכיבו מזה זהות חדשה, חזקה כמו אורניום במעמקי האדמה.

מוכרים אתכם, ולא בזול

למי שלא בילה את השנים האחרונות במחילות האפלות של הרשתות החברתיות, כדאי להכיר את קנדיס אוונס. היא החלה כהבטחה הגדולה של הימין השמרני בארה"ב – אישה שחורה, רהוטה, חסרת פחד, שיצאה נגד תרבות ה"ווק" והפרוגרס. חיבבתי אותה מאוד.

אבל בשלב מסוים היא פשוט איבדה את זה. ירדה מכל הפסים הידועים לאדם ונהייתה מכשפה שמפיצה שקרים לכל עבר בתפוצת ענק. היא חזרה בענק אל עלילות דם מהסוג הישן והרע, טוענת שכת יהודית של עובדי שטן שולטת בעולם ואפילו מטילה ספק בזוועות של יוזף מנגלה. היא הפכה לאייקון של שנאת יהודים מודרנית, כזו שעוטפת אנטישמיות קלאסית בעטיפה נוצצת של "חשיפת האמת".

והנה, ה"אמת" הזאת פגשה את המציאות. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, החליט לתבוע את אוונס לאחר שזו הפיצה תיאוריה מופרכת לפיה רעייתו, בריז'יט, נולדה כגבר. בינינו, לא בטוח שאף אחד במשפחת מקרון נולד או חי כגבר.

כשקנדיס מצאה את עצמה מול תביעת ענק של מדינה, היא עשתה את מה שעושה כל מי שבאמת רוצה לנצח בקרב משפטי: שכרה את שירותיהם של עורכי דין יהודים, מפורסמים ומצליחים.

האירוניה כאן היא לא רק בבחירה שלה, אלא בהיענות שלהם. פרקליטים יהודים, כאלה שסבתא שלהם בטח התפללה שיביאו נחת לעם, מתגייסים להגן על אישה שטוענת שהעם שלהם הוא סרטן בלב האנושות. יש מי שיקרא לזה "אתיקה מקצועית" או "זכות לייצוג", אני קורא לזה הוכחה חיה שכל מה שקנדיס וחבריה אומרים עלינו נכון. עם פח.

עצם העובדה שיהודי מוכן להשכיר את הכישרון שלו כדי לחלץ מהבוץ את מי שמבקשת לחפור לו קבר מוכיחה את אובדן הכבוד העצמי שלנו. בסכום הנכון, אפילו יהודי אמיד ימכור את סבתא שלו לגרועים שבאויבים. גועל. אני בז לפרקליטים יהודים שלקחו את התיק שלה, אלא אם זאת מזימה יהודונית והם יפילו אותה במשפט ויחרבו לה את החיים.

אבל אם זה לא המצב, הרי עורכי הדין האלה יצרו עבורה את המגן האנושי הטוב בעולם. "אני אנטישמית? הרי עורכי הדין שלי יהודים!". כך קנדיס יודעת שהיא יכולה לקלל את היהודים בבוקר, כי בערב הם יהיו אלה שיכתבו עבורה את כתב ההגנה המבריק ביותר.

קנדיס אוונס יודעת שהיא יכולה לקלל את היהודים בבוקר, כי בערב הם יהיו אלה שיכתבו עבורה את כתב ההגנה המבריק ביותר

אני עצמי רכשתי לי לאחרונה סרט צלב קרס לזרוע. בקרוב אבדוק אם זה ממלט את נפשי מדורשי רעתי. נוסע לברלין לבדוק.

הביתה

יהודים יהודים, בואו הביתה! לא רוצים! בואו לאכול! בואו לשתות! לא רוצים! הזאב הרע יטרוף אתכם! לא פוחדים! סבבה. תישארו באנגליה, בצרפת, בהולנד בספרד. הנה יש פה חול רך. תכניסו את הראש עמוק. יופי. ככה. תתעלמו מהתחושה הקרה על הצוואר. תכף זה נגמר.