למרות ההתרגשות העצומה, יובל רוזן נרדמה די מהר בלילה ההוא, בידיעה שהכל מוכן: שמלת הסטרפלס המושקעת, הלוקיישן המושלם שהוקם מאפס על מצוק מול הים, ותפריט האוכל הפשוט אך מוקפד שהיא חלמה לפנק בו את 300 המוזמנים שציפתה כבר לפגוש.
היא ובן זוגה, ניר אקשטיין, עמדו להתמסד אחרי כמעט עשור של זוגיות, ולחגוג סוף־סוף את אהבתם עם חברים ובני משפחה, אחרי שנתיים קשות שבהן נאלצו להתמודד עם אובדן בלתי נתפס ב־7 באוקטובר.
רגע לפני גמר "מאסטר שף": יובל רוזן שמה הכל על השולחן // צילום: באדיבות קשת 12
"ב־3:00 בבוקר קיבלנו התראה, כמו כל מדינת ישראל - ומחר אני אמורה להיות כלה!", היא משחזרת. "20 דקות אחר כך המפיק שלי התקשר אלי ואמר בזהירות 'אם המצב לא ישתנה עד הבוקר, אין חתונה'. אמרתי לו 'אוקיי, נדבר ב־6:00', וחזרתי לישון. הייתי עייפה".
ב־6:00 בבוקר, כשהטלפון צלצל שוב, זה כבר היה ברור: "אין חתונה היום", בישר לה המפיק. "אמרתי לו 'באסה ממש'. זה הכל. לא נכנסתי להיסטריה. בסוף זה רק אירוע, זאת לא המהות. המהות היא אני והוא. אז זולגת דמעה, מנגבים אותה ואומרים 'יאללה. מה אני יכולה לעשות? לשלוט על ישראל ואיראן?'. המפיק שלי היה בשוק ממני. הוא לא האמין שאני מגיבה ככה".
View this post on Instagram
החתונה של רוזן (30) ואקשטיין (30), מהנדס בניין, היתה אמורה להתקיים ביום שישי 13 ביוני אחרי הצהריים, אבל לפנות בוקר פרץ מבצע עם כלביא. שתי המשפחות, שהמתינו בנשימה עצורה לנישואים האלה (בכל זאת, תשע שנות זוגיות) ולמעט נחת אחרי האובדן הגדול ב־7 באוקטובר, הבינו מהר מאוד שהאירוע מבוטל.
כעבור חודשיים בלבד, בני הזוג הצליחו לארגן הכל מחדש. "התחתנו באותו לוקיישן, עם אותה שמלה ואותו תפריט, ב־22 באוגוסט", היא מספרת בחיוך רחב. "אמרתי לעצמי בבוקר של החתונה - אני באה ליהנות. לא אכפת לי אם ישפכו עלי אפרול שפריץ, לא אכפת לי איך השיער שלי ייראה, באתי לעשות חיים.
"בסוף הכל היה מהמם. האורחים אמרו שזו היתה אחת החתונות הכי יפות שהם ראו. היה לי חשוב שהאורחים לא יהיו רעבים אפילו לרגע. זה היה אירוע של צלחות ביניים, מנות קטנות שזורמות ללא הפסקה לאורך כל האירוע. כל הזמן שמח. רציתי שאנשים יחזרו הביתה ויגידו 'וואו, אני לא יכול לנשום, איזה כיף היה'".
טארט לזכרו
גם השבת השחורה, למרבה הצער, לא פסחה על החיים השלווים והתמימים שהיא חיה. מתן, אחיו הצעיר של בן זוגה ניר, נרצח בנובה. מהתמונות שנשארו ניבט בחור צעיר, יפה וחובב גלישה מושבע.
באודישן מול השופטים ב"מאסטר שף", הטוענת לכתר בגמר העונה ה־12 של הריאליטי של קשת 12 (שישודר בשלישי הקרוב אחרי החדשות) סיפרה: "הוא נרצח שם עם עוד שני חברים. הם הצילו חבורת בנות שהיו במיגונית בצומת רעים. המחבלים באו להיכנס לשם, הם יצאו וקפצו על המחבלים והצילו את הבנות".
"ב־3:00 בבוקר קיבלנו התראה, כמו כל מדינת ישראל - ומחר אני אמורה להיות כלה! 20 דקות אחר כך המפיק שלי התקשר אלי ואמר 'אם המצב לא ישתנה עד הבוקר, אין חתונה'. אמרתי לו 'אוקיי, נדבר ב־6:00', וחזרתי לישון. הייתי עייפה"
באחד הפרקים היא גם הקדישה מנה לזכרו: טארט שקדים עם תותים. "אחרי שהוא נרצח הלכנו כל המשפחה לחוף פולג, שם הוא נהג לגלוש, להציב ספסל לזכרו. אז הכנתי טארט, משהו מתוק ברגע כזה מסריח", סיפרה.
במהלך הצילומים לתוכנית, היא דיברה הרבה על החתונה הקרבה. "ניר הציע לי נישואים בספטמבר, חודש לפני שמתן נרצח", היא משחזרת. "זה היה אירוע מאוד משמח, אחרי כל כך הרבה שנים של זוגיות. אלה היו שנתיים לא פשוטות.
"לאבד מישהו כל כך קרוב, זה אתגר החיים הכי מורכב שחוויתי. וחוויתי. הדבר הזה מעורר המון מפגשים עם עצמך. יש המון שאלות שעולות תוך כדי, כמו איך אני אמורה להתנהג עכשיו? מה עושים עם החוסר?
"לאבל יש הרבה שלבים. אני מאוד מתגעגעת אליו. הוא היה אדם מאוד משמעותי בחיים שלי. בחור צעיר שהיה אמור להתחיל ללמוד הנדסת חשמל. חכם, חתיך, מוכשר. מי לא היתה מתעלפת עליו? כל בן אדם, בעצם. הוא היה כמו אחי, והוא אהב את הבישולים שלי.
"הוא היה מסוג האנשים שמתקשרים אלי סתם, בזמן רנדומלי, לשאול מה שלומי. מבקש לבוא קצת לשבת אצלנו. מאוד רגוע, פתוח, בכיף. הוא אהב לאכול הכל, פתוח להמון סוגים של דברים".
אחד שכיף לבשל לו?
"הכי. בתקופה האחרונה הוא גם התחיל לבשל בעצמו והיה מתייעץ איתי כל הזמן".
יש לטרגדיה קשר להחלטה להשתתף ב"מאסטר שף"?
"הפעם הראשונה שנרשמתי לאודישנים היתה כשהייתי בת 23, אבל אז חטפתי רגליים קרות. 7 באוקטובר הוא לא הסיבה העיקרית שנרשמתי שוב, אבל הדבר הזה שקרה גרם לי להפסיק לפחד, ואפילו באיזשהו מקום לעשות את זה עבור מתן".
וכך, אחרי שנתיים קשות, כשהיא התחילה להרגיש מיצוי בעבודה, גמלה בליבה ההחלטה. "הבנתי עד כמה אני נהנית להיות במטבח. אני יכולה פשוט לעמוד שם שעות על גבי שעות, לא לאכול, לא מעניין אותי כלום. אני פשוט שם. הבנתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו. ואז אמרתי 'יאללה, אני ארשם שוב. מה כבר יכול לקרות? או הצלחה, או דאחקה'. חשבתי שזה יהיה יותר דאחקה".
חושים מחודדים
רוזן נולדה בכפר סבא לאב עובד חברת החשמל ולאם בתחום החינוך. את הקשר עם אחותה מאיה, הצעירה ממנה בשנה וחצי, רוזן מהללת לאורך הראיון. "אם יש משהו שמזיז את הנשמה שלי, זאת המשפחה שלי", היא מחייכת. "ביני לבין אחותי אין קנאה. ההצלחה שלי היא ההצלחה שלה. היא אומרת לי 'עכשיו את כבר לא רק שלי, את של כולם'. והכל בצחוקים. אנחנו חושבות ללכת לריאליטי יחד, אבל אני יודעת שברגע שמאיה תצא לאור אני לא אהיה רלוונטית יותר".
היא גדלה בתל מונד, "ילדות קסומה, בין פרדסים. כן, אני יודעת שזה לא חומר ל'מאסטר שף'. אמא שלי בשלנית, שתי הסבתות שלי בשלניות. אני חצי מרוקאית וחצי אשכנזייה, אז היה מכל העולמות. תמיד היה אוכל חם בבית. קציצות, קוסקוס, בשר, עופות.
"הייתי ילדה מאוד חושית. כל דבר הכנסתי לפה. בובות, חול, אבנים, פלסטיק. יש סיפור מפורסם מהילדות שלי שאמא שלי נוהגת לספר: כשהייתי בערך בת 3, היא באה לקחת אותי מהגן. כשראיתי אותה חייכתי אליה, עם שתי קוקיות על הראש, וכל הפה שלי היה מלא בחלזונות. היא שאלה מה יש לי בפה, ואני אמרתי לה 'זה טעים, זה טעים'.
"אני יכולה לעמוד במטבח שעות על גבי שעות, לא לאכול, לא מעניין אותי כלום. בסוף הבנתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו, אז אמרתי 'יאללה, אני ארשם שוב. מה כבר יכול לקרות? או הצלחה, או דאחקה'. חשבתי שזה יהיה יותר דאחקה"
"כנערה, כל מה שעניין אותי היה ללכת לצופים ולשבת עם חברות על קולה ועוגיות. היום אני מצטערת על זה. אם היה לי עוד רגע עם הסבתא המרוקאית שלי, הייתי אומרת לה 'תגלי לי את כל הסודות'. הייתי צריכה רק לשבת לידה ולראות את תנועות הידיים. אבל אז, בגלל שכבר הכרתי את זה, העדפתי ללכת לאכול בחוץ".
View this post on Instagram
לדברי רוזן, את האור היא ראתה בטיול אחרי הצבא. "השתחררתי כקצינה וטסתי לדרום אמריקה. שם ממש נפתחה לי הצ'אקרה. פתאום טעמתי גלידה מטורפת. סטייק שהיה סטייק. הכבוד לחומרי גלם נהיה אצלי סוג של אובססיה.
"חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד - ואז הגיעה הקורונה. הייתי תקועה בבית, אז התחלתי לבשל. עם הזמן התחלתי לעקוב אחרי אנשים, נחשפתי לשפים בצרפת, צפיתי בהם ונשאבתי פנימה. יצאתי למסעדות, וכל דבר שאכלתי הייתי נוברת, מצלמת, חושבת מה אכלתי ואז מנסה להכין את המנה בבית".
לשמחתם הרבה של סובביה, היא התחילה לערוך עליהם ניסויים. "גיליתי שאני דווקא די טובה בזה. הצליח לי. אני גם מאוד אוהבת לארח. זה לא רק האוכל - זה גם כל המסביב: השולחן, הפינוקים, היין. האסתטיקה מאוד חשובה לי. אני מקוששת כלים יפים. לסבתא שלי היו מלא צלחות וינטג'. שנים הן היו בארון, ואני שברתי את המחסום והשתמשתי בהן".
היא מציגה בגאווה תמונות מהאינסטגרם של שולחנות עם מפה לבנה צחורה, ועליהם, בקערות אקלקטיות בגדלים שונים, מנות צבעוניות מלאות ירק קצוץ, דגים נאים, בשר בחיתוך דק, שמן זית בזוק, תבלין צ'ילי מעל, רוטב לימוני ניגר - כל מה שעושה חשק לנעוץ מזלג, לבצוע חלה ולנגב, כשהמפה הצחורה מתנפנפת מרוח הים והיין כבר עלה לראש.
"הבלגן הזה, ההתרחשות הזאת - אני אוהבת את זה. מי שמבשל טוב עובד מסודר. אני לא מכירה בשלנים שהם בלגניסטים. זה משהו שאתה מסגל עם הזמן. אבל בהגשה אני מעדיפה מבולגן. החיים זה איזונים. אני יכולה לצאת ולהתפנק בטירוף במסעדה, או להכין מנה אסתטית במיוחד, אבל ביום־יום אני אוהבת את הטעם הפשוט של החיים. את הירקות החיים, הטריים".
סיכת הגזר והקפה
רוזן, כפי שיודע כל מי שעוקב אחר העונה הנוכחית, היא בחורה קולית. היא מאזנת כל דרמה עם אמירה קצת צינית. כל רגע טעון היא מקלילה בטון רגוע. בכל מבוכה היא מיישירה מבט לעיניים. כל מתכון מהוקצע הופך לשתי דקות עבודה. היא גורמת לאירוח מסוגנן ולבישול מוקפד להיראות כמו שילוב בין ריקוד מרחף של בלרינה וחברמנית ישראלית. כמו לאכול פיצה עם גבינה נמתחת בשמלת כלה לבנה שיקית.
עבור שופטי "מאסטר שף" היא היתה בחירה קלה. השף חיים כהן עמד מולה באודישן במשך דקות ארוכות, העמיס עגבנייה וחריף והתענג על המנה שהכינה - בורקס ממולא גבינות וכרישה, לצד ירקות חתוכים. השופטת רותי ברודו ניסתה לזרז אותו: "טוב, חיים, יאללה, זה לא דוכן". "מנה חלום", שיבח אייל שני את הטארט שלה. "הלוואי שהיוונים היו מבשלים כמוך", הרים השף ישראל אהרוני למנת הטברנה שלה.
עבור יחסי הציבור של קשת 12, לעומת זאת, רוזן לא בדיוק היתה בחירה קלה. ריאליטי בנוי מדרמה, ממתח, מקונפליקט - ורוזן היא אחת שמקלילה, שמצחיקה, שמדפדפת. אבל זה לא אומר שהיא חסינה.
"היתה מישהי שכתבה טוקבק על משהו שסיפרתי באחת התוכניות", היא מספרת. "שיתפתי בפריים־טיים שאמא שלי ואחותי היו חולות סרטן, אז היא כתבה 'אני לא מצליחה להבין למה לכל מקום דוחפים סיפור מרגש'. אז כן, אנחנו משתתפי ריאליטי, אבל אנחנו אנשים עגולים, ובסוף זאת תוכנית על אוכל ואנשים".
כאמור, למיונים של "מאסטר שף" היא נרשמה לראשונה עוד כשהיתה בת 23, אבל אז היא התחרטה. הפעם היא הלכה עד הסוף. "אני זוכרת שהתקשרו אלי ואמרו לי לבוא, וממש נלחצתי. חשבתי מה אני אכין להם. צריך להביא שתי מנות בסוג שונה של בישול, עם חיתוך מיוחד, להראות איזושהי רמת כישורים. באתי עם הצידנית, ערכתי וסידרתי, ומאוד התרגשתי. ואז עברתי שלב, ועוד שלב, אבל לא חשבתי שאגיע לגמר".
המפגש הראשון עם השופטים היה באודישן המצולם. "אני קוראת לזה 'תסמונת העוף הקפוא'", היא מסבירה בצחוק. "כשאת מתנהלת כמו עוף קפוא ולא יודעת מה לעשות או להגיד. עמדתי מול אנשים שאני באמת מעריצה ומעריכה, אני מתה עליהם בטיקטוק ובאינסטגרם, כל היום עושה להם לייקים, הולכת למסעדות שלהם - ופתאום אני מגישה להם את האוכל שלי. זה מאוד מביך, כל הדבר הזה".
"הביקורת שקיבלתי מהשופטים היתה שהלכתי על הבנאלי, ושהם ציפו ממני ליותר. במקום הזה פתאום פגשתי את עצמי הילדה, שממש רוצה להיות מצוינת במשהו. הרגשתי שאכזבתי את ההורים שלי. אבל לא נשברתי"
ובכל זאת, את הלחץ, כמו תמיד, היא ידעה לנתק. "כל הזמן חזרתי על המנטרה שהדבר החשוב באמת זה לעשות אוכל טעים. כשהאנרגיה שם בלבד, אני מצליחה להתנתק מהמצלמות".
למדת גם לבשל ולדבר בו־בזמן?
"התאמנתי על ניר ומאיה, אחותי. הייתי מבשלת להם, והם היו שואלים אותי שאלות תוך כדי, כדי שאלמד לבשל ולדבר יחד. הייתי נתקעת מלא, והם היו יורדים עלי".
View this post on Instagram
רוזן מספרת שבמהלך התוכנית היו לה שתי תפניות משמעותיות. הראשונה היתה כשהכינה מנה של גזר צלוי וקפה, שזכתה לתוצאה שרחוקה רק בנקודה אחת מהמנה המושלמת, וזיכתה אותה בסיכת הצטיינות. "הרגשתי בפעם הראשונה שאני כנראה מתמודדת טובה".
התפנית השנייה היתה לא כל כך חיובית, אבל מעוררת השראה לא פחות. במשימה זוגית שחלקה עם המתמודדת ענת אגמון, השתיים הכינו בתוך שעה בלבד לא פחות משבע מנות קלאסיות מהמטבח היווני, האהוב כל כך על הישראלים, ובהן צזיקי, גבינת פטה בתנור, ברבוניות בטמפורה וקציצות זוקיני - מנה בשם הקליט קולוקיטוקפטדס.
"הביקורת שקיבלתי מהשופטים היתה שהלכתי על הבנאלי, ושהם ציפו ממני ליותר. במקום הזה פתאום פגשתי את עצמי הילדה, שממש רוצה להיות מצוינת במשהו. הרגשתי שאכזבתי את ההורים שלי. אבל לא נשברתי. אני מאוד נהנית מביקורת. אני לוקחת אותה ומיישמת.
"אמרתי לעצמי 'אוקיי, הבנתי את הקטע. מעכשיו, גם אם זה אומר שאני צריכה להמר, אני אעשה דברים חדשים. אני אלך עם המחשבות הכי משוגעות שלי, ואני לא עושה קלאסי יותר'".
מאותה הנקודה, היא אומרת, החל האתגר האמיתי. "אני מעיזה, הולכת יותר רחוק, יותר לקצה. לא חוששת להכין דברים קצת פחות קונבנציונליים".
"טוב מזין טוב"
אל תדברו עם רוזן על הזמן והאנרגיה שגוזלת העבודה במטבח. על הבלגן, הלכלוך, ההתעסקות. כשהיא מדברת על הכנת אוכל, הפנים שלה מתמלאות אור. הקו הקולינרי שלה, לדבריה, נשאר ברור לאורך כל התוכנית: "מאוד אדמתי, חומרי גלם. אני מאוד אוהבת לטפל בירקות. זה הדבר שלי. אני מאמינה שבישול, מעבר לזה שהוא נובע ממקום של אהבה, גם צריך להרגיש נעים בגוף.
"בישול זה שפת האהבה שלי. כשאני חושבת על מנה, אני חושבת על בן אדם. בישול הוא דרך בשבילי להראות לאנשים שהשקעתי בהם וחשבתי עליהם. הרבה יותר קל להגיד למישהו 'קח סיר חריימה' מאשר 'אני אוהבת אותך'".
אילו מסעדות את אוהבת?
"המסעדה האהובה עלי כרגע בתל אביב היא 'בר 51'. אני מאוד אוהבת לבלות שם. מעבר לזה, יש עוד המון מסעדות חדשות ומצוינות שכל הזמן נפתחות, אבל בסוף אני בחורה של פיצה. אני חושבת שככל שאני מתבגרת, הטעם שלי משתנה. פעם הייתי רוצה לחוות יוקרה, לשבת, שיפתחו לי בקבוק יין. היום אני רוצה לשבת על הרחוב, על בר, לאכול משהו טעים, לא מתחנף. אני אוהבת את החוויה של לשבת, לעשות דרינק, לאכול משהו טעים. אני גם אוהבת לחוות משהו חדש בפה, זה מרגש אותי".
איך היה החיבור עם שאר מתמודדי העונה?
"אני וענת (אגמון) שכנות, ונסענו יחד במונית לצילומים. נוצר בינינו קשר מאוד קרוב. אני מטורפת עליה. אישה צנועה, עם כל כך הרבה ידע. אני לומדת ממנה המון, והיא גם לומדת ממני. היא כמעט כפול ממני בגיל, וזה עושה את זה מעניין. יש עוד אנשים שאני בקשר מאוד טוב איתם. בסוף, כמו בחיים, זאת קבוצה של אנשים. אתה בטוב עם כולם, אבל יש אנשים שיותר קרובים אליך ויש אנשים שקצת פחות".
מעבר לחברויות, היה משהו אחר שליווה אותה בכל צעד. "המנטרה שלי בתוכנית היתה - תהיי אדם טוב, תסתכלי פנימה, אל תהיי עסוקה באחרים. אלה הערכים שההורים שלי נתנו לי, והם כמו מגדלור בחיים שלי. אני לא מאמינה בלהגיד דברים רעים, ומאוד מאמינה בלהגיד מילה טובה. שנאה מזינה שנאה, טוב מזין טוב. אז בואו נהיה טובים".
בשבוע הבא ישודר הגמר. רוזן כבר יודעת מי הזוכה של העונה, אבל שומרת על הסוד מאחורי חיוך מסתורי. עכשיו, אחרי התוכנית, היא מוצאת את עצמה בצומת. לפני שבוע היא עזבה את עבודתה כמגייסת כוח אדם בחברת סייבר. "אהבתי את העבודה. גם למדתי את זה. יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר ראשון במינהל עסקים. אבל זאת לא התשוקה.
"מתן היה אדם מאוד משמעותי בחיים שלי. בחור צעיר שהיה אמור להתחיל ללמוד הנדסת חשמל. חכם, חתיך, מוכשר. מי לא היתה מתעלפת עליו? הוא תמיד היה קרוב אלי, ובתקופה האחרונה הוא גם התחיל לבשל והיה מתייעץ איתי כל הזמן"
"נראה לי שעכשיו זה זמן טוב רגע לבחון את הדברים לפני שמתחילים במרוץ הזה, של ילדים, משפחה ובית. ניר ואני עוד צעירים. אמרתי לו שאני לוקחת את השנה הזאת, אחרי החוויה של 'מאסטר שף', כדי להתחבר לרצון הפנימי שלי - מה שעושה לי טוב ומה שאני רוצה לעשות".
משב רוח רענן
התשובות מתחילות להתגבש. "כרגע, השאיפה שלי היא להיות יוצרת תוכן. אני חושבת שאני בן אדם שיש לו הרבה טיפים טובים לחיים, לא רק בענייני בישול. למשל, איפה לאכול בכל מיני מקומות בארץ ובעולם. יש לי רשימות על גבי רשימות של איפה לאכול בלונדון, איזו מנה להזמין, באיזה שעה לבוא ואם צריך רשימת המתנה - וזה בלי שאי־פעם הייתי שם. אני בחורה לא נורמלית".
מעבר ליצירת תוכן, יש משהו גדול יותר שמתבשל: "אני משתעשעת במחשבה לפתוח איזשהו חלל, אולי לעשות ארוחות סגורות, שיתופי פעולה, פופ־אפים. אני באמת נהנית ליצור אוכל, וכשמישהו טועם משהו שהכנתי ואומר לי 'טעים' - מבחינתי קרה לי הקסם".
View this post on Instagram
אנשים מזהים אותה ברחוב, והיא לא מסתירה את ההנאה שלה מכך. "זה מרגש אותי ברמות, כי האנשים כל כך מתוקים וכל כך מפרגנים. אני לא נלחצת מזה, אני מחבקת את זה. לאנשים יש כוונות טובות. הם רק רוצים להגיד לי שהם מתחברים אלי, שהם אוהבים אותי. אני מקבלת תגובות שאני מעוררת השראה, ושאני משב רוח רענן. זו מחמאה מטורפת בשבילי.
"אתמול נסעתי באוטובוס ומישהי אמרה לי 'אני מכירה אותך, אבל אני לא רוצה להפריע לך'. ואמרתי 'תפריעי, תפריעי, מה יש לך? איך קוראים לך?'. התחלנו לדבר באוטובוס. היא סיפרה לי שאחותה מתחתנת. שיחה חמודה. ואז היא אמרה לי 'תקשיבי, אני לא מאמינה שאני יושבת כאן ומדברת איתך, את כמו אחת החברות שלי'. אמרתי לה 'חיים, אני הכי אחת החברות שלך. זה מה שאני. אני לא שום דבר אחר'".
Morsh@israelhayom.co.il
