עמית ויינברג: "אמא שלי נפטרה, ואז אבא שלי הפך לאישה"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך? 
"כיתה ד'. זה המילניום, עוד שנייה נכנסים לשנת 2000, והוריי הזמינו כמה חברים שלהם לחגוג. לי נתנו להישאר עד מאוחר, ובאחת בלילה, כשכולם שיכורים, אני מוצא את עצמי בסלון עומד ועושה סטנדאפ וקצת יורד עליהם. הם נקרעים, ואני לא אשכח את הפרצוף של אבא שלי אומר 'זה טוב עמיתי'. זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שיש לי כוח מסוים על אנשים מבוגרים ממני. באופן לא מודע ההומור הפך לכוח־על שלי".

2. הדבר האחד שלקחת מהורייך?
"את טוב הלב וראיית האחר. שני ההורים שלי הם אנשי חינוך, והדרך הכי טובה שבה הם חינכו היתה דרך דוגמה אישית. מאז שאני ילד אני זוכר אותם עוצרים טרמפים למבוגרים, עוזרים עם קניות או תורמים בדרך זו או אחרת. אני בר מזל שגדלתי עם שני ערכיים כאלה".

3. והדבר האחד שלא לקחת מהם?
"לא הייתי לוקח מהם את ההסתרה ואת הסכנה בלהחזיק סוד. גדלתי עם סוד גדול בבית, אבא שלי הסתיר את היותו טרנסג'נדר, ואמי, שידעה על כך, הדחיקה את הידיעה. אני ראיתי את המחיר של סוד ושל הדחקה.

"כשהייתי בן 27 חיי התהפכו עלי: אמי נפטרה מסרטן, וחצי שנה אחר כך אבא שלי התחילה תהליך של התאמה מגדרית, והיום היא אישה. עדיין אבא שלי, רק בבת. אני חושב שזה הדבר שמהדהד לי, שהכל יהיה בחוץ, שכשמחזיקים סוד כל כך חזק - זה עושה סרטן".

4. האדם שהשפיע ביותר על חייך?
"אחותי הגדולה, שחר. היא תמיד היתה ילדה מצטיינת כזאת, שכנראה תמיד הייתי או מחקה אותה או עושה את ההפך, מחפש איך להתבלט מול הילדה המאוד מוכשרת שהיא. עם השנים הפכנו למאוד קרובים, והיא זאת שתמיד ידעה להגיד לי את האמת, גם אם היא קשה לעיכול. היא גם שמרה עלי, ואלוהים יודע שהיה צריך".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?
"כשהייתי ילד אהבתי לראות טלוויזיה בקטע קיצוני. כאילו, ילד בן 4 קם באמצע הלילה לראות סרטים מצוירים. ידעתי מגיל מאוד צעיר שארצה להיות שחקן, קומיקאי, ואני חושב שזה התבהר לי כשנתקלתי בסרטים של ג'ים קארי. הערצתי אותו בצורה מטורפת. מצד שני, ראיתי סטנדאפ מאז שאני ילד, אני זוכר קטעים של שחר חסון כשהיה אם.סי מנצור ועושה מסטנד המיקרופון אתיופית. תמיד הרגשתי שאני שייך לשם".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
"הפעם הראשונה שניגשו אלי ברחוב. הייתי בהלם. ניגש אלי בחור ואמר לי 'עמית, אני מת עליך'. לא הבנתי למי הוא מדבר. הייתי כל כך בהלם שכנראה נראיתי מתנשא. אמרתי לו 'תודה, איזה כיף' ואז הוא אמר לי: 'שתדע שהסרטונים שלך תפסו אותי ברגע מאוד לא טוב בחיים, ואין לך מושג כמה הרמת אותי'. הלכתי משם בתחושה אחרת, לא הצלחתי לתפוס את זה. אני עם הטמטום שלי עשיתי לו טוב?"

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?
"המוות של אמא שלי. הייתי בן 27, ועד אז חייתי בתחושה שהכל מושלם ושהחרא שיש בחיים לא נוגע לי. אמא שלי היתה האדם הכי יקר לי, ומבחינתי, הסיוט הגדול של חיי התממש. חצי שנה אחרי זה אבא שלי הודיע לנו שהוא מתחיל תהליך התאמה מגדרית. אני ראיתי שחור, הייתי אבוד במשך כמה שנים, ואם היו אומרים לי אז שכל החרא הזה יהפוך למופע סטנדאפ - הייתי צוחק בפנים.

"אני מרגיש שמהרגע שאיבדתי את אמא שלי למדתי ללכת מחדש. מצד שני, כשהכל כבר התפרק הרבה יותר קל ללכת על החיים, כי קודם כל, מי יודע מתי זה יקרה לי? ודבר שני, כבר חרא, אז מה זה משנה?"

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"כשהציעו לי לעשות מופע סטנדאפ שלם על אבא שלי בפסטיבל של הקאמרי. בחורה בשם קרן חובב, שניהלה את הפסטיבל והכירה אותי מלימודי המשחק, הציעה לי. אמרתי לה שזה נחמד, אבל אין כזה דבר. היא אמרה לי 'תכתוב, יש לך חודשיים'. ניסיתי להתחמק מזה, אבל שבועיים לפני ההופעה ישבתי - ותוך שעתיים פשוט הכל יצא, כאילו החומרים האלה ישבו שם ורק חיכו לצאת. האולם היה מפורק, היתה הופעה מדהימה. אחריה ידעתי שמשהו הולך להשתנות".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?
"בגיל 29, מישהי שמאוד אהבתי והייתי בטוח שזה זה. היא לא הרגישה ככה, ואחרי הרבה דרמות זה נגמר. הייתי אז בתקופה שהמוות של אמא שלי והשינוי של אבא שלי היו עדיין טריים, והפרידה היתה קשה בצורה בלתי רגילה. אבל אז הבנתי שאני רוצה להתחתן על אמת, ושהחיים האמיתיים לא קורים בדרמה. כמה שנים אחר כך הכרתי את מזל, אשתי, שהיא גם המזל שלי, והבנתי מה זו אהבה שיושבת כמו כפפה ליד, נטולת דרמה. אז תודה לאותה בחורה ששברה לי את הלב".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?
"להשאיר אחריי נקי ומסודר, מה שנקרא, ואם ייזכרו בי - אז זה יעלה חיוך".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?
"לתת לאנשים להרגיש טוב בעזרת הומור. זה מה שהבנתי בכיתה ד', וזה עד היום ככה. בהופעות שלי יש מלא אלתורים. אני מאוד אוהב לדבר עם הקהל, ואני מרגיש שנוצרת איזו אווירה בהופעות שעושה טוב לאנשים. רגע מורידים את המסכה הזאת שיש לכולנו, ומרגישים אהבה. כשצוחקים מרגישים אהבה. זה נשמע פלצני רצח, אבל אני מאמין בזה. באתי לפה להצחיק".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?
"וואו, ספרים זה לא הקטע שלי, סרטים יש הרבה. אני מת על קומדיות, דברים של סת' רוגן, וויל פארל, אדם סנדלר. אבל סרט שממש אהבתי והשפיע עלי? זה יישמי מצחיק, אבל 'יורוטריפ' – סרט מ־2004 על אמריקנים שעושים טיול בארה"ב. סרט ענק. ראיתי אותו כנער אולי 100 פעמים".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?
"בגדול, מאז שאני זוכר את עצמי אין לי חיבור לאלוהים או לרעיון הזה. גדלתי עם אבא אתאיסט, שלא רוצה לשים כיפה, וזה קצת נדבק בי. אני לא מאמין. אמא שלי היתה אדם מאמין, לדעתי, אבל הבית שלנו היה חילוני. כשקשה לי ואני צריך לדבר עם מישהו - זאת אמא שלי. אני מדבר אליה".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?
"יש לי פליז שהוא מזכרת מאמא שלי, פליז צהוב שהיא קנתה בסופר. ויש לי פליז כזה ירוק, של אבא שלי הבן. אלה כאילו שני הדברים שנשארו לי מההורים שלי".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"מאבא שלי. אמנם ביקשתי, אבל אני אבקש שוב. המון שנים כעסתי עליה, והיא לא היתה אשמה, שמתי עליה את כל האשמה שאמא שלי לא פה. וזה שהיא התחילה תהליך להתאמה מגדרית הוציא אותי מהכלים. אז אבא, סליחה".

כמה קטנות

• אם לא ישראל – היכן?
  "אין אופציה אחרת, עם כמה שקשה לי עם המדינה הזאת, אין מדינה אחרת שהייתי בה שהרגשתי בנוח. אני ישראלי הכי ישראלי. בחו"ל תמיד לא מבינים את ההומור שלי, ואין לי כוח. אני נשאר פה".
• אם לא עברית – איזו שפה?
  "צרפתית. מגיל שנתיים עד 7 גרנו בבריסל בבלגיה, ודיברתי צרפתית שוטף. לצערי שכחתי הכל, ואולי עוד אחזור ללמוד".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "אוזניות, אני מכור לתחושה שאני יכול לשים אוזניות ולשמוע מוזיקה".
• מדד האושר האישי?
  "הממוצע 8-7, עכשיו 10".

עמית ויינברג (35) יעלה את מופע הסטנדאפ שלו ב-12.3 בבית ציוני אמריקה בתל אביב