הנתון המפתיע במהדורה של כאן 11 הוכיח: השמאל חטף בומרנג

"מאז ומעולם היתה הגירה שלילית לישראל... אבל שיעורי העזיבה של שלוש השנים האחרונות חריגים בכל קנה מידה", מכריז דב גילהר בפרויקט טלוויזיוני בכאן 11, שעוסק ב"נטישה השקטה", כלומר בישראלים "שבחרו לעזוב". אכן, מספרי העוזבים בשנים האחרונותגבוהים מהרגיל וצריכים להדאיג; אם כי לא מעט פרשנים העלו את הסברה שהנתונים האלה מושפעים מאודמתנועה של מתאזרחים חדשים מאוקראינה – שברחו לישראל, התאזרחו – ועזבו.

ועדיין,ישראלים שיורדים זה סיפור עצוב. דמוגרפית, לאומית, ערכית, וכמובן, גם כלכלית ותרבותית. סיבה טובה לדאגה, סיבה טובה ל(עוד) כתבה או סדרת כתבות או פרויקט עיתונאי. וכדי להמחיש את היקפה המטריד של התופעה, דב גילהר נוקב במספר: "הפסדנו כמעט 145 אלף ישראלים. שלושה מנדטים".

רגע, מה?

"שלושה מנדטים".

כמה??

"שלושה מנדטים"!

יש הבדל ביןלדאוג משיעורי הגירה שלילית, לבין להיכנס לפאניקה בגלל אובדנם של שלושה מנדטים. כי אם ישראלים "בוחרים לעזוב" בשלוש השנים האחרונות, אפשר לנחש מנדטים של איזה צד פוליטי הם, או לפחות רובם. או במילים אחרות, שמאלנים ורל"ביסטים, כדאי שתדאגו: יש מצב שאיבדתם שלושה מנדטים לקמפיין הרילוקיישן שלכם.

קיצור תולדות הרילוקיישן

כן. קמפיין הרילוקיישן. האמת, שזה התחיל עוד קודם, ב-2011, סביב מחאותהמילקיוהאוהלים. התקשורת והאופוזיציה היו כל כך נואשות להמחיש את מצוקת הישראלים תחת שלטון נתניהו, וכך נולדו אינספור כתבות על הצעירים שעברו לאירופה מרוב שרע להם פה, על מושבת הישראלים בברלין ועל כמה כיף ופתוח וליברלי וזול בגרמניה של אחרי המלחמה.

במחאה נגד הרפורמה המשפטית זה כבר הפך למנוף לחץ:אנחנו נעזוב. נוציא את ההשקעות, נעודד הייטקיסטים לנדוד לעמק הסיליקון ולשאר חממות ההיי-טק, רופאים ינטשו, מדענים יעזבו, משקיעים יברחו, ואז תישארו פה,אספסוף ישראלי ימני ועלוב שכמוכם, לבד. עם הביבי שלכם, והחרדים שלכם, והחרד"לים שלכם – ובלי הכסף והמוח שלנו; שלנו, האיכותיים.

לא היה ראיון עם "בכיר" ישראלי מודאג, שלא נגמר בווידוי איך המליץ לילדים שלו לחפש לנכדים עתיד טוב יותר בחו"ל. לא היה גיליון סופ"ש בלי איזו כתבת צבע אפופות קנאה על הישראלים שקנו כפר באיטליה, השתקעו בחוות בפורטוגל, התמקמו בקפריסין, התארגנו על דירה באתונה או בנו שכונה בקופנגן.
אופציית ה-exit, במובן המילולי – של לצאת מישראל – סומנה כאקט פוליטי של התנגדות, פעולת מחאה - והצלה. כל סטודנט ישראלי לאמנות בפריז הגדיר את עצמו כ"גולה", וכל מעצבת גרפית מברלין הפכה ל"פליטה פוליטית".

האדרת העזיבה את הארץ, וקדושת הרילוקיישן כאיתות למיאוס משלטון הימין, הפכו לאידיאל. לחלום. לכיסופיהם של ישראלים איכותיים, בני המעמד הבינוני-גבוה. רובם, יש לשער, מהשבט הלבן, המבוסס, שבכל מקרה יכול להשכיר את הדירה בהרצליה ולהרשות לעצמו הרפתקה קטנה בחו"ל.

רבותיי, הקמפיין התהפך

אבל נחשו מה? הקמפיין הזה התהפך עליהם, כמו בומרנג. בדיוק באותו אופן שבו טרנד החסימות, ימי שיבוש התנועה, "משמרות הבושה" והרדיפה של נבחרי ציבור ואנשי ימיןחזר כמו בומרנג במופע החסימות של מרדכי דודואחרים. ככה בדיוק קמפיין הרילוקיישן, שכל מהותו הוא לאיים עלינו ב"לא תוכלו בלעדינו" ו"תעצרו אותנו" ובסוף תישארו לבד" – חוזר כמו בומרנג.

עודדתם צעירים לחפש את השקט בחו"ל? פמפמתם להם שישראל שלנו אבודה לנצח? שבברלין, ובליסבון, ובברלין ובשיקגו יש יותר חופש, יותר הזדמנויות, יותר עתיד? טפטפתם להם שבתאילנד, במילאנו ובניו ג'רזי אין ביבי? שישראל גמורה, שעוד מעט תהיה פה מדינת עולם שלישי של דיקטטורה וחרדים? אז נחשו מה? חלקם שמעו לכם, ועזבו, ולא בטוח שהם יחזרו עד הבחירות הקרובות לשים את הפתק הנכון.

רגע, מה?

"שלושה מנדטים".

כמה??

"שלושה מנדטים"!

בינינו, אני חושב שזו הפרזה מוחלטת. אבל תענוג לראות את הפרצוף המבוהל מצילו של הבומרנג המתקרב בסיבובים חדים.