בשבוע שעבר, בחלק הראשון, דנו בתופעות שאם הייתי מגיבה להן כמו שאני רוצה להגיב להן, היו עוצרים אותי. היום נעסוק בדברים שמוציאים אותי מדעתי באינטרנט, ואם הייתי מגיבה להם כמו שאני רוצה, לא רק שלא היו עוצרים אותי, היו לי פי שלושה עוקבים. ככה זה, האינטרנט מאוד מתגמל התנהגות אנטי-סוציאלית.
דיבור מוגזם עם הידיים:
כבר חמש שנים אני צרכנית אינסטגרם. חמש שנים שאני צופה, חסרת אונים, בהסלמה בתחום הדיבור עם הידיים. לטובת הגברים, אני אסביר שיוצרי תוכן, וכמובן יוצרות תוכן, הפנימו שיש כמה עקרונות בסיס שיגמרו לצופים להישאר ולצפות בסרטון שלהם עוד כמה שניות, כגון כתוביות או דיבור בצרחות. בהינתן שברוב הסרטונים אנחנו רואים בסך הכל בנאדם מדבר, רבות נעזרות בתנועות ידיים מוגזמות על מנת להכניס עניין, לפריים שלא קורה בו הרבה.
כמו תינוקות שהניחו מתחת למובייל, אנחנו אמורים להביט מוקסמים בציפורניים הארוכות והצבעוניות (אם מישהו תהה מה מקור הטרנד של הציפורניים המופרכות), מרפרפות על המסך ונוקשות על דברים, וגם אם שכחנו בינתיים על מה מדובר, זה לא באמת משנה כל עוד הגענו לסוף הסרטון ואולי בע"ה, אפילו נצפה בו שוב. ומכיוון שכולן עושות את זה, לכולן אין ברירה אלא להרים את הרף, ולהכניס לפריים הזעיר את מקסימום תנועות הידיים שנכנסות ב־1920 על 1080 פיקסל. אני מרגישה מותקפת.
משפיעניות הורות:
מחקרים מוכיחים שיש יותר משפיעניות הורות מאשר הורים בישראל. זה כמובן לא נכון, אבל מרגיש נכון, מה שהופך את זה לנכון מספיק בשביל האינטרנט. גם אני פעם הייתי אמא צעירה, אבל תודה לאל, בלי גישה לאינסטגרם, כי אז הייתי בוודאות משתכנעת לקנות עגלת קוקו-מאמא-בייבי-באטר-קריספי-צ'יקן ב־7,000 שקלים ומצעי כותנה יפניים, כי הבת שלי חייבת לקבל את הטוב ביותר.
ובכן, היא תכף בת תשע ואני יכולה להגיד לכם בוודאות שהיא מסתדרת מצוין עם בינוני מינוס. לפני שבוע, בקניון, היא התעקשה על מגפי בוקרים ורודים ב־69.90 שלדעתי עשויים קלקר ואסבסט. אבל החיים קצרים מדי מכדי לריב עם ילדה בת תשע.
איכשהו בעידן הנוכחי, מי שיש לה כמה עשרות אלפי עוקבים הופכת משום מה לאוטוריטה ששווה לקבל ממנה עצות. בתור מי שיש לה כמה עשרות אלפי עוקבים, אני יכולה להגיד לכם שאני, ספציפית, לא אוטוריטה בשום דבר, לא בקרמים לטיפול בפיגמנטציה ולא בגידול ילדים.
לפני רגע מצאת קרם מושלם וגם שמן מושלם ולפני כן ויטמינים מושלמים לשיער, ואנחנו רק רוצים שתפסיקי לצעוק עלינו, לינוי, עבר עלינו יום קשה, לינוי, ואיך שהשיער שלך נראה זו הבעיה הכי קטנה שלנו
אם כבר משפיעניות הורות, הייתי לוקחת מישהי בת מינימום 60, שגידלה הרבה יותר ילדים ממני. היא לא תעשה אנבוקסינג והבית שלה בשום פנים ואופן לא יהיה בצבע בז', אבל כל הילדים שלה גדולים עכשיו ואפשר לבדוק איך הם יצאו.
"אתם לא מאמינים!!"
אנחנו דווקא כן מאמינים, לינוי. אנחנו כן מאמינים שמצאת את הסרום המושלם לשיער ושעכשיו את יכולה לעשות קוקו מתוח מושלם, ואנחנו מאמינים לזה מכמה סיבות:
א. כי לכל הבנות בישראל יש כזה, ואין סיבה שדווקא את תצטרכי לשאת את העול הכבד של קוקו מתוח לא מושלם.
ב. כי לפני רגע מצאת קרם מושלם וגם שמן מושלם ולפני כן ויטמינים מושלמים לשיער, ואנחנו רק רוצים שתפסיקי לצעוק עלינו, לינוי, עבר עלינו יום קשה, לינוי, ואיך שהשיער שלך נראה זו הבעיה הכי קטנה שלנו.
עוד מפלאי האלגוריתם: הטיה מובהקת של טיקטוק לטובת ממדאני // צילום: רויטרס, Envato
"מה דעתכם?"
באבולוציה של כלי התקשורת בישראל, פעם היו לנו חדשות. אחר כך היו לנו חדשות ולאחריהן טוקבקים המאחלים שלל תאונות, חטיפות ומיתות משונות. אחר כך הכתבות הלכו והתקצרו והיום אנחנו מסתפקים בסרטון מעורר מחלוקת בסושיאל, פלוס כותרת, פלוס השאלה "מה דעתכם". יש כאן הנחת עבודה (מוצדקת) שיש לנו דעה, וגם שאנחנו חושבים שהיא מספיק חשובה כדי לכתוב אותה באינטרנט כי למה להעסיק עיתונאים, כתבים וצלמים בתשלום, כשאפשר להעסיק עשרה מיליון פרשנים בחינם ולתת לאנשים לריב בתגובות בשביל הטראפיק.
פיד טיקטוק אמריקני:
אישה רנדומלית מספרת על משהו עצוב שקרה לה. נשים בתגובות: אני מצטערת שזה קרה לך, את מלכה, את מדהימה, את השראה, גבר רנדומלי מספר על משהו עצוב שקרה לו. נשים בתגובות: ניסית לשאול את עצמך מה לא בסדר איתך? למה אתה לא מספר לנו מה קרה לפני? בטח עשית משהו כדי שזה יגיע לך.
גם פיד טיקטוק אמריקני:
הנה הכפית שאני אוהב. סרגתי לה מחממי אוזניים.
פיד טיקטוק ישראל:
"אתם לא מאמינים!! (תנועות ידיים) קלטו איזה דברים יש (תנועות ידיים) לסבתא האשכנזייה של חבר שלי במטבח!! הכל אבקת מרק עוף חחחחחח, מה זה, לא היו תבלינים בשואה??"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
