לוסי אהריש היא אישה חזקה, מוסלמית שגדלה בדימונה ומטיפה לשוויון זכויות בעברית רהוטה. ישראלית פטריוטית, ניצולת פיגוע מילדותה, שעושה הסברה ברחבי העולם למען המדינה, ועמדה בחזית המאבק הציבורי לשחרור החטופים. אם זה לא מספיק, היא גם התחתנה עם כוכב טלוויזיה יהודי נחשק, מילואימניק קרבי ואמיץ. אין ספק: היא הפרזנטורית הכי מוצלחת שיש להתבוללות.
בו־בזמן מקפידה אהריש להבליט את מי שהיא באמת. לא מתכחשת למוצאה, לא מתקפלת, לא מתחנפת ולא מתקרנפת. היא ערבייה מהסוג שמפחיד גזענים, מכיוון שקשה לעשות לה דה־לגיטימציה ולתייג אותה כ"מחבלת", כ"פושעת", כ"תומכת טרור" או כ"אחות מוסלמית".
אהריש היא מהקולות היותר חזקים ומשפיעים במגזר. מדי יום, בתוכניתה ברשת 13, היא עוסקת בסוגיית הפשיעה בחברה הערבית, מספרת על הקורבנות, מראיינת משפחות, מציעה פתרונות, מקשיבה ומעוררת שיח ציבורי. גם המונולוג ההוא, שנשאה בשידור לפני שלושה שבועות והדליק עליה חצי מדינה, התרכז באלימות הגואה במגזר הערבי וכלל ביקורת חריפה על הטיפול הלקוי של הקואליציה בבעיה.
אבל מתוך מונולוג בן שלוש דקות, משפט אחד חולל מהומה. משפט שהוא רפרנס לאמירת בחירות ישנה של רה"מ נתניהו. "הערבים הם אזרחי המדינה ובבחירות הקרובות הם ינהרו בכמויות אדירות לקלפי, אינשאללה, כדי לממש את זכותם הדמוקרטית במדינה היהודית הדמוקרטית", אמרה אהריש. מאז היא לא יורדת מהכותרות.
אינשאללה זה טריגר?
"קפץ לה הערבייה", התגזען פרשן מערוץ 14, ומגישת תוכנית הבוקר טל מאיר הוסיפה בשידור: "בבחירות היהודים ישעטו לקלפיות כדי לוודא שתומכי הטרור שאת תומכת בהם לא יגיעו לממשלה. אנחנו רוצים להישאר בחיים. אינשאללה".
בסרטון ויראלי של הסטנדאפיסט מתן פרץ, הוא ניסה להסביר השבוע מדוע הכעס על אהריש לגיטימי, אבל קפץ לו הגזען. "בואי לא נהיה תמימים", אמר. "'אינשאללה' זה טריגר בדיוק כמו 'אללה אכבר'... את יודעת למה? כי זה מה שמחבלי הנוחבה המתועבים צרחו בזמן שהם העלו אנשים לטנדרים וחטפו אותם לעזה. האם כל מי שאומר אינשאללה מחבל? לא. אבל כל מי שמחבל אומר את זה.
מחד, אהריש קיבלה אות אבירות וקצרה מחיאות כפיים וחיבוקים. מאידך, היא קיבלה ברשת אלפי תגובות גזעניות, בעוד בימין מיהרו להצדיק את המתקפות עליה
"אנחנו מצפים ממך, אשת חדשות וטלוויזיה, שהתחתנה עם יהודי כדי להתרחק מהאסלאם הקיצוני, להבין את הטראומה הלאומית. משפט כמו 'הערבים ינהרו לקלפיות, אינשאללה' - בא לנו מקולקל".
ההסתה נגד אהריש ברשתות מסלימה מדי יום, והאפקט שלה מהיר. בשבועיים האחרונים התייצבו פעילי ימין קיצוני לפחות שלוש פעמים להפגין מול ביתה, ואף חיפשו אותה באולפני הערוץ.
האירוע שתפס את תשומת הלב הציבורית התרחש במוצ"ש, כש־15 גברים הגיעו עד פתח דלת דירתה, הרעישו, איימו והפחידו לפני שסולקו על ידי המשטרה. מתחת לבניין התפתח עימות סוער בין בן זוגה של אהריש, צחי הלוי, למנהיג הכנופיה מרדכי דוד, שהבטיח לחזור מדי שבוע כדי להמשיך במחאות נגדה.
כעת אהריש מסתובבת עם אבטחה צמודה, מספרת על חשש כבד לחייה ולא יורדת מהשיח הציבורי ברשתות ובטלוויזיה.
"תבקשי סליחה"
ערוצי הברודקאסט מפוצלים בגישתם כלפי האיומים על אהריש. בערוצים 12 ו־13 הקדישו השבוע פלח נכבד משידוריהם לגינוי נחרץ, הבעת זעזוע ותמיכה חד־משמעית בעיתונאית המותקפת. בערוץ 14, לעומת זאת, נשמע קול הפוך. שם דווקא תמכו במסיגי הגבול, כינו את אהריש "צבועה", עודדו את המתפרעים להמשיך בפעולותיהם ותרמו להלהטת האווירה. טלוויזיה של שני קצוות.
מחד, אהריש זכתה השבוע להוקרה ניכרת: היא קיבלה אות אבירות ממרכז פרס לשלום ולחדשנות, קצרה מחיאות כפיים רבות, חיבוקים אינסופיים ופוסטים מרוממים בפייסבוק. מאידך, כל אזכור שלה ברשת לוּוה באלפי תגובות נאצה גזעניות, בעוד פובליציסטים מהימין מיהרו להצדיק בכל פלטפורמה את ההפגנות נגדה ואת המתקפות עליה.
בתוכנית "הפטריוטים", למשל, התבדחו על מצבה וזרקו אמירות כמו "קודם תגני את ההפגנות נגד הבעלים של הערוץ שלנו, ורק אז נסכים להפסיק". "אתם רוצים שזה ייפסק? תפסיקו אתם, תבקשו סליחה ותתנצלו", הציע ינון מגל.
תמיר מורג, הכתב המדיני של 14, הסביר בטוויטר: "באמת שכאב לי לראות את בעלה של לוסי אהריש מתפוצץ מזעם. מדובר בגבר שרוצה להגן על אשתו. אבל הרבה לפני שלוסי היא קורבן של מרדכי דוד, היא קורבן של החברים שלה לאולפן. ערוצים 12 ו־13 נושאים באחריות מלאה לנרמול התופעות האלה" - זאת מכיוון שלכאורה הם לא גינו מתקפות בעבר על אנשי ימין. לזה קוראים, בפשטות, האשמת הקורבן.
חיפושים פשוטים בגוגל ובארכיונים יגלו כי בעבר, כשהופעלה אלימות נגד עיתונאים המזוהים עם הימין, התקשורת ברובה דאגה לגנות. כשאקטיביסטים צרו על דלת ביתה של חברת הכנסת טלי גוטליב, לדוגמה, הם נעצרו, הוגש נגדם כתב אישום והם הועמדו למשפט.
חסימות כבישים? כידוע, זו אינה המצאה "קפלניסטית". מהפנתרים השחורים בשנות ה־70, דרך המתנחלים לפני ההתנתקות ועד הנכים ובני העדה האתיופית בעשור שעבר - כולם חסמו כבישים ומחו נגד השלטון (וזה עוד לפני שדיברנו על המהומות האחרונות של החרדים נגד הגיוס). במקרה של אהריש ושל מותקפים אחרים על ידי הכנופיה של מרדכי דוד, מדובר במחאה כנגד המחאה נגד השלטון. הבדל קטן, אך מהותי.
מחיקת זהות
ואם כך המצב, מדוע מטרילי הימין נטפלים דווקא ללוסי אהריש כבר שלושה שבועות ברציפות? הווטאבאוטיזם הוא תירוץ נוח כדי לטשטש את המניע האמיתי - הגזענות שיצאה מהחורים. היום כבר לא בושה להיות גזען בישראל. להפך, זה אפילו לגיטימי ומקובל לשנוא מישהו בגלל דתו. והטלוויזיה שלנו, כהרגלה, מסתנכרנת עם העם, וכתוצאה מכך הפכה למגזרית ולגזענית יותר מאי־פעם.
לוסי מתקבלת על הדעת רק כשהיא מתנהגת כמו יהודייה. כשהיא בוכה על נרצחים יהודים או מייצגת את ישראל בגולה - היא סמל הדו־קיום, גשר בין הדתות. אבל כשהיא מרשה לעצמה להיות ערבייה, קיומה על המסך הופך להיות מבחן נאמנות - לימין הדורש ממנה צייתנות ומחיקת זהות, או לשמאל שרואה בה נושאת דגל המחנה.
לוסי מתקבלת על הדעת רק כשהיא מתנהגת כמו יהודייה. אז היא סמל הדו־קיום. אבל כשהיא מרשה לעצמה להיות ערבייה - קיומה על המסך הופך להיות מבחן נאמנות
"חבורת בריונים אלימים וגזענים חושבים שערבייה לא יכולה לדבר במדינה", אמרה השבוע בתוכניתה. "אפילו אין לי זמן להגיד תודה לכל האנשים שמאירים הרבה אור על החושך ששופע ברשתות החברתיות. אני רואה אלפי תגובות של רוע ורעל על המראה שלי ועל איך אמרתי את האינשאללה. מי שרוצה לשנוא, ישנא אותי, גם אם אגיד 'אני אוהבת את בן גביר, אוהבתתתת את נתניהו'. ישנאו כי רוצים לשנוא".
לוסי אהריש היא מראה לחופש הביטוי בישראל, אבל חשוב מכך - היא בוחן לשאלה פשוטה בהרבה: האם מותר לאדם ערבי לעבוד בטלוויזיה ולהיות מי שהוא באמת מבלי לשלם מחיר על זהותו, או שמא "ערבי טוב" הוא רק מי שמוותר על "ערביותו"? התשובה לכך, כמובן, מעציבה, מטרידה ומקוממת.
כשאתה עם הגב
דווקא את קולו של אמיליאנו קלמזוק, מנכ"ל רשת 13, לא שמענו השבוע. לא הודעה לתקשורת, לא מכתב פנימי לעובדים, לא גיבוי פומבי לעובדת הערוץ. כידוע, בימים אלה מנסה קלמזוק להכניס לערוץ כמשקיע את פטריק דרהי (מקורבו של נתניהו), במהלך שאם יאושר - יחליש בוודאות את חברת החדשות. האם זהו רמז לעתידה של אהריש ביום שאחרי שינויי הכוחות?
בין ערוצים: מפלצת התהילה
טיירה בנקס יוצאת ממש רע מסדרת הדוקו שכבשה לאחרונה את נטפליקס, "קרקע המציאות: אמריקה'ס נקסט טופ מודל", של זוג היוצרים הישראלים מור לושי ודניאל סיוון. הפרקים פתחו את תיבת השרצים של אחת התוכניות האייקוניות של שנות האלפיים, והציפו מחדש את שלל התכסיסים הטלוויזיוניים שלא עמדו במבחן הזמן. החל מאונס שהוצג לצופים כבגידה של צעירה בבן זוגה, ועד דחיפה של מתמודדים אל סף השבירה המנטלית שלהם.
בניגוד לשותפיה לריאליטי, שידעו להתנצל ולהתחרט מול המצלמה, בנקס לא באמת באה לדוקו הזה עם תשובות מספקות. היא נמנעה מקבלת אחריות, כמעט לא התנצלה, והתחמקה מהשאלות הקשות באמת. בסוף שלושת הפרקים נדמה כי דווקא היא - לא הפורמט ולא הרשת - המפלצת הראשית בסיפור: נרקיסיסטית וגזלייטרית שמכרה לנו תחרות שהתעללה בדוגמניות אשר השתתפו בה במסווה של העצמה נשית. "יבוא יום שגם החרא שלכם יצוף, וכולם יבקרו אתכם עליו", היא התגוננה בשלב מסוים. כעת מתברר שהחרא של טיירה הוא כנראה הכי מסריח.
להתמכר/לוותר
פורטובלו (HBO MAX)
אנצו טורטורה, מגיש הטלוויזיה הפופולרי ביותר באיטליה בתחילת שנות ה־80, משך קהל של 28 מיליון צופים מדי שבוע אל תוכנית הבידור שלו. התוכנית כללה אורחים מוזרים, מכירות פומביות ותוכי אחד שגונב את ההצגה. תהילתו של טורטורה התפוצצה כשנעצר בחשד להשתייכות למאפיה האיטלקית על סמך עדות שקרית של עבריין אובססיבי. "פורטובלו" היא לא סדרה לכל אחד. היא באיטלקית, היא איטית וקצת נישתית. אבל חובבי היסטוריה ושערוריות - יקבלו תמורה מלאה.
סוכן הלילה 3 (נטפליקס)
העונה הראשונה של "סוכן הלילה" מדורגת במקום העשירי מבין הסדרות הנצפות ביותר בנטפליקס בכל הזמנים - וברור למה. סוכן ביון חתיך, נשיאים מושחתים, קונספירציות ודיפ־סטייט. מה רע בזה? ובכן, כשלועסים אותו הביס, הטעם נעלם והשעמום מתפשט. העונה השלישית אמנם כבשה השבוע את שרת הסטרימינג, אבל היא המחישה לנו שפאסט־פוד נשאר פאסט־פוד גם כשהוא מוגש על צלחת יפה. כמו מזון מהיר, גם "סוכן הלילה" מציעה סיפוק מיידי, אך משאירה אחריה צרבת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו