מי שמתלונן ש"אין מה לראות בטלוויזיה" למרות שפע של ערוצים, שידורים, סדרות, תוכניות, סטרימינג ויוטיוב, מוכרח לחזור במנהרת הזמן אל תקופה אחרת. תקופת צנע טלוויזיוני ומאבקי עובדים על גב הצופים.
הסיפור הבא התרחש לא רחוק מכאן, במדינת ישראל של שנות ה־80, עם ערוץ בודד, שהביא רייטינג של 100 אחוז ולפתע חדל לפעול במשך ארבעה ימים - בגלל תאורן בשם חזי קוקה. כן, השבוע נציין 40 שנה לשביתת הטכנאים שטלטלה את המדינה, ובדיעבד נתנה את הדחיפה הציבורית והפרלמנטרית לפתיחת עידן של טלוויזיה רב־ערוצית בארץ.
הסאגה, בלי להיכנס לפרטים המשעממים, פרצה בגלל סרטון בן 20 שניות שתיעד חברי כנסת שעלו להר הבית, וצולם בידי צוות טלוויזיה זר באמצעי הקלטה מתקדם, שטכנאי רשות השידור החרימו לטובת ציוד פילם פרימיטיבי - רק כי בהנהלה לא הסכימו להעלות את שכרם.
כשבמהדורת "מבט" התכוונו לשדר את הקטע המדובר, יו"ר הוועד חזי קוקה הוציא את השטקר, והשידור כבה למשך שש דקות. בהנהלת הרשות זעמו והחליטו להשעות את קוקה ולשלול חצי משכרו, אך המתינו יממה עם הבשורה, עד שישי בבוקר, כי ניחשו שהתגובה תהיה שביתה, ולא רצו להסתכן בהחשכת מסך בזמן שידור משחקה המסורתי של מכבי באירופה, בערבי חמישי.
וכך, ב־10 בינואר 1986, יום שישי בחמש אחר הצהריים, הוציאו הטכנאים את תקע החשמל הראשי בבניין הטלוויזיה ברוממה, ופצחו בשביתה שארכה ארבעה ימים - עד שבית המשפט חייב אותם לחזור לעבודה.
בימים שבהם הטלוויזיה חשכה, כולם משכו בחוטים. רה"מ שמעון פרס התקשר למזכ"ל ההסתדרות ישראל קיסר והורה לו להפסיק את השביתה - אבל הטכנאים סירבו להישמע לקיסר. "אם לחבר ועד אין גיבוי של ההסתדרות, אין מקום לקיומה של ההסתדרות", הכריז קוקה, שהכתיר עצמו ל"לך ולנסה הישראלי" וקרא לוועדי עובדים בכל המשק להצטרף ולפתוח בשביתות הזדהות.
הצדדים התחפרו בעמדותיהם. בהנהלה הבהירו כי לא ייכנעו והתריעו כי ייתכן שהטלוויזיה תישאר סגורה שבועות. בינתיים, ההשעיה איחדה את הטכנאים, שחיברו את הסיסמה "אין קוקה - אין טלוויזיה". תמונתו של קוקה הודפסה על שערי העיתונים, ושמו הוזכר בכל שיחת סלון שהתקיימה אז מול מסך טלוויזיה מושלג.
הקרב על הוועד
קוקה היה בן 35, גרוש. שנה קודם לכן נבחר ליו"ר ועד הטכנאים, שייצג 140 עובדים. ירושלמי שלמד בתיכון במגמת חשמל־אלקטרוניקה, שירת בצבא כאלחוטן ועבד בטלוויזיה 14 שנה בתפקידי מחסנאי, חשמלאי ותאורן.
הוא חלם לעבור לצד המואר של המצלמה, להפוך לעיתונאי או למנחה, אך תקרת הזכוכית היתה גבוהה מדי עבור בן של מנהל שירות מוניות בירושלים ועקרת בית. את תהילתו השיג בשבוע ההשבתה ההוא, וכעבור שנים הוזכר בעיתונות הירושלמית כמי שמנחה במחתרת ערבי בינגו (שנחשבו אז כ"הימורים בלתי־חוקיים").
אחרי יותר מ-50 שנה: הבניין המיתולוגי של רשות השידור בירושלים נהרס // צילום ארכיון: יוני ריקנר
"בכל מקום אנשים מביעים את צערם או מחאתם על כך שאין טלוויזיה, כי הטלוויזיה חסרה להם", סיפר קוקה בימי ההשבתה. "הם מביעים הזדהות עם המאבק שאמנם אני יצרתי אותו, אבל הוא לא אישי שלי, אלא מאבק עקרוני על מעמד של איש ועד בכל מוסד כלפי ההנהלה".
ארבעה ימים התעסקה המדינה בשביתה ע"ש קוקה. במאמר המערכת של עיתון "דבר", בחרו בכותרת התוססת "הדיאט קוקה של המדינה", וכתבו "אנו חיים במדינה של קוקה". רה"מ פרס ושר החינוך יצחק נבון (האחראי על הרשות) המשיכו לתת גב להחלטה להשעות את קוקה, בעוד ראשי ההסתדרות לא שללו את השבתת המשק כולו אם התאורן לא יוחזר לעבודתו.
בבתי הקולנוע דיווחו על עלייה של 30 אחוז במכירת הכרטיסים. "מצידי, הטלוויזיה יכולה להישאר סגורה עוד כמה ימים, זה לא יזיק לנו", אמר לעיתון "חדשות" מנהל קולנוע דקל, בוריס גוטקין, שהקרין סרט של ברישניקוב וחכך ידיו בהנאה.
לקרוא ספר?!
שביתות כאלו היו חלק מהתקופה. בקיץ 1984 הושבת ליומיים הערוץ היחיד על ידי הטכנאים בשל מאבקי שכר. כעבור שנה הושבת "מבט" עקב סכסוך בין העורך לנתב התמונה. חוץ מזה, פעל ברשות השידור גם ועד עובדי העיתונות וההפקה, ששנתיים קודם לכן השבית שידורים לשלושה ימים בגין דרישות שכר; ואילו ועד עובדי המנהלה והלוגיסטיקה השבית את המסך ליומיים וחצי בגלל עניין שכר.
ביום הרביעי לשביתת הקוקה, הביא "מעריב" את קולם של דיירי בית אבות מפתח תקווה. באנטנה המרכזית קלטו רק ירדן, ויצחק עזוז בן ה־82 הביע כעס על קוקה וטכנאיו: "הם לא חושבים על הזקנים שאין להם בלילה לאיפה ללכת ומה לעשות. עכשיו בערב אני קורא ספרים. זה טוב, אבל לא כמו 'מבט' והסדרות הקבועות".
בפאתי הכאוס, ביקשו חברי כנסת לנצל את ההשבתה ולארגן מחדש את סדרי המינהל בשידור הציבורי. הם גם דרשו מהממשלה להחליט לאלתר על הפעלת ערוץ נוסף. שולמית אלוני אמרה: "כל משלם אגרה יכול לפנות לבית המשפט כדי לחייב את הטלוויזיה להחזיר לו את הכסף ששילם - או להקים ערוץ שני".
אחרי ארבעה ימים קבע בית הדין לעבודה בירושלים כי על הטכנאים לחדול מהשביתה. השופט הורה להשיב את חזי קוקה לעבודתו, וחייב את הצדדים להיכנס למו"מ ליישוב הסכסוך. בערב שבו חודשו השידורים, חוותה "מבט" שיבושים. המסך הואפל כמה פעמים, והפסקת חשמל מסתורית פשטה בבניין. גם גנרטור החירום לא פעל כשורה. בחדר הבקרה המשיכו הצדדים להתווכח על הכתבה ההיא, שצולמה בהר הבית והיתה העילה לתחילת השביתה.
כאמור, רצף השביתות היה זרז שהוביל לתום הטלוויזיה החד־ערוצית. בספטמבר של אותה שנה אושר חוק בכנסת, שאיפשר כעבור חודש את פתיחת שידורי הניסיון של הערוץ השני. תחילה, הוקרנו רק תמונות נוף רצות, אבל אחרי שנה - כשברקע שביתת ועד שהחשיכה את שידורי הערב בערוץ 1 לאורך 52 ימים - החל ערוץ 2 הניסיוני לשדר בהדרגה תוכן מקורי עד שהתפתח בעשור שלאחר מכן לערוץ המסחרי הראשון.
לילה ארקטי
המסע בזמן יכול ללמד אותנו שאמנם שוק הטלוויזיה התפתח ב־40 שנה, אבל הציבור עדיין מגיב באופן דומה למה שמשודר או לא משודר על המסך שלו. ברגע שמונעים מאיתנו לצפות במה שאנחנו אוהבים, מכירים ורגילים אליו - לא משנה כמה רדוד ומזיק התוכן המשודר - אנחנו נרצה אותו בחזרה. ואף שאנחנו לא אוהבים שנוגעים לנו במסך, פוליטיקאים מימין ומשמאל מתנדבים היום לסגור ערוצים שלא מוצאים חן בעיניהם, כאילו היו חזי קוקה של תקופתנו.
ב־1986 כתב נחום ברנע בשבועון "כותרת ראשית": "בישראל מרבים להתווכח על איזה ביטוי שמאלני ב'מבט' או ראיון פוליטי ב'מוקד', דברים שאין להם שום חשיבות אלא בעיני פוליטיקאים מטורפי־מצלמות. העובדה שהטלוויזיה הישראלית מעצבת לנו עולם תרבות ריק, שיובא מתחתית המזבלה של העולם המערבי, היא החשובה באמת. אבל זה לא מרגיז אף אחד. אין בארץ שום לחץ ציבורי לשפר את תוכני הטלוויזיה. הלחץ הציבורי היחיד הוא לשדר, ובלבד שהריקנות הנוראה של הערב הישראלי תתמלא".
ואילו המשוררת דליה רביקוביץ' סיכמה בטור ל"מעריב": "לאחר כל הדברים הרעים שאמרנו על הטלוויזיה, אפשר היה לחשוב שחסד עשה איתנו חזי קוקה כאשר הוציא את השטקר והפיל עלינו לילה ארקטי ממושך בן ארבעה ימים וארבעה לילות. ההרגל לסיים יום עמל בסיפור ערש של תמונות נעות כבר מושרש עד כדי כך, שמשהו נפגם בטקסטים המקובלים של חיי הבית. חסרה התמונה המסיימת, המרגיעה את העין לקראת השינה. יש אנשים שלקחת מהם את 'סוף ציטוט' ואת 'זה הזמן' - כאילו החסרת אנזים מגופם.
"השידורים אולי אינם מה שהיו צריכים להיות, ואולי הם גרועים יותר ממה שהיו בעבר, ובכל זאת החיים בלי טלוויזיה מעוררים אותה תחושת חסר ואי־מנוחה כמו חיים ללא שעון וללא לוח שנה. השעשועים האלה, אם ליטול משל מן האימפריה הרומית, הם תוספת נחוצה ללחם".
חזי קוקה נרצח ב־1998, בדירת מגוריו בירושלים, בדקירות סכין רבות, על ידי צעיר פלשתיני שניהל איתו מערכת יחסים רומנטית. במשך שנים סירב משרד הביטחון להכיר בו כקורבן בפיגוע טרור והתעקש על מניע פלילי־רומנטי. רק בשנת 2021 הפך ביהמ"ש את ההחלטה והכיר בקוקה ז"ל כנפגע פעולת איבה. הוא היה בן 46 במותו.
למה מי מת?
השביתה בינואר 1986 חסכה מ"מבט" דילמה עיתונאית. אשתו של כוכב הערוץ, אהוד יערי, נעצרה בגין מעורבותה ברצח תיירת, ביום שבו הטכנאים הורידו את השלטר. עברו ימים עד שב"מבט" מצאו את המבט הנכון כדי לדווח על הפרשה. "אנשי החדשות לא חייבים לאף אחד דין וחשבון, ולא אתן להם אישור להסביר למה הם לא הכניסו את הידיעה", סיכם אורי פורת, מנכ"ל רשות השידור דאז.
בין ערוצים: מכונת הרעליטי
בקבוק רסק העגבניות, שנשבר על הרצפה בדירת הריאליטי של ליה ודודי, היה רמז מטרים לפיגוע המדמם שאירע על הספה כמה סצנות לאחר מכן. כפי שמחייב הפורמט של "אהבה חדשה", הבחורה היתה צריכה להחליט אם להמשיך את הקשר שלושה ימים נוספים, או לזרוק את הבחור ולתת הזדמנות לגבר חדש, ואחרי שהודתה כי אינה חשה משיכה רומנטית, היא רק ניסתה לצאת בשלום מהסיטואציה.
ואולם, הגבר שמולה לא ויתר ופתח בנאום גזלייטינג מתקדם, תוך שהוא מתעלם מסימני המצוקה הרבים שהשפריצו ממנה. "אין לך מה לפחד מהאתגר. את לא סגורה על עצמך. את לא פועלת נכון. תקשיבי לי, תיתני לי יד וכולם יעופו עלינו. תסמכי עלי. חשבתי שאת פייטרית. זה לא פייטרית", אמר ולחץ ולחץ. והיא בכתה ובכתה.
"תהיי פייטרית", חרטט אותה הגבר הרעיל במופע אימים שנצבע בצבעים רומנטיים. האם הוא באמת רצה את הבחורה עד כדי כך שכל האמצעים כשרים? או שהגזלייטינג המבחיל כלפי מישהי שהעיד כי היא צעירה מדי עבורו התרחש רק כי רצה להרוויח עוד שלושה ימי זמן מסך בפריים־טיים?
להתמכר/לוותר
הרלן קובן: הבריחה (נטפליקס)
הסופר הפופולרי הרלן קובן מכר לפני כמה שנים את הזכויות על כתביו לנטפליקס, ומאז מדי שנה אנחנו מקבלים תעלומת מתח חדשה שרוכבת על הספרים שלו. "הבריחה" ("Run Away"), שהובילה השבוע את טבלת הצפייה של שרת הסטרימינג, היא בינג' מהנה, אלים, מתוסבך וממכר: בתו של איש עסקים אמיד נעדרת, בעקבות התמכרות לסמים, והוא יוצא לחפש אחריה ומגלה רשת שלמה של רציחות ונעדרים. בניגוד לבינוניות של הסדרות הקודמות, הפעם זה הרלן קובן בשיא.
אסירה מספר 951 (yes, ,HOT פרטנר וסלקום)
לדרמה של ה־BBC, "אסירה מספר 951", היה פוטנציאל לזרוח. היא מבוססת על סיפורה האמיתי של נזנין זגארי־רדקליף, אזרחית בריטית־איראנית שהוחזקה שש שנים בכלא האיראני בגין האשמות כוזבות כי ריגלה נגד איראן וניסתה להפיל את משטר האייתוללות. אבל חמשת הפרקים של הסדרה הזו לא באמת מתרוממים. הם כואבים, הם מרגיזים, הם מלאי טינה כלפי משמרות המהפכה ומדגישים את חוסר האונים של השלטון הבריטי אל מול השקרנים מטהרן - רק חבל שהתוצאה הסופית לא מחזיקה חמישה פרקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
