"אני בבידוד מוחלט כבר 15 חודשים. המשטר תפר לי האשמות מגוחכות ב'טרור'. אם ימצאו אותי - יעלימו אותי, במקרה הטוב. כמו אלפי ונצואלים אחרים, אני נאלצת להסתתר. בבתי הסוהר כלואים יותר מ־900 אסירים פוליטיים, ואלפים נוספים נאלצו להימלט בחודשים האחרונים. אך הודות לטכנולוגיה, גם מתוך הבידוד אני מתקשרת מדי יום עם אלפי ונצואלים ברחבי העולם. אני לא לבד. אני עובדת יומם ולילה. אני בטוחה שיום אחד אוכל שוב ללכת ברחובות של ארצי, ולחבק את הילדים שלי ואת מיליוני הבנים והבנות של ונצואלה".
מריה קורינה מצ'אדו, מנהיגת האופוזיציה של ונצואלה, חיה במסתור כבר 15 חודשים. הדיקטטור ניקולאס מדורו ניסה מולה את כל ארסנל הכלים הרודני שברשותו - אבל כל מאמציו להשתיק את האישה, שהפכה להתגלמות ההתנגדות העיקשת לשלטונו, עלו בתוהו.
מצ'אדו (58) ממשיכה לנהל את האופוזיציה למדורו מן המחתרת, מנותקת כמעט לחלוטין מן העולם. המשטר טופל עליה האשמות שווא, בני משפחתה נאלצו להימלט מאימת מדורו, ומאות מתומכיה הושלכו לכלא. אבל מריה קורינה מצ'אדו, האישה שנחשבת סמל המאבק לחירות ולדמוקרטיה בוונצואלה, נשמעת בטוחה בצדקתה ונחושה מתמיד להשלים בהצלחה את מסע השחרור של ונצואלה.
זעמו של מדורו
מאז הוכרז על זכייתה בפרס נובל לשלום, קצפו של הרודן הוונצואלי רק עלה. מדורו כינה את מצ'אדו "מכשפה דמונית", ואולי קיווה לייצר מתיחות בינה לבין דונלד טראמפ, שקיווה בעצמו לקבל את הפרס. הניסיון הזה לא עבד. מצ'אדו הגיבה להודעת הזכייה במילים חמות כלפי נשיא ארה"ב. מגיע לו פרס נובל, היא אמרה בפשטות. בכך היא ביטאה הן את קרבתה האידיאולוגית לערכי הימין של טראמפ, והן את חוכמתה הפוליטית לא ליפול למלכודת של ריב מלאכותי עם מי שמאיים היום על המשך השליטה של מדורו בשלטון בוונצואלה.
"שום אסטרטגיה לא יכולה להחליף אומץ מוסרי. צריך להקשיב לעם ולהיצמד לאמת גם כשהיא לא נוחה פוליטית, גם כשזה עולה בבחירות או בחופש האישי שלך. התנועה שלנו מבוססת על אמון בין אזרחים, ובין העם להנהגה - וזה מה שהופך אותה לבלתי ניתנת לשבירה"
בהמשך מצ'אדו תמכה גם בהחלטה של טראמפ לנהל מלחמת חורמה בקרטלי הסמים הוונצואליים, שמרעילים את הצעירים האמריקנים בקוקאין ומזינים את מדורו במיליארדי דולרים. כמו רבים אחרים, היא מייחלת ליום שבו תיסדק האחיזה השלטונית של הרודן. האם הלחץ החיצוני מצד טראמפ יהיה הזרז לנפילת דיקטטורת השמאל שלו? ימים יגידו, אבל מצ'אדו משוכנעת שהחופש קרוב מאי־פעם.
"העם כבר הכריע - המעבר לדמוקרטיה החל", היא קובעת בביטחון מפליא בשיחה בלעדית עם "ישראל היום", ומספרת בגילוי לב מה תעשה כשתחליף את מדורו בראשות ונצואלה.
כיצד את מתארת את מצבה הנוכחי של תנועת האופוזיציה בוונצואלה לאחר שנים של דיכוי ופילוג?
"תנועת הדמוקרטיה הוונצואלית היום היא חזקה, מאוחדת ונחושה יותר מאי־פעם. בשנת 2023 מיליוני אזרחים בחרו בי בבחירות מקדימות היסטוריות - קיבלתי 93% מהקולות. כשנאסר עלי להתמודד, אותה רוח מוסרית התלכדה סביב אדמונדו גונסאלס אורוטיה, שניצח בבחירות לנשיאות למרות תנאים קשים ומוטים לטובת המשטר. בבחירות הכלליות הוא זכה ביותר מ־70% מהקולות והביס את מדורו. בנינו תנועת אזרחים אדירה - עם שלם המאוחד סביב ערכי האמת, הצדק, החירות והכבוד. יש לנו הנהגה אחת ומטרה אחת: להשיב את זכויותינו, להחזיר את הדמוקרטיה ולראות את ילדינו שבים הביתה".
ניצב מולך דיקטטור שמוכן לעשות כל דבר. את עדיין מאמינה ששינוי שלטוני בדרכי שלום הוא אפשרי תחת שלטונו?
"אני מאמינה שהמעבר כבר החל. העם הוונצואלי הכריע בבחירות באומץ ובאופן ברור. מדורו ואנשיו קיבלו אינספור הזדמנויות לכבד את רצון העם - לפני הבחירות, במהלכן ואחריהן - והם בחרו לדחות כל אפשרות. הצענו מעבר מוסכם לדמוקרטיה, עם ערבויות, והם השיבו בגל הדיכוי הקשה בתולדותינו. למרות כל זה השתתפנו בבחירות - אף על פי שהן נערכו ללא הוגנות, בלי תקשורת חופשית, כשהמתנדבים שלנו נרדפים וקהילות שלמות חיות בפחד - ובכל זאת ניצחנו ברוב מוחץ. מדורו בוחר באלימות כי זה כל מה שנותר לו. האמת כבר הכריעה אותו".
מהם המכשולים העיקריים העומדים בפני בחירות חופשיות בוונצואלה?
"משטרו של מדורו, שהוא למעשה דיקטטורה נרקו־טרוריסטית, החריב את כל המוסדות שנועדו להבטיח את רצון העם. הוא שולט בוועדת הבחירות, במערכת המשפט, בצבא ובתקשורת. כיום אזרחי ונצואלה הם בני ערובה של משטר פשע, שהפך את המדינה להאב קרימינלי של האמריקות".
כדי לא להתמודד מולך, מדורו העביר החלטה שפסלה אותך מלהתמודד בבחירות לנשיאות. האם לדעתך הקהילה הבינלאומית עשתה די כדי לערער על ההחלטה הזו?
"הקהילה הבינלאומית היתה יכולה וצריכה לעשות הרבה יותר. משטר מדורו חתם על הסכם ברבדוס עם ארה"ב, שבו התחייב לקיים בחירות חופשיות בתמורה להקלות בסנקציות. אנחנו עמדנו בהתחייבויות, והם הפרו את שלהם. אף על פי שהמשטר קבע תנאים בלתי צודקים לחלוטין - התמודדנו, ניצחנו והוכחנו לעולם מהו רצון העם".
כיצד את מעריכה את תפקידו של הצבא הוונצואלי? האם יש סימנים לעריקה משורות התמיכה במדורו, או לכל הפחות לניטרליות מצד הצבא?
"בהחלט. יש שברים הולכים וגדלים בצבא. דוחות הבחירות שאספנו מצביעים על כך שבתחנות ההצבעה שנמצאות בבסיסים צבאיים, רוב החיילים הצביעו בעד מועמד האופוזיציה גונסאלס. המשטר מפעיל עליהם טרור אכזרי במיוחד - הם ומשפחותיהם הפכו קורבנות לעינויים, להיעלמויות ולפשעים נגד האנושות. גם הם תומכים במעבר לדמוקרטיה, וגם הם קורבנות של האכזריות של מדורו. רבים מהם מוכנים להתייצב לצידנו כשיגיע הרגע".
יש באופוזיציה גורמים שבחרו במשא ומתן עם מדורו. את דבקת במאבק חזיתי. מדוע?
"במשך שנים המשטר ניצל 'שיחות שלום' מדומות כדי להרוויח זמן - 17 יוזמות דיאלוג במשך 26 שנים - במטרה להונות את העולם, לקבל לגיטימציה וכספים, לפלג את האופוזיציה ולהעמיק את אחיזתו האכזרית בוונצואלה.
"קהילות הוונצואלים מחוץ למדינה הן מהמשכילות והיצירתיות בעולם. מדובר בכמעט שליש מאוכלוסיית המדינה! הם עזבו לא משום שוויתרו על ונצואלה, אלא כי לא יכלו לראות עתיד תחת משטר שפגע בתנאי כל החיים הבסיסיים"
"לצערי, חלק ממנהיגי האופוזיציה לשעבר שיתפו פעולה עם התיאטרון הזה, שנועד להעניק מראית עין של פלורליזם בזמן שמנהיגינו האמיתיים כלואים, נמצאים בגלות או במחתרת. אנחנו מוכנים לדבר רק על דבר אחד - תנאי היציאה של המשטר והחזרת המנדט של העם, כפי שהתבטא בקלפי ב־28 ביולי 2024, יום הבחירות האחרונות, שבהן מדורו הובס. העם לא יקבל פחות מזה".
מה למדתם מכישלונות עבר של תנועות אופוזיציה?
"המפתח הוא העם. תמיד. למדנו שפוליטיקה בלי אמת היא ריקה, וששום אסטרטגיה לא יכולה להחליף אומץ מוסרי. צריך להקשיב לעם ולהיצמד לאמת גם כשהיא לא נוחה פוליטית, גם כשזה עולה בבחירות או בחופש האישי שלך. התנועה שלנו מבוססת על אמון - בין אזרחים, ובין העם להנהגתו - וזה מה שהופך אותה לבלתי ניתנת לשבירה".
"לא ראו כאן עתיד"
ההתלבטות באשר לדרך הנכונה לפעול מול הרודנות של מדורו אינה קלה. מצ'אדו מספרת שאת ההחלטות בנושא היא מקבלת מתוך עקרונות המוסר שלה, עקרונות שנחשבו פעם ליברליים ושהיום מזוהים עם השמרנות.
"כבוד האדם הוא קדוש בעיניי", היא חולקת את תפיסת עולמה. "אני מאמינה שכל אדם הוא רציונלי ובעל זכות טבעית לקבוע את עתידו. חירות משמעה גם קבלת אחריות על ההשלכות של הבחירות שלנו. אני מאמינה בשיטה שבה חופש הפרט מצוי במרכז. רק חברה חופשית, כזאת שמקיימת את מערכת הצדק באופן מלא, יכולה להבטיח באמת את כבוד האדם".
מה את אומרת לוונצואלים הצעירים שאיבדו אמון בפוליטיקה ובחרו לעזוב את המדינה?
"קהילות הוונצואלים מחוץ למדינה הן מהמשכילות והיצירתיות בעולם. מדובר בכמעט שליש מאוכלוסיית המדינה! הם עזבו לא משום שוויתרו על ונצואלה, אלא כי לא יכלו לראות עתיד תחת מערכת שהרסה כל הזדמנות ותחת משטר שפגע בכל תנאי החיים הבסיסיים. ובכל זאת, אני אומרת להם: גם מרחוק אתם ממשיכים לחדש, ליצור ולייצג את הטוב שבנו.
"בבחירות האחרונות ראינו כיצד רוח היצירתיות והנחישות שלכם הפכו את התהליך לאחת היוזמות האזרחיות המרשימות בתולדותינו. ונצואלה החופשית תקרא לכם לשוב - עם הידע, הניסיון והלהט שלכם - לבנות מדינה שמתגמלת מצוינות ויושרה. היום שבו תחזרו יהיה יום הולדתה מחדש של ונצואלה שעליה חלמנו יחד. ליבכם מעולם לא עזב. אני חולמת על היום שבו אעמוד על גשר סימון בוליבר, המקום שממנו ראיתי מיליונים עוזבים, כדי לקבל את פניהם בשובם. ברגע שמדורו ייפול - מאות אלפים יחזרו, ובהמשך מיליונים: רופאים, מהנדסים, מורים ויזמים".
כשוונצואלה תהיה חופשית, מה יהיו שלושת הצעדים הראשונים שלך כמנהיגת המדינה?
"המדינה הרוסה, ויש לבנות הכל מחדש. בראש ובראשונה נשיב את הסדר, את הביטחון ואת שלטון החוק, כדי שכל האזרחים, המשקיעים והמשפחות יחיו ללא פחד. שנית, נפתח את הכלכלה לעולם, ניצור תנאים לשובם של הוונצואלים שגלו ונמשוך השקעות שיפיקו מהמשאבים שלנו שגשוג ותעסוקה. ושלישית, נחזק את המוסדות הדמוקרטיים כדי שהכוח ישרת שוב את האזרחים, ולא להפך. ונצואלה תהפוך ממוקד פשע למוקד האנרגיה, הביטחון והטכנולוגיה של אמריקה הלטינית".
יורשים הריסות
למרות האופטימיות הטבועה בה, מצ'אדו מבינה היטב שגם בתסריט הטוב של הליכת הדיקטטור - לסוגיית השיקום של מוסדות המדינה, שנהפכו על ידיו לאמצעי דיכוי, תהיה חשיבות עליונה. ככה זה בכל ארץ שמשתחררת משליטה רודנית.
"אני רואה בדמיוני את חיי בוונצואלה חופשית. הידיעה שסופה של הדרך הוא חופש, שלום ושיבת ילדינו הביתה היא שמניעה אותי קדימה. אני שואבת כוחות מאומץ הלב של העם הוונצואלי, שממשיך לעמוד בכבוד מול המשטר של מדורו"
"איננו מזלזלים במורכבות המשימה", מסבירה מצ'אדו. "אנו יורשים מדינה חרבה, כלכלה הרוסה ומוסדות שאינם קיימים עוד. אך דווקא בכך טמונה הזדמנות היסטורית לבנות מערכת חדשה, המבוססת על כישרון, סולידריות, שיתוף, כבוד ושוויון בפני החוק. אנחנו מוכנים. יש לנו תוכניות מפורטות ל־100 השעות הראשונות ול־100 הימים הראשונים, צוותים מגובשים ומפת דרכים לכל תחום".
לפני שני עשורים וחצי, ונצואלה נחשבה אחת המדינות המשגשגות והדמוקרטיות האיתנות באמריקה הלטינית. בזכות מאגרי הנפט האדירים שלה, המדינה נהנתה מהכנסות עתק, ממערכת רווחה רחבה ומרמת חיים שהיתה מהגבוהות ביבשת. קראקס היתה יעד הגירה מועדף, המטבע היציב אפשר לתושבים לטייל באירופה, והמערכת הפוליטית, על כל פגמיה, שמרה על החופש.
הכל השתנה בשנת 1999, עם עלייתו לשלטון של הוגו צ'אבס - קולונל כריזמטי מהצבא, שניצל את תחושת התסכול החברתי מהפערים הכלכליים. צ'אבס הבטיח "מהפכה בוליבריאנית" שתשיב את העושר לעם, אך בפועל ביסס משטר סמכותני שצבר כוח בלתי מוגבל, בשם "הרוב המדוכא".
כסוציאליסט מוצהר, הוא הלאים אלפי חברות, השתלט על מערכת המשפט והתקשורת וחיסל בהדרגה את מוסדות הביקורת והדמוקרטיה. לשיטה המטורללת פרי מוחו, שמיזגה רעיונות שמאל קלאסיים עם מאפיינים מקומיים, הוא קרא "צ'אביזם", ואיים להביא את מהפכת השמאל לכל היבשת.
בהתחלה, כשהכנסות הנפט היו עצומות, צ'אבס הצליח לקנות נאמנות באמצעות סובסידיות נדיבות ומיזמים חברתיים. אבל מאחורי המסכה החברתית נבנתה מערכת כלכלית שתלויה בנפט בלבד, מושחתת וחסרת יעילות. כשהמחירים העולמיים החלו לצנוח, הכלכלה קרסה. במקום רפורמות - צ'אבס, כצפוי, בחר להעמיק את הדיכוי ולהאשים את ארה"ב ואת "הקפיטליזם העולמי" בכל הצרות.
במקביל, הוא נטש את בריתה ההיסטורית של קראקס עם וושינגטון ועם העולם החופשי. במקומה בנה הדיקטטור ציר חדש של בריתות אנטי־מערביות: איראן, רוסיה וקובה הפכו לשותפות אסטרטגיות. טהרן סיפקה טכנולוגיה וידע צבאי, מוסקבה העניקה אשראי ונשק, וקובה שלחה אלפי יועצים ביטחוניים שהביאו עימם "מומחיות" בתחומים כמו השגת מודיעין, הקמת משטרה חשאית ודיכוי אזרחי.
עם מותו של צ'אבס ב־2013, ירש אותו ניקולס מדורו - נהג אוטובוס בעברו ואיש האמון של צ'אבס. בניגוד לקודמו, מדורו חסר את הכריזמה, אך התגלה כשליט אכזרי ונוקשה. הוא העמיק את התלות ברוסיה ובאיראן, הפך את שירותי הביטחון למנגנון רדיפה אלים, והשלים את הפיכת ונצואלה לדיקטטורה צבאית מאפיונרית בעלת צביון שמאלני קיצוני.
המשטר שורד באמצעות שליטה מוחלטת בצבא, בתקשורת ובמערכת הבחירות, תוך שיתוף פעולה עם קרטלי סמים ועם ארגוני טרור. יותר מ־8 מיליון ונצואלים נמלטו מהמדינה בעשור האחרון - משבר ההגירה הגדול ביותר בתולדות אמריקה הלטינית.
"אני רואה בדמיוני את חיי בוונצואלה חופשית. הידיעה שסופה של הדרך הוא חופש, שלום ושיבת ילדינו הביתה היא שמניעה אותי קדימה. אני שואבת כוחות מאומץ הלב של העם הוונצואלי, שממשיך לעמוד בכבוד מול המשטר של מדורו"
בו־בזמן, איראן ביססה את נוכחותה הצבאית בוונצואלה, כולל שיתופי פעולה בפיתוח כטב"מים ופעילות של חיזבאללה בשטח המדינה. גם הרוסים לא טמנו את ידם בצלחת. הם זיהו הזדמנות לעקוץ את האמריקנים בחצר האחורית שלהם, הקימו בוונצואלה מפעל תחמושת וסיפקו לצמד הרודנים צ'אבס ומדורו כמויות נכבדות של נשק מתקדם.
הברית הזו עם אויבותיה של ארה"ב הפכה את ונצואלה לחוליה מרכזית בציר אנטי־מערבי שמחבר בין אמריקה הלטינית למזרח התיכון. כיום, המשטר של מדורו מתפקד כמעין פרוטקטורט של פשע, סמים וטרור בינלאומי. עבור רבים מהוונצואלים, ובראשם מנהיגת האופוזיציה מצ'אדו, זהו סיפור של הרס מכוון. לדידה, זה פשוט לא יכול היה להביא לתוצאה אחרת.
כיצד את מסבירה את קריסת החברה הוונצואלית תחת הצ'אביזם?
"הדוקטרינה הסוציאליסטית של צ'אבס היתה מלאה בהבטחות מפתות אך ריקות. הוא הבטיח שוויון, והפך את כל העם לעני בצורה שווה ומושפל בצורה שווה. הוא הלאים כמה אלפי חברות, החריב את הכלכלה היצרנית והשמיד את מערכת החינוך ואת השירותים החברתיים כדי לשלוט באמצעות עוני ובורות. כיום רוב הילדים בוונצואלה לא הולכים לבית ספר באופן סדיר, הפנסיות שוות פחות מדולר לחודש, והמדינה נשלטת בידי ארגוני פשע ומיליציות.
"צ'אבס ומדורו חברו לאויבי המערב - רוסיה, איראן, סין וארגוני טרור אסלאמיים - והפכו את המדינה לחוליה ברשת סמויה של דיקטטורות ופשע בינלאומי. זו לא היתה טעות מקרית, זה היה תכנון מכוון להרוס את הרפובליקה, להפוך אזרחים לעבדים".
כיצד ניתן יהיה לנהל בעתיד את עושר הנפט העצום של ונצואלה בשקיפות?
"ונצואלה מחזיקה במאגרי האנרגיה הגדולים בחצי הכדור המערבי - פוטנציאל של 1.7 טריליון דולר. משטר מדורו שדד את העושר הזה. לאחר השחרור נפריט את תעשיית הנפט, תוך שקיפות ובקרה ציבורית. ונצואלה תהפוך למוקד האנרגיה של אמריקה ולשותפה אמינה בביטחון האזורי".
"אני חשה אשמה נוכח המחיר שבני משפחתי נאלצו לשלם. ההתקפות פגעו בגופם וברווחתם. החברה של אבי הולאמה, מה שהשאיר אלפי עובדים מובטלים. את הבתים שלנו הקיפו, ועל חייהם של בני משפחתי איימו עד שנאלצתי להוציא אותם מהמדינה"
מה דעתך על קשריו של המשטר עם איראן ורוסיה?
"איראן ורוסיה הן באמת הגורמים הזרים שמתערבים בענייניה של ונצואלה, וזהו המצב בעשורים האחרונים. משמרות המהפכה האיראניים פועלים בבסיסי חיל האוויר שלנו, מאמנים חיילים בייצור ובשימוש במל"טים - והופכים את ונצואלה למדינה היחידה באמריקה הלטינית שמייצרת מל"טים חמושים איראניים. תחת ההגנה של משטר מדורו, טהרן מרחיבה את רשתות הטרור שלה ומלבינה כספים ברחבי האזור לטובת ארגוני טרור כמו חיזבאללה. בהרשאה של מדורו, המשטר האיראני חדר לצבא ולכוחות הביטחון של ונצואלה.
"באשר לרוסיה, היא נשארת הספקית הראשית של נשק למשטר הרודני של ונצואלה. הרוסים מספקים למשטר מטוסי קרב ומערכות הגנה אווירית, ואפילו השיקו בוונצואלה מפעל קלצ'ניקוב לייצור תחמושת. בתמורה הם מקבלים נפט".
הזווית הישראלית
מאז עלייתו של הוגו צ'אבס לשלטון, ונצואלה הפכה לאחת המדינות העוינות ביותר לישראל ולציונות באמריקה הלטינית. צ'אבס, שראה בעצמו יורש אידיאולוגי של פידל קסטרו ובעל ברית של משטרים שמאלניים אחרים, ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל במהלך מבצע עופרת יצוקה ב־2009, האשים את ישראל ב"רצח עם נגד העם הפלשתיני" והשווה את מדיניותה להתנהלות הנאצים.
הוא אירח בבירה קראקס משלחות של חמאס וחיזבאללה, ופתח את דלתות המדינה לפעילות איראנית מודיעינית וצבאית. יורשו המשיך את הקו האנטי־ישראלי ביתר שאת. כך הפכה ונצואלה, שבעבר קיימה קשרים חמים עם ישראל ואף רכשה ממנה טכנולוגיות ביטחוניות, למוקד תעמולה עוינת לציונות ולמדינת היהודים, כחלק משאיפתה להגדיר את עצמה כראש גשר של המחנה האנטי־מערבי והאנטי־אמריקני.
בניגוד לדיקטטור חובב הטרור שניצב מולה, מצ'אדו מבטיחה לשנות את היחס של ארצה כלפי ישראל מקצה לקצה, ולא מסתירה את אהדתה כלפינו. במהלך השנים האחרונות היא דיברה על כוונתה לקבוע את מיקום השגרירות הוונצואלית בירושלים, ועמדה לצד מדינת היהודים אחרי טבח 7 באוקטובר, בעוד מדורו תמך בחמאס.
האם תשיבי יחסים דיפלומטיים עם ישראל ותקבעי את מקום שגרירות ונצואלה בירושלים, כפי שעשה דונלד טראמפ?
"בוודאי. ונצואלה תהיה בעלת בריתה הקרובה ביותר של ישראל באמריקה הלטינית. אנחנו סומכים על תמיכת ישראל בפירוק של משטר הפשע של מדורו ובמעבר לדמוקרטיה. ביחד נוביל מאבק גלובלי בפשע ובטרור. העם הוונצואלי מעריץ עמוקות את ישראל, ותמיד יגן על זכותה לחיות בשלום וללא איום על קיומה".
מהי התדמית של ישראל בוונצואלה, ובאמריקה הלטינית בכלל? האם שטיפת המוח של משטר מדורו השיגה את שלה?
"בוונצואלה שטיפת המוח של צ'אבס ומדורו לא עבדה. רבים מהוונצואלים מעריצים את ישראל, את אומץ ליבה, את החדשנות שלה ואת עמידתה למרות האיומים הקבועים וההתקפות עליה מאז הוקמה. לפני מאות שנים יהודים ספרדים הגיעו לוונצואלה מהאיים הקריביים.
"במאה ה־20 ארצי היתה בין המדינות שהסבירו פנים ליהודים שברחו מהנאצים. הם השתלבו נהדר בחברה שלנו ותרמו המון להתפתחות של ונצואלה. למרבה הצער, רבים הוכרחו להגר משום שהמשטר רודף את הקהילה היהודית, אבל אני רוצה שיחזרו מייד עם נפילת המשטר של מדורו".
"צ'אבס ומדורו חברו לאויבי המערב - רוסיה, איראן, סין וארגוני טרור אסלאמיים - והפכו את המדינה לחוליה ברשת סמויה של דיקטטורות ופשע בינלאומי. זו לא היתה טעות מקרית, זה היה תכנון מכוון להרוס את הרפובליקה, להפוך אזרחים לעבדים"
כיצד מדינות דמוקרטיות, לרבות ישראל, יכולות לתמוך בתנועות חירות בוונצואלה מבלי להיות מואשמות בהתערבות?
"ראשית, ונצואלה כבר נכבשה בידי כוחות הפשע: איראן, רוסיה, קובה, ארגוני טרור אסלאמיים, קרטלי סמים וקבוצות גרילה. כל אלה פעלו נגד הרצון של העם הוונצואלי במטרה להרוס את המדינה שלנו. כל מה שאנחנו מבקשים היום הוא סיוע בקיום רצון העם, שהובע בבחירות, שהעניק מנדט דמוקרטי ברור לשינוי המשטר ושזכה להכרה של הקהילה הבינלאומית. תמיכה במאבק הדמוקרטי של ונצואלה היא חובה מוסרית, מעבר לפוליטיקה. הגנה על החופש, על חירויות הפרט ועל הדמוקרטיה אינה התערבות - זאת בחירה בטוב על פני הרע, בדמוקרטיה על פני רודנות, בצדק ובסדר על פני אנרכיה ופשע. ישראל מבינה זאת, כפי שגם הרבה בעלות ברית אחרות בעולם החופשי מבינות זאת".
מה מחזק אותך אישית, למרות הרדיפות והמעצרים?
"אני רואה בדמיוני את חיי בוונצואלה חופשית. הידיעה שסופה של הדרך הוא חופש, שלום ושיבת ילדינו הביתה היא שמניעה אותי קדימה. אני שואבת כוחות מאומץ הלב של העם הוונצואלי, שממשיך לעמוד בכבוד מול המשטר של מדורו למרות תנאים קיצוניים ביותר ולמרות הרודנות הנוראה. הביטחון שלי מגיע מן הידיעה שיש לנו כוח מוסרי להתגבר, ושבעזרת האל אכן נתגבר".
מה עובר על המשפחה שלך?
"אני חשה אשמה נוכח המחיר שבני משפחתי נאלצו לשלם - ההורים שלי, בעלי, הילדים שלי, אחיותיי ואחייניי. ההתקפות פגעו בגופם וברווחתם. החברה של אבי הולאמה לחלוטין, מה שהשאיר אלפי עובדים מובטלים וענפים שלמים הרוסים. את הבתים שלנו הקיפו, ועל חייהם של בני משפחתי איימו עד שנאלצתי להוציא את כולם מהמדינה.
"כאמא, אני חשה כאב עצום על הרגעים שהחסרתי: טקסי הסיום של ילדיי באוניברסיטה, החתונות של בתי ושל בני. מה שמכאיב ביותר הוא הפגיעה בכבוד שלנו, כי אבי תמיד לימד אותי שזה הדבר החשוב. באמצעות השקרים והמניפולציות המשטר ניסה לפגוע בכבוד של משפחתי. העם הוונצואלי הגיב לכך באופן מעורר פליאה. בשעה שהותקפתי, הם הרעיפו עלי אהבה ואמון וחיזקו אותי יותר מתמיד, לכן אני בטוחה לגמרי שבסוף - כל מה שנאלצתי לעבור היה שווה".
"ונצואלה מחזיקה במאגרי האנרגיה הגדולים בחצי הכדור המערבי. משטר מדורו שדד את העושר הזה. לאחר השחרור נפריט את תעשיית הנפט תוך שקיפות ובקרה ציבורית. ונצואלה תהפוך למוקד האנרגיה של אמריקה - ולשותפה אמינה בביטחון האזורי"
האם את מרגישה ש"חטפת" את פרס הנובל לשלום מטראמפ? הוא ראוי לו בשנה הבאה?
"אני מאמינה שהנשיא טראמפ בהחלט ראוי לפרס הנובל לשלום. בתוך חודשים ספורים בתפקיד, טראמפ הוביל מהלכים יוצאי דופן לקידום שלום עולמי, כולל הסכם שלום היסטורי בעזה שזכה לתמיכה בינלאומית רחבה, גם באמריקה הלטינית. במקרה של ונצואלה, אנו מרגישים שהפרס מגיע לו במיוחד, כי הוא התומך העקבי ביותר בחירות ובדמוקרטיה בחצי כדור הארץ שלנו.
"ונצואלים בתוך המדינה ומחוצה לה מודים לו מאוד על מנהיגות אמיצה ובעלת חזון במאבק מול קרטלי הסמים והטרור, שנתמכים על ידי אויבי המערב, ומול רשתות הפשע האחראיות למותם של רבים כל כך באמריקה. את המלחמה הזו התחיל מדורו, אך אנחנו מאמינים שהנשיא טראמפ יסיים אותה".
