שלומי טפיארו: "להפסיק לעבוד בשבת - הצעד הכי טוב שעשיתי"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"אני בן 5, יושב על הברכיים של אבא שלי שחזר מהצבא. התקליט של פסטיבל שירי ילדים מתנגן ברקע ואני שר את 'אין לי כסף אין לי' של גידי גוב. ואמא שלי משוויצה שאני יודע את כל המילים בעל פה".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?

"אני לוקח מההורים שלי את מוסר העבודה שלהם ואת הרצון לדאוג לבית בכל מחיר. לחנך לדרך של אמת ויושר, ולהעניק לכל אחד ואחת מהאחים שלי את המקום שלו בדרכו. וסבלנות, הרבה סבלנות. אוהב אתכם מאודדדד".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?

"האמונה שלי היא רק שלי. החיבור שלי לקדוש ברוך הוא דבר שאף אחד לא יכול לקחת ממני. הוא רק שלי!"

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"יש הרבה. אבל אולי מי שהכי השפיע עלי הוא הבן הבכור שלי, שנולד ובשנייה אחת הפך אותי לאבא. אחרי שהוא נולד, לא הבנתי מה עשיתי בעולם הזה עד לאותו רגע. אני זוכר שלקחתי אותו אחרי הלידה לתינוקייה והסתכלתי עליו כל הדרך. ממש ראיתי אותי בקטן, וזה היה קסם גדול".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"הפעם הראשונה שהבנתי מה אני רוצה לעשות היתה בהצגה הראשונה שעשיתי בבית הספר למשחק בית צבי, שם גיליתי עולם שלם שבו אני יכול גם לגעת באנשים וגם לטפל בעצמי תוך כדי כך. השילוב הזה קסם לי, והתגובות שקיבלתי נתנו לי את החותמת".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

"החיים מלאים בניצחונות קטנים, כל פעם עוד נקודה בדרך. אבל אולי הרגע שבו הרגשתי ניצחון של ממש, קרה לא מזמן בהצגה 'סיפור אהבה' של אלכסי מישליק. קראתי מחזה מדהים ומורכב שכל כך נגע בי, ועכשיו אני צריך לתרגם את מה שהרגשתי וחוויתי להצגה פעילה על הבמה. והרגע הזה, שאני מצליח להעביר כלפי חוץ את מה שהרגשתי רק אצלי בפנים, הוא הצלחה גדולה מאוד מבחינתי".

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?

"הגעתי לא מוכן לקריאה ראשונה בתיאטרון. לא מוכן בכלל! תוסיפו לזה גם התרגשות, וזה היה אחד הרגעים המביכים שהיו לי. תחושת כישלון קשה. מאז אני תמיד מכין את עצמי לכל דבר: אודישן , פגישה, הצגה. זה נותן תחושת ביטחון וגם מכבד את הצד השני שאתה פוגש".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"כשהפסקתי לעבוד בשבת. זכיתי בריסטארט שבועי לגוף ולנפש. זכיתי ביום אחד בשבוע שמוקדש למשפחה, בלי הפרעות. זכיתי להוריד משקל כבד מהכתפיים, כי עד אז חשבתי שרק אני יכול לעשות את ההצגה, ואוי ואבוי שיהיה לי מחליף, איך ההצגה תתקיים בלעדיי? אז הנה, ההצגה מתקיימת יופי־יופי והכל בסדר. זה אפילו מאפשר לי לפנות זמן לדברים נוספים. בקיצור, תענוג! המהלך הכי טוב שעשיתי. ממליץ".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"לפני שהתגייסתי, חברה שלי נפרדה ממני אחרי תקופה של שנתיים ביחד, וזה שבר לי את הלב לגמרי. אבל זה היה השיעור הכי טוב שקיבלתי. פתאום קלטתי שתמיד ניסיתי לרצות ולהתאים את עצמי. הבנתי שהייתי מחופש למשהו שהוא לא אני. ומאז, בכל קשר שהיה לי חיפשתי איך להרגיש הכי בנוח עם עצמי. חיפשתי מישהי שתראה אותי, תקבל את שלומי האמיתי בלי משחקים של אגו וריצוי. זה משחרר מאוד ומאפשר ליצור חיבור כן ונכון, בלי תחושות שהופכות את הבטן".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"קודם כל, הייתי רוצה שיזכרו את הפסטה בולונז שאני מכין, כי היא נדירה. לא רק אני אומר. וגם שכל פרויקט שלקחתי (הצגה, סדרה, סרט וכו') השתדלתי לעשות באהבה גדולה, עם כבוד גדול למקצוע ולתפקיד שאותו גילמתי".

11. מה התפקיד שלך בחיים האלה?

"לקום כל יום מחדש עם שמחה גדולה בלב, לעשות דברים טובים לבית שלי, לאשתי האהובה, לילדיי. לראות אותם גדלים ומנצחים אתגרים. ולהתפרנס רק ממה שאני אוהב".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"השיר 'לא סתם' של אמיר דדון הוא יצירה שמדברת אותי. בכלל, אמיר דדון הוא זמר ויוצר שאני תמיד מרגיש שהוא מדבר אותי. אוהב אותך, דדון!"

13. יש אלוהים? ואם כן - מה מערכת היחסים שלך איתו?

"היחסים שלי עם אלוהים הם יחסים של אהבה גדולה והכנעה גדולה (וזה לא סותר). אני מבין היום שכל מה שקורה הוא לטובתי. הדברים הטובים והפחות טובים - הכל לטובתי. וזה לא תמיד קל. אבל לחיות בתחושה שיש תמיד מי שמשגיח, שומר ומלווה אותך, זו הרגשה מופלאה שנותנת המון ביטחון ובריאות נפשית שאי אפשר להשיג משום מקום אחר".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

"גם אם יש חפץ שיקר לליבי, זה לא משנה, כי הוא ילך לאיבוד עוד מעט. אני מאבד הכל באיזשהו שלב בחיים, אז מעדיף שלא להתחבר לחפצים".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"קודם כל אני מבקש סליחה, כי בטוח שפגעתי בלי כוונה ובלי ששמתי לב - אז סליחה. אבל הייתי רוצה לבקש סליחה מהכלבה שלנו, שמתה בגיל 4 בסך הכל מאיזה חיידק בריאות. תמיד אני מרגיש שלא עשיתי מספיק, שלא תפסתי את זה בזמן.

אני זוכר את הכלבה הקודמת שלנו, לפני שהילדים הגיעו, על כל אפצ'י שלה היינו כבר במוקד חירום באמצע הלילה, רק לוודא שהכל בסדר. ועכשיו, בית עם שלושה ילדים, עבודה וכל העניינים, אתה אומר 'בסדר, אולי התקררה קצת, יעבור'. אבל זה הידרדר מהר מדי וכבר לא היה מה לעשות. בתוך שבועיים היא פשוט נעלמה. זה היה עצוב מאוד".

כמה קטנות

אם לא ישראל - איפה?
"אך ורק ישראל, עם אופציה לחופשה כל חצי שנה במקום חדש".

אם לא עברית - איזו שפה?
"צרפתית או פורטוגזית".

לא יתפסו אותי לעולם בלי?
"קיסם שיניים".

מדד האושר?
"כשהילדים שלי נהנים מהאוכל שאני מכין להם".

שלומי טפיארו משחק בימים אלה בהצגה "שקרים קטנים" מבית תיאטרון toMix. ההופעות הקרובות: 2.1 ו־8.1 במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב