"עשיתי הרבה טעויות בזוגיות. נאמנות לא היתה הצד החזק שלי"

1. זיכרון הילדות הראשון שלך?
"אני בן 3. הוריי זה עתה התגרשו רשמית. השבת הראשונה שאבי הגיע לקחת אותי אליו, לדירה ששכר בתל אביב עם תיירת אמריקנית. חושך מוחלט, ואני מתעורר בחדר שאיני מכיר, לבדי, מתחיל לבכות, יורד מהמיטה ומגשש את דרכי עד לקיר. אני בוכה וקורא, אבל אין שם איש. מותש ומיואש אני נרדם על הרצפה.

"זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהסכמתי ללכת אליו. כעבור חודש הוא עזב לארה"ב. גלויה עם צילום שלו במכונית אמריקנית, זה כל מה שקיבלתי ממנו עד לנעוריי".

2. הדבר האחד שלקחת מהוריך?
"אמי נפטרה לפני שבועיים. היא היתה אישה מיוחדת וחד־פעמית. לקחתי ממנה המון דברים מעצם היותי בן יחיד, כמוה. בין הדברים שלקחתי ממנה היה החובה לדאוג להורים ולטפל בהם, וההבנה שמה שאתה נותן לילד שלך, מעבר לדאגה, אלה כלים לבחור בעצמו מי ומה הוא רוצה להיות".

3. והדבר האחד שלא לקחת מהם?
"לא לקחתי מאמי, יותר נכון לקחתי ואני מנסה לשנות: הזלזול בבדיקות רפואיות ובלקיחת כדורים; ותרנות וסלחנות גם כשנעשה לך אי־צדק משווע; הימנעות מלבקש משהו ממישהו כשאתה צריך עזרה, בעיקר כדי לא להטריח".

4. האדם שהשפיע ביותר על חייך?
"אין אנשים שהשפיעו עלי. לא היה לי מורה שנשאתי אליו את עיניי, כמו שאמי היתה לתלמידיה הרבים. עם השנים הבנתי שבהמון חלקים של חיי ניסיתי למצוא חן, לקבל אישור, להתחבב. באותו זמן האנשים שהפגנתי כלפיהם יחס נראו לי מגניבים, חזקים, נכונים. ברוב המקרים, אם לא בכולם, גיליתי מאוחר יותר עד כמה זה היה מיותר ועד כמה ייחסתי להם מעלות שלא היו להם".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?
"מגיל מאוד צעיר היה ברור שאני עומד להיות אמן, זמר, כותב, שחקן, צייר. שיר שלי התפרסם ב'דבר לילדים' כשהייתי בן 7, זכיתי בתחרויות חיבורים מאז שאני זוכר את עצמי. והייתי הילד הזה עם הגיטרה שגדולה ממנו בשלושה מספרים שתפקד כצוות הווי טקסים עוד מימי היסודי".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
"הרגע הזה ב'יאיר לפיד', מייד אחרי שאני מוריד את המסכה, אחרי ימים של לחץ מטורף. הלכתי ליאיר בתחושה שאם אני לא צולח את הראיון אני עוזב את המדינה, כי אני הופך לאויב הציבור מספר 1. ואז מתחיל השידור, אני מוריד את המסכה, וכל הקהל באולפן עומד ומריע ארוכות. יאיר, כדרכו, מנסה להרגיע, והם ממשיכים. הסנטר שלי רועד ועיניי מתמלאות דמעות... אני מבין שהצלחתי".

רגע שייזכר לדורות. צינוביץ' מסיר את מסיכת "השרוף" אצל יאיר לפיד

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?
"כשהוחתמתי בהליקון ב־1992, הם ציפו שאהיה אמן סטנדרטי שכותב שירים רגילים על אהבה. במקום זה, משבר אישי שעברתי הוליד את פרויקט הג'יבריש - תקליט ומופע שבנויים על צירופי אותיות מאף שפה מוכרת, שבשבילי היו אמת גדולה. המופע היה הצלחה, וכשביקשנו להקליט את השירים לתקליט, הליקון התעקשו על הקלטת חד־פעמית (וזולה) של הופעה. התקליט יצא, ואיתו החלה ההתגוששות של המבקרים איתי. הוא מכר 6,500 עותקים, וכולם בחברה הסתובבו בפרצוף של 'איזה באסה שאתה לא מסחרי'. שמונה שנים מאוחר יותר הוצאתי את 'השרוף' הראשון, שנעשה כשאני מסנן לעצמי בשקט 'לא מסחרי, הא?'. התקליט מכר 450 אלף עותקים ועד היום נחשב לאחד הנמכרים ביותר בישראל".

"בשבילי הוא ייצג אמת גדולה". מתוך "פרויקט הג'יבריש" של צינוביץ' 

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"אין תפניות גורל בחיים שלי, הכל נרכש בעמל ובעבודה קשה. לא זכיתי בכלום מן ההפקר".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?
"שברו לי את הלב יותר מדי פעמים. הייתי מתאהב סדרתי, ולצערי עשיתי הרבה טעויות עם בנות זוגי. נאמנות לא היתה הצד החזק שלי, ובכל זאת נשבר לי הלב בכל פעם. עם הזמן למדתי לשחק פייר".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?
"ארצה להשאיר את בנותיי, ובעיקר את אליענה, שמחוברת אלי כל כך, מוכנות לחיים, לכל אתגר ומכשול, מודעת לסכנות, לא נופלות למקומות החשוכים שאני נפלתי אליהם. אני מקווה שאליענה תהיה גאה באמנות שעשיתי ובידע ובאהבה שהעברתי לה".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?
"פעם חשבתי שהאמנות שלי היא תפקידי בעולם, היום אני אבא של אליענה ותמר צינוביץ'. תמר עדיין כל כך קטנה, ולכן עוד לא הפגינה יכולות באיזשהו תחום חוץ מלהיות חמודה ומצחיקה באופן מיוחד. אליענה, לעומת זאת, מראה יכולות מטורפות בכל כך הרבה תחומים, חמסה־חמסה, והיא בטח תעשה דברים ענקיים".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?
"אני לא יודע להצביע על יצירה ספציפית שהשפיעה עלי. השפיעו עלי המון יצירות. זה יהיה עוול להצביע על אחת".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?
"יש אלוהים, והוא גרם לי להבין די הרבה פעמים שהוא שם, מסתכל עלי מלמעלה, לפעמים נותן לי בראש ולפעמים חומל. רק לפני שבועיים, כשאמי היתה מחוסרת הכרה בימים שלפני מותה, ישבתי לידה מבואס, כי כל חיי דמיינתי שברגעיה האחרונים אדבר אליה ואלווה אותה בגשר שבין העולמות. רבע שעה לפני שעצמה את עיניה, המטפלת צעקה לי 'חיים, אמא פתחה את העיניים'. רצתי אליה והחזקתי את ידה. היא הסתכלה לתוך עיניי, וליוויתי אותה עד הפתח, מרגיע ומספר לה איזו אמא מדהימה היתה וכמה אני אוהב אותה. כך עד הסוף.

"אחר כך הרמתי את עיניי למעלה ואמרתי 'תודה אלוהים על שזיכית אותה ואותי לעשות את סוף המסע יחד'. יש אלוהים, ודאי שיש, אחרת מי נגע בכתפה של אמי מחוסרת ההכרה ולחש לה 'רוחלה, תתעוררי רגע מהשינה'. אני מדבר איתו, עם סבא שלי, ועכשיו גם עם אמא שלי. אני מאמין שהמתים מלווים אותנו ושומרים עלינו".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?
"אני אגרן. חפצים מזכירים לי, ואני מסרב להרפות מהם. כשהתקשרתי לחברה קדישא ואמרתי שלאמא שלי יש חלקת קבר, הם טענו שאין. כעבור חמש דקות שלחתי להם את החשבונית מ־1967 בצירוף תעודה על רכישת החלקה. מספיק אגרן?"

"סמי" - השרוף

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"אני יודע לבקש סליחה ממי שאני פוגע בו, ואפילו אם זה בלי כוונה. אין לי בעיה לבקש סליחה. הייתי בן טוב, ועם זאת תמיד אני חושב שיכולתי יותר. אז אמא, סליחה אם לא הייתי שם מספיק".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "או יוון או איטליה, אבל לתקופה - ותמיד לחזור למקום המקסים/הארור הזה".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "עד שהתרגלתי לעברית? עברית שפה מדהימה, חבל שרק אנחנו מדברים אותה. אני כותב טוב גם באנגלית, אין לי חסך שפה".
• אם לא חיים - איזה שם?
  "התרגלתי לשם הפרטי שלי, למרות הכובד והאפיל הישן. ועם זאת, כשאני מציג את עצמי בחו"ל זה זינו - מין טייק אוף על שם משפחתי. כי לך תבקש מהם לבטא את המילה 'חיים'".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "מטען לטלפון. בעבר עישנתי,וסיגריות ומצית היו מאסט. אני כל כך שמח שהצלחתי להיגמל מזה ולייתר את החפצים האלה מחיי".
• מדד האושר האישי?
  "אני מפוכח מדי בשביל זה. אני לא יכול להגיד שאני מאושר.7 כזה. פעם היתה לי בדיחה שעל הקבר שלי ארצה שיכתבו" 'ציפה ליותר'..."

חיים צינוביץ' (58) הוציא לאחרונה את אלבום ה־EP החדש "השרוף 2025"