דיאנה גולבי: "הוא החליף אותי באחרת. מאז הלב שלי קשה להשגה"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
"אני זוכרת ריח של בקתת עץ. במהלך הקיץ, כשהייתי בת 3 בערך, המשפחה שלי היתה נוסעת לבית קיץ קטן שסבא שלי בנה מחוץ למוסקבה, כדי לנוח ולאסוף יבול ששתלו שם.

"אני זוכרת שבכל בוקר התעוררתי בבקתה מריח העץ שהתחמם בשמש. זה היה השעון המעורר שלי".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהורייך?
"הם שני האנשים הכי אהובים עלי בעולם, שהפכו ועדיין הופכים אותי ליוצרת שאני רוצה להיות.

"מאבא שאבתי את האהבה המטורפת והסקרנות לקולנוע ולמוזיקה. בבית תמיד רצו סרטים ברקע, וברכב תמיד התנגנו דיסקים וקלטות מכל ז'אנר ובכל שפה.

"מאמא שלי לקחתי את הטקסים הכי קטנים, מיוחדים וכמוסים שאני מתרגלת עד היום, ושעוזרים לי להתמודד עם מצבי חרדה ופחד".

3. ומה הדבר האחד שלא לקחת מהם?
"ההורים שלי הם אנשים סופר־חברותיים, שיצליחו לתקשר גם עם אבנים אם יתבקשו. מרגע העלייה לארץ צפיתי בהם יוצרים קשרים, מתחברים ומוצאים שפה משותפת עם כל אדם שנתקלו בו. זה בא לשניהם באיזו קלות מעוררת השראה. זה חלק שחסר בי לפעמים, הלוואי שהייתי הרבה יותר כמוהם".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על נתיב חייך?
"כילדה ובת יחידה להורים שנאלצו לעבוד בכמה עבודות בו־בזמן, הייתי מבלה אחרי בית הספר אצל סבא שלי, שמעבר לסיפורים על מוסקבה שניסה לשמר בזיכרון שלי היה מעביר לי הרצאות בזמן ארוחת הצהריים על מהות האנושיות בעולם. היה לו חשוב שלא אאבד את הצפון אף פעם.

רק אחרי שהוא נפטר, לפני כמה שנים, במצבים מסוימים לאט־לאט התחלתי להרגיש איך בלי לשים לב אני חושבת: "מה סבא היה עושה במקומי?"

5. מה היה הרגע שבו ידעת או קלטת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?
"לקח לי רגע להבין את מה שהבינו מהר מאוד הסובבים אותי. רוב חיי הייתי די מופנמת, והסכר היה נפרץ רק כשהתבקשתי לשיר או לשחק. יש לי זיכרון חזק שבו רציתי להיות שוטרת, ולהגן על אמא ואבא מהגזענות. אבל כשהייתי בת 10 ועליתי לראשונה על הבמה בתפקיד של חתול, והקהל מחא כפיים, הרגשתי שנכנס בי דיבוק. ראיתי את העיניים של אמא שלי נוצצות, ושם נפל האסימון".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
"'אפס ביחסי אנוש', מבחינתי, היתה הצגה שבה חוויתי רגעי הצלחה פנימיים אדירים. הרי געש של צחוק מתפרץ מהקהל, בשילוב הסיפור הנהדר והמורכב הזה שפגש את החיים שלי כעולה, את שפת האם שלי. זו חוויה שאזכור אותה".

7. הכישלון שהכי השפיע על דרכך?
"אני לא אוהבת לתת לכישלונות יותר מדי מקום, אבל אני כן חושבת שלפעמים יש טיימינג לא מוצלח. מייד אחרי הזכייה ב'כוכב נולד 8' התחלתי לעבוד על אלבום. במקביל התגייסתי לצבא, וזו היתה תקופה מאוד לחוצה. המהירות שבה האלבום נעשה, חוסר הזמן, חוסר הריכוז והדיוק בחומרים - כל הדברים שהאמנות אלרגית אליהם. האלבום הזה התמסמס לי, ואיתו ההתנעה שלי כזמרת מתחילה. נוצר בור, ובו איבדתי את עצמי ואת הקהל שלי".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"גדלתי על ברכי המטאל, הבלוז ושרית חדד. הערצתי אותה עד כאב. נשמתי כל מילה שהיא שרה, ולמדתי כמוה לנגן בכל כלי שהגיע לידיים שלי. צפיתי בה מופיעה כשישבתי על הכתפיים של אבא פעם באיזה פארק מים, ודמיינתי ממש חזק איך יום אחד אני אעמוד לצידה על הבמה.

"כמה שנים קדימה, 'כוכב נולד 8', ספיישל שרית חדד. התמזל מזלי לשיר לצידה על הבמה. עמדתי נפעמת, ואמרתי בלב תודה לכוחות פארק המים שהגשימו לי את החלום הקטן הזה".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?
"מסיבת סיום כיתה ו', הכיתה החליטה שכולם מתחלקים לזוגות לקראת האירוע. הקראש שלי קבע באוזני כל הכיתה שאני אהיה בת הזוג שלו באותו ערב. דמיינתי איך אנחנו רוקדים, וכמה התרגשתי. הלב שלי נשבר כשהגעתי למסיבה וגיליתי שהוא החליף אותי במישהי אחרת. ביליתי את המסיבה בצד, צופה בהם. שם החלטתי שהדרך ללב שלי לא תהיה קלה לאף אחד".

10. דבר אחד שתרצי להשאיר כמורשת אחרייך?
"אני משתדלת להתעסק בהווה. המחשבה על העתיד הכל כך רחוק משתקת אותי, ולפעמים מונעת ממני לפעול ברגע האמת. אני משתדלת לשמור על אנושיות וחמלה בכל סיטואציה שאני נמצאת בה, ומקווה להישאר כזו לאורך חיי".

11. מהו התפקיד שלך בעולם הזה ובחיים האלה?
"אני לא בטוחה שאני יכולה לשים אצבע על למה אני כאן. אני יודעת בוודאות שאני רוצה לספר כמה שיותר סיפורים, לעשות מוזיקה ולתת נחת לכמה שיותר אנשים. אם עזרתי למישהו בדרך והצלחתי לחבוש פצע, להציב מראה, להניע את הגוף או לשנות משהו לטובה אצל מישהו - אז אני מוכנה לקבל את התפקיד הזה".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו במיוחד על חייך?
"שאלה בלתי אפשרית, אבל אם אני חייבת לשלוף - 'אנסטסיה' היה אחד הסרטים המצוירים הראשונים שראיתי. המוח הקטן שלי לא הבין את זה, אבל כל כך אהבתי והסתקרנתי מהעיסוק באובדן ובאפלה בצורה הכי ישירה, יד ביד עם מוזיקה ותקווה".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?
"אני רוצה להאמין שזו אך ורק האנרגיה האנושית שלנו שמזיזה דברים בעולם. שטוב יוצר טוב, ושעבודה קשה ומיקוד מניבים. צירופי מקרים מרגשים תמיד יכולים לקרות, כי העולם עגול והכל נעשה ונאמר לפנינו.

ברגעים קשים במיוחד אני נוטה להיכנס פנימה לתוך עצמי, לדבר עם עצמי. כשאני מספיק אמיצה, אני יוצאת החוצה ונאחזת באנשים הכי קרובים אלי".

14. מהו החפץ האחד שאת תמיד לוקחת איתך?
"אני אדם סופר־נוסטלגי וסנטימנטלי, ולכן יש לי מלא פיצ'יפקעס שאני סוחבת איתי ממקום למקום. יש לי קלטות בנות 30 שנה ויותר, שבהן יש צילומים שאבא שלי עשה מהרגע שנולדתי עד העלייה לארץ בערך. אני שומרת וסוחבת אותן איתי עד שהן יתפרקו לחתיכות באופן טבעי".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"יש המון אנשים שאני חייבת להם סליחה, וזה שיעור מתמיד עבורי. זו סליחה אישית, ולכן הם יקבלו אותה תמיד באופן אישי".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - איפה?
  "הייתי רוצה להרגיש את ארה"ב. ההשראות והחלומות הכי גדולים שלי".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "אנגלית, אבל סקוטית!"
• אם לא דיאנה - איזה שם?
  "כיום אני חיה בשלום עם השם שלי, אבל עד היום כולם נוטים לעוות את השם שלי ולקרוא לי 'דאיאנה', אז אני זוכרת שבילדות חלמתי שיקראו לי פשוט 'לי'".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "אוזניות. כשאני שוכחת את האוזניות שלי, אני מרגישה כאילו אין לי יד".
• מדד האושר האישי?
  "האושר אצלי חמקמק ונמדד לפי רגעים קטנים מאוד. מדד האושר לזמן כתיבת שורות אלה - 6".

דיאנה גולבי (33) משחקת בסדרה "רשת מרגלים" שמשודרת ב־yes. היא גם שרה ומשחקת בתיאטרון הקאמרי במחזמר "היי אוון הנסן"