אופירה אסייג ניצבת בצומת דרכים, ולפניה אורות מהבהבים ושתי פניות אפשריות - לבד או בזוג. כבר שבועיים אסייג מקבלת את השבת לבדה, מאז שהשותף שלה להגשת תוכנית האקטואליה של ערב שישי, העיתונאי חיים לוינסון, נחשף בניגוד עניינים והועזב. בשתי התוכנית שהובילה לבדה, ההשוואות עם מה שהיה קודם היו בלתי נמנעות, וברור שמשהו חסר.
לדוגמה, הביטו בראיון שהיא עשתה בשבוע שעבר עם השרה מירי רגב, שהדגיש נקודות תורפה בולטות של אופירה - מראיינת שלא שוחה בחומר ומתערבבת עם גורמי הסיקור והכוח. שני רגעים ממנו הפכו ויראליים: "כביש 90 היה אחד הכבישים האדומים. המון הרוגים. מאז שאני שרת תחבורה שמתי מיליארדים על הכביש הזה, ואין הרוג אחד", ענתה לה רגב כשנשאלה על הקטל בדרכים. אסייג הגיבה בפרצוף קפוא, לא צעקה "בולשיט", ורק החליפה נושא. השקר שאופירה לא זיהתה היה כל כך בולט, והוליד כזה גל תגובות, שלמחרת דובר השרה נאלץ לפרסם הבהרה.
הרגע האחר שילב מגבת מטבח על הראש, כששתיהן בירכו על חלה קנויה מהסופר ונפרדו בחיבוק חם. שקוף שהראיון המתנחמד הזה, שעשה לרגב רק טוב, לא היה מתקיים בצורה הזאת אם לצד אופירה היה יושב אייל ברקוביץ' או חיים לוינסון, מישהו שיאזן אותה או ייצר התנגדות מנומקת. אבל מה לעשות - זה מה שמקבלים כשמשאירים את אופירה סולו.
מדי שישי אופירה לובשת את שמלת השבת שלה, מתיישבת באולפן זקופה ואלגנטית - והשמלה מתלכלכת ברפש, בפרובוקציות, בעימותים, בספינים ובאינטרסים
ועכשיו אופירה לבד. בתוך פחות משנתיים היא נפרדה משני שותפים להנחיה. מעכשיו זו אופירה בכוחות עצמה. ועדיין, בתקשורת וברשתות השתעשעו בימים האחרונים בניסיונות לאתר את השידוך האולטימטיבי עבורה, כדי שאופירה לא תרגיש בודדה.
מתי התרבות הטלוויזיונית החליטה שלא מספיק מגיש אחד? עד כמה העובדה שהיא אישה גורמת לציבור לחפש לה זיווג ראוי? עד מתי המוסכמה החברתית המקובלת תהיה שכשאישה מדברת על נושאים חשובים היא חייבת גבר לידה בתוך הטלוויזיה?
זוגות הם הטרנד של השנתיים האחרונות בטלוויזיה. מוריה וברקו, עדי זריפי ותמיר סטיינמן, מעיין אדם וחיים אתגר, נסלי ברדה ויואב לימור, עמליה דואק ועופר חדד, עינב גלילי וירון אברהם, גלית ואילנית, שלזינגר וברדוגו, אברי ושרקי, עמית סגל ובן כספית, נועם פתחי ושי גולדשטיין, ומלא אחרים. זוגות זה טרנדי, כי הם מייצרים דינמיקה, מושכים יותר צופים ומפצלים את האחריות.
כשחושבים על זה, שמונה שנים אופירה אסייג בטלוויזיה - ומעולם היא לא עשתה את זה לבד. היא היתה מחלוצות טרנד הזוגות. וכעת, דווקא כשכולם משדרים בצמדים, אופירה רוצה לבד.
בקשת בוחנים את השטח, פוזלים למספרי הרייטינג וטרם קיבלו החלטה - האם היא תמשיך בגפה או תחבור למגיש נוסף, ומי זה יהיה? מה שברור, אופירה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. היא יותר מעוד מגישה - היא תופעה. הטור הזה עוסק באופירה אסייג, ואיך אתם מחכים לזה.
מצחצחת עם סכינים
מדי יום שישי אופירה לובשת את שמלת השבת שלה, מתיישבת באולפן זקופה ואלגנטית - ובכל שבוע השמלה הלבנה המטאפורית שלה מתלכלכת ברפש, בפרובוקציות, בעימותים, בשקרים, בספינים ובאינטרסים. אנחנו יודעים מה נקבל ממנה, ולכן הרייטינג שלה יציב. עם הפרטנרים הקודמים, וגם לבד, אופירה הביאה את אותם הצופים. 10%-7%, לא יותר ולא פחות. זאת אומרת, אופירה במו ידיה מחזיקה את גרעין הצופים במשבצת המקדימה ל"אולפן שישי". היא "הסרט הערבי" של תקופתנו.
אסייג צמחה בשכונות. היא עבדה כחופפת במספרה בדימונה, עלתה מהתחתית למקום שבו המציאה מחדש את תקשורת הספורט, והפכה אותה לביצה סוערת של סלבס ואינטריגות. משם היא התקדמה להיכל הקודש של האליטה, ועשתה בז'אנר האקטואליה בדיוק אותו הדבר.
היא אולי שואלת את "השאלות הקשות", אך לא מחפשת תשובות. תמיד היא מעדיפה פרובוקציות ופופוליזם על פני דיון רציני. היא מורדת שהולכת עם הזרם, ועשתה קריירה על תעופה עצמית מופרזת ופלרטוט עם גורמי כוח וכסף.
מי שפעם נחשבה שדרנית קווים, רכלנית במשרה מלאה, עיתונאית בסימן שאלה, הפכה לטאלנטית שמזוהה עם חדשות 12. מודל לחיקוי של העיתונות המודרנית
"אפילו בבוקר אני לא מצחצחת שיניים במברשת, אני מצחצחת עם סכינים", העידה פעם כשתיארה את קשיחותה. תדמית של אחת שעומדת על שלה וניזונה מעימותים ומשריפות. היא מפורסמת כמתנגדת מוצהרת לנתניהו ומדיניותו, רל"ביסטית עממית, שמעצבנת את תומכי הממשלה רק כי לכאורה - בגלל מוצאה ועברה - היא אמורה להיות "אחת משלהם".
אי אפשר להתעלם ממנה. לכולם יש דעה עליה. או שאוהבים - או ששונאים, אצל אופירה אין אמצע. היא דמות קונטרוברסלית שמושכת אש ואוהבת את זה, עד שזה מגיע אליה.
אגדת דשא
כששערוריות של מוסר מתנפצות בסמוך אליה - כפי שקרה לא אחת - אופירה יודעת איך להפנות גב ולצאת הכי נקייה שאפשר מכל שלולית של חרא. כך נהגה כשהתפוצצו פרשיות אייל גולן, שבשעתו נודע כחבר הכי קרוב אליה. היא העידה שלא ידעה כלום על יחסו לנשים, התנערה ממנו ותפסה מרחק. גם עכשיו הסתפקה אסייג בהתנצלות רפה, ללא בדל ביקורת, כשהתייחסה בשידור למעידה של לוינסון, ובזה הרחיקה עצמה מהאש והמשיכה הלאה.
ואיך אנחנו אמורים להאמין לאופירה, כשהיא טוענת שלא ידעה דבר על קשריו הפרובלמטיים של לוינסון עם שרוליק איינהורן (שמבוקש לחקירה על חלקו בקטארגייט) - קשרים שהוא עצמו דיבר עליהם בעבר? אבל רק אופירה לא ידעה, הפנתה מבט והמשיכה ליעד הבא. כי אופירה היא פרזנטורית של המונח "הזניית העיתונות". בדמותה היא מגלמת את ההידרדרות המוסרית, האתית והמקצועית של שידורי החדשות.
השבוע אירחה אסייג בחצר ביתה שבצפון תל אביב את אירוע השקת ספרו של הכתב הצבאי של הערוץ, ניר דבורי, והשלימה את תהליך ה"אופיריזציה" של מי שלכאורה נחשבת חברת החדשות הטובה בישראל. בר משקאות, מוזיקה, ריקודים ונאומים, סיקור אצל גיא פינס ו"ישראל בידור", ונוכחות של עשרות בכירים מחדשות 12 - מדנה ויס ודני קושמרו ועד למנכ"ל אבי וייס - אצלה על הדשא הפרטי.
מי שפעם נחשבה שדרנית קווים, רכלנית במשרה מלאה, עיתונאית בסימן שאלה, הפכה לפרצוף המארח של קשת, לטאלנטית שמזוהה עם חדשות 12. מודל לחיקוי של העיתונות המודרנית. זה כמו לתת לשמנת לשמור על החתול. זה כמו שאייל גולן יהפוך לפרזנטור של שדולת הנשים.
אין ספק שאופירה מסוגלת להגיש לבד. היא לא שונה מאף מגישת אקטואליה אחרת. להפך - כולם הלכו בדרכה והפכו דומים ודומות לה יותר מתמיד. טראש, רכילות, אינטרסים, חפיפניקיות, בוטות ואתיקה עיתונאית מעורערת. מה ששלה - של כולם עכשיו.
שידורי המהפכה
יש מוסכמה שרצח רבין שינה את הרגלי הצפייה בישראל. ערוץ 2, שנחנך שנה קודם לכן, השאיר אבק ל"מבט" הארכאית של רשות השידור והכניס רעננות לחדשות. אבל היה עוד משהו:
הליהוק של יעקב אילון ומיקי חיימוביץ׳ להגשה זוגית של המהדורה המרכזית בערוץ הטרי היה גיים־צ'יינג'ר אמיתי. הם היו הצמד הראשון שעשה את זה בגדול - ויצרו סטנדרט חדש של הגשה.
בין ערוצים: שם טוב לנפילה
תסמונת האלבום השני מטילה צל כבד על ״שם טוב האבי 2״ - סרט מוזיקלי קצר שהופק על ידי התאגיד וזמין ביוטיוב ובכאן BOX. אם לא שמעתם על "שם טוב האבי" עד היום, לא בטוח שזה המקום להסביר את התופעה (אם זו בכלל תופעה). בקיצור: מדובר בסדרה על ראפר מוזר שזכתה להצלחה מסחררת לפני חמש שנים (3.1 מיליון צפיות ביוטיוב), וגלגלה את תמיר בר, שמגלם את הראפר, עד ל"ארץ נהדרת".
לסרט הראשון היו נרטיב מהודק, מסרים חדים ופזמונים קליטים - אך גרסת ההמשך לאופרת הראפ המוקצנת הזאת פשוט לא פוגעת. היא מפוזרת ורדודה, אף על פי שברי סחרוף, ארקדי דוכין, נגה ארז, מאיר סוויסה ובניו ועוד המון אחרים הגיעו כדי לסייע.
"ראיתי שאתם מצלמים פה סרט, 'שם טוב האבי 2'. זה אף פעם לא יוצא טוב", מזכירים לו באחת מהסצנות. "'מטריקס 2', 'רמבו 2', 'פארק היורה 2', 'גברים בשחור 2', 'אנטמן נגד הצרעה 2' - אתה הורס לעצמך, לא כל דבר צריך המשך".
"שם טוב האבי 2" הוא התרסקות מפוארת. לא כל דבר צריך המשך, ואם כן - אז חובה שיהיה טוב לפחות כמו הראשון.
להתמכר/לוותר
אתגר הדיונון (נטפליקס)
"משחק הדיונון" הידרדרה מעונה לעונה, אבל תוכנית הריאליטי מבית נטפליקס שנולדה בהשראתה איכשהו דווקא מתחזקת. העונה ההחדשה, השנייה במספר, של "אתגר הדיונות", שביום שלישי ישודר בנטפליקס פרק הגמר שלה, היא מופת של טלוויזיה. היא מצליחה לעשות את הבלתי אפשרי ולבנות עלילת ריאליטי מרתקת באמצעות משחקי ילדים, ובעזרת 456 מתמודדים שמכרו את המצפון ואת הערכים שלהם תמורת סיכוי לזכות ב־4.56 מיליון דולר.
אני נועה קירל (yes, פרטנר)
נועה קירל פה, נועה קירל שם, נועה קירל כל הזמן. בכל מקום, בלי הפסקה, מכל כיוון אפשרי. מי רוצה עוד מנה של נועה קירל? אם עוד לא עייפתם מהסיקור האובססיבי של אירועי החתונה הבלתי נגמרת של הזמרת, השבוע עלתה בסנכרון קוסמי סדרת דוקו־ריאליטי על חייה של הפנתרה, המנתרת בין קמפיינים במיליונים לאירועים מתוקשרים, ושל בני המזל במעגל הקרוב אליה. אין כמעט שום דבר אותנטי בסדרה המלאכותית הזאת, ממש כפי שאין שום דבר אותנטי בנועה קירל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו