המנטליסט נבו אבוטבול עומד לכבוש את ניו יורק // צילום: באדיבות סוכנות ניב עשת כהן
בסוף 2020, כשכל העולם עוד התעסק במגפה שכלאה אותו בבית והסנטימנט השלט היה כאוס, נבו אבוטבול תכנן לעצמו תוכניות. הוא היה בן 16 כשצפה בטקס החתימה של הסכמי אברהם, והציב לעצמו את המטרה הגדולה הבאה בחייו. במקום שבו רוב הצופים במשדר זיהו הזדמנות להתחככות בעושר מוגזם ופוטנציאל צילום לצד פוחלץ של עוף דורס, אבוטבול זיהה הזדמנות.
"זו היתה נקודת המפנה בקריירה שלי", הוא אומר היום, ממרום גיל 21 ואחרי עשור (!) של מנטליזם, תחום העיסוק שבו בחר. ואולי הבחירה למעשה אף פעם לא היתה בידו. "ישבנו כל המשפחה בסלון ואמרתי פתאום 'אני חייב להופיע בדובאי'. זה היה מניפסט הזוי. הפעלתי את כל הקשרים שלי וכלום לא עזר, אף אחד לא הצליח להביא אותי לדובאי.
"ואז, משום מקום, מישהו צפה בסרטון שלי ברשת ומפה לשם הייתי הישראלי הראשון שפתח קופות ומכר כרטיסים למופע בדובאי. סיפור הזוי. היה שם שייח' שהשקיע שני מיליון דולר במופע שלי, פשוט טירוף. ידעתי שאני רוצה את זה, עבדתי בזה, וזה פשוט הגיע בסוף מהמקום הכי לא צפוי. מה שאני מנסה לומר זה שאיפה שנשים את המיקוד שלנו - לשם נגיע. זה כמו המספר 11-11. אם תחשוב עליו תתחיל פתאום לראות אותו בכל מקום, על הצג בטלפון שלך למשל. שים מטרה, ותראה איך פתאום דברים מתחילים להגיע אליך".
הוא לא מנטור למוטיבציה והגשמה עצמית בסגנון טוני רובינס. גם לא שרלטן שיספר לכם שקר כלשהו מעולמות הפאראנורמה. אבוטבול, צעיר המנטליסטים הישראלים, אמן חושים שכבר סומן על ידי מגזין "פורבס" ברשימת "30 מתחת ל־30" שלו כהבטחה שכבר מגשימה את עצמה, מדבר על התכוונות. כלומר, הצבת מטרות ואמונה חזקה בדבר.
"כשאתה ממוקד, היקום עוזר לך להשיג את המטרות שלך", הוא אומר, ולפני הכל חשוב לו שתדעו שהכל בראש. הוא כבר גמל אנשים מעישון (בלא יותר משני מפגשים בני רבע שעה), הופיע מול מיליונים בתוכניות טלוויזיה ברחבי העולם, מכר אלף כרטיסים בהופעה בפנמה ו־1,500 בניו ג'רזי, הרצה בפני אנשי חינוך בנושא מסוגלות והגשמת חלומות, הקליט סדרת פודקאסטים ויצר מאפס תקן צה"לי לתפקיד מנטליסט צבאי. לא, לא קוסם, כאלה כבר היו - אם כי רבים טוענים שיש לו כוחות קסם. אין לו, אגב. הוא הראשון שיודה.
"כששאלו אותי מה ההבדל בין קוסם למנטליסט צבאי, עניתי 'עוד אפס בצ'ק'", הוא מתבדח. "זה בידור מסוג אחר. הופעתי בפני חיילים בכל הארץ, ביניהם מול אלוף פיקוד דרום אליעזר טולדנו, בטקס הפרידה שלו. ואז הגיעה המלחמה והופעתי בפני חיילים. כל יום הייתי עובר בין בסיס לבסיס, וזה היה מרגש. הופעתי במוצבים, מול גדודים של תותחנים, במקומות שאסור היה לתת את המיקום שלהם, ורק פנסים של רכב עושים לי תאורה למופע.
"זה הרס לי הרבה חברויות, כי אתה יכול לקרוא כשבן אדם משקר לך. גם כשזה מגיע לחיי הזוגיות זה מעצבן. זה שימוש בהרבה אנרגיה מנטלית, אובר־ת'ינקינג, לנסות לנתח ולחשוב מה המניע מאחורי כל דבר. זו ברכה וקללה"
"במשך שלושת החודשים הראשונים למלחמה הופעתי שלוש פעמים ביום. זזתי ממקום למקום, בלי במה, עם בוץ. עברתי את נועה קירל בכמות ההופעות מול חיילים. הייתי כמו לאונרד כהן שהופיע בפני חיילים במלחמת יום כיפור. עשיתי את אותו הדבר, בגישה קצת שונה.
"רוב השירות הצבאי שלי התמקד בבידור, אבל עשיתי שם עוד משהו, עם משמעות, ששווה את כל השירות הצבאי שלי: נפגשתי עם פסיכולוגים בכירים ועם ראשים של מכוני מוח מהטופ בארץ, ויחד פיתחנו שיטה פסיכולוגית להתמודדות מול סיטואציה, מול איום מסוים. זו היתה זכות מאוד גדולה".
קלף מנצח
אבוטבול עסק במנטליזם עוד לפני שידע להעניק שם לתחום העניין הייחודי שלו. לא מדובר בילד שצפה בקוסם בקרקס והחליט לרכוש ערכה ביתית חובבנית. כבר בגיל חד־ספרתי הוא ניסה "לקרוא מחשבות" על ידי בחינה של שפת גוף, לקלוט ניואנסים ולפענח מסרים תת־סיפיים שאנשים לא מרגישים שהם משדרים לסביבה.
"כילד קטן הייתי מסתובב תמיד עם קלפים בבית הספר. הייתי אומר לאבא שלי 'תחביא מטבע ביד', ומנסה לנחש באיזו יד הוא שם אותו. זה לא שונה מילד שאוהב כדורגל - כמו שהכדורגל נחת על מסי, אני בטוח שהמנטליזם נחת עלי. זה מה שהייתי חייב לעשות. אני זוכר את עצמי בחדר, בגיל 12, מבין שיש לי פוטנציאל ואומר 'זה מה שיקרה'. דמיינתי את עצמי עומד ומופיע על הבמה בלאס וגאס עשר פעמים בשבוע, עושה היסטוריה במדינת ישראל, וגורם לאחרים לרצות להגשים את החלומות שלהם. פשוט ידעתי שזה מה שיהיה".
זו לא מחשבה רגילה של ילד בן 12. לא כולם כל כך חדורי אמביציה בגיל הזה.
"זה דורש אמביציה, אבל אתה גם צריך להיות קצת מוזר. ובאמת, הייתי ילד מאוד מוזר, אפשר להגיד. אני מגיע מהמשפחה הכי פשוטה, וחברים שלי נהריינים, אנשים חמים, טובים. עכשיו הם בטיול הגדול שאחרי הצבא, עוברים מחוף לחוף, שולחים לי תמונות שלהם מקבלים מסז' - אבל אני תמיד ידעתי שזו לא הדרך שלי. לכן גם לא היה אכפת לי להישאר בבית, לא לצאת עם חברים ולשבת על אותה תנועה בקלפים במשך שעות מול המראה. זה היה הכיף שלי. לא עניין אותי מה אומרים עלי".
כלומר, אפילו לא ניסית להשתלב ולהיות ילד "נורמלי"?
"ניסיתי. שיחקתי כדורסל במשך ארבע שנים, הייתי בחוג קראטה, שיחקתי שחמט, אפילו ג'אגלינג ניסיתי - אבל זה לא עזר, המנטליזם תמיד משך אותי, אז לא התביישתי לבקש מ־100 ילדים בבית הספר לבחור צבע או קלף".
ילדים יכולים להיות אכזריים - איך הם קיבלו את זה?
"אף פעם לא היתה לי בעיה חברתית, וזה משהו שמאוד שונה בי בהשוואה למנטליסטים אחרים. לרוב, הסיפור שלהם הוא שהם היו אאוטסיידרים בילדות, והקסמים והמנטליזם נתנו להם את הביטחון העצמי, אבל אצלי זה לא היה ככה. תמיד הייתי מאוד חברותי.
"אמנם זה גרם לי להרבה מאוד סיטואציות של חוסר פרגון, אבל אף פעם לא נפגעתי. אם ילדים לא פרגנו לי, חשבתי 'אוקיי, אל תהיו חברים שלי, אני צריך את השלושה שקרובים אלי, ולא יותר'. בכיתה א' היה ילד בכיתה שניסה לעצבן אותי וגנב לי את הקלפים מהתיק. המורה מספרת שבאתי אליה בדמעות וסיפרתי לה את זה.
"כשהופעתי בתוכנית 'גוט טאלנט' זה היה כשבדיוק הגעתי לבית ספר חדש ופתאום ראו אותי בטלוויזיה, אז המון מהחבר'ה ניסו להוריד לי כדי להרים לעצמם. היו ירידות. דברים כמו 'יש לך פרוטקציות, אתה לא בא לבית הספר'. מאיזושהי סיבה שאני לא מבין גם אמרו - 'אתה מנטליסט שמופיע על במה, אתה גיי', ואמרו את זה כמילת גנאי".
והיום אתה צוחק עליהם בסיבוב.
"לגמרי לא. אני יודע שזה מה שילדים עושים בגיל הזה ושזה מה שהם חשבו שיעשה להם טוב באותו רגע. הלוואי שאוכל לגרום להם להצליח ללמוד מהטעויות שלהם, כדי שאת הילדים שלהם הם ילמדו לא לעשות את זה, ואיך להתמודד אם זה קורה להם. למדתי מגיל צעיר שמי שלא קרוב ללב, לא פוגע".
"אני זוכר את עצמי בחדר, בגיל 12, מבין שיש לי פוטנציאל ואומר 'זה מה שיקרה'. דמיינתי את עצמי מופיע על הבמה בלאס וגאס עשר פעמים בשבוע, עושה היסטוריה במדינת ישראל, וגורם לאחרים לרצות להגשים את החלומות שלהם"
אי אפשר לכבות אינטואיציות וקריאה של שפת גוף. היכולת הזו פגעה לך בחברויות ובקשרים?
"חד משמעית, זה הרס לי הרבה מאוד חברויות, כי אתה יכול לקרוא כשבן אדם משקר לך. גם כשזה מגיע לחיי הזוגיות זה מעצבן. זה שימוש בהרבה מאוד אנרגיה מנטלית, אובר־ת'ינקינג (חשיבת יתר), לנסות לנתח ולחשוב מה המניע מאחורי כל דבר. זו ברכה וקללה".
הרבה אנשים שיש להם את החושים החדים ואת היכולות שלך הולכים לתחומי הבילוש והחקירה. או לחלופין מנצלים אותם למעשי רמייה ונוכלות.
"הייתי שמח לעשות ספיישל טלוויזיוני שמלמד איך להשתמש בדברים שאני עושה כדי לגרום לכל בן אדם לבצע את מה שאתה רוצה שהוא יעשה, אבל להזהיר מזה. כל מי שפגשתי אמר לי שברגע שאעשה את זה, אנשים דווקא ילמדו איך להשתמש בכישרון הזה לרעה".
מהיכרות עם אנשים, כנראה זה מה שיקרה.
"כן, את היכולות שלי אפשר לנצל עבור דברים שליליים, אבל אפשר להשתמש בהן גם לצורכי בידור וחינוך, אפילו ככלי טיפולי. השבוע יש לי הופעה שאני הולך להפנט במהלכה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שזה לא חוקי להפנט בה (במסגרת מופע בידורי; ע"פ).
"אתה יודע איזה דברים אפשר לעשות בהיפנוזה? זה יכול לעשות המון טוב גם בעולם הרפואה, במחיקה של טראומות מהצבא, למשל - אבל אני מאוד מנסה להזהיר מאנשים שמשתמשים ביכולות האלה לרעה. אני יכול לחייג היום לכל אדם מבוגר ולשכנע אותו בטלפון, בחמש דקות, לתת לי את פרטי האשראי שלו. זה נורא".
אז אתה אומר שהכל זה הבנה בפסיכולוגיה.
"זה מטורף כמה אנחנו לא משתמשים בכלל ביכולות שיש לנו, כי אם היינו משתמשים בהן היינו יכולים להביא את העולם למקום טוב יותר. במופע בדובאי הצלחתי לגרום לאדם שחושב על משהו שלילי לא להצליח להרים כוס קטנה משולחן. לאדם שאמרתי לו לחשוב באופן חיובי, הבאתי מפתח והצלחתי לגרום לו לקמט אותו. אנחנו שולטים על הכל באמצעות המוח שלנו. הכל, אבל באמת שהכל, בראש".
בלי כוחות־על
היום, בגיל 21, רגע לפני שהוא מוציא ספר עם עצות פרקטיות להצלחה, ואחרי שכבר הופיע בשלל תוכניות ובמקומות שונים בעולם, אבוטבול נמצא בשלבי יישום ראשוניים של המטרה החדשה שקבע לעצמו - לכבוש את אמריקה.
את השיחה הזאת אנחנו מנהלים יום אחרי שעבר להתגורר בניו יורק, שבועיים וחצי לאחר שהשתחרר מצה"ל. "אכזבתי את עצמי, כי רציתי לטוס כבר יום אחרי השחרור, אבל היו לי עוד התחייבויות בארץ", הוא אומר. "עד עכשיו המרכז שלי היה ישראל, והייתי מגיע לאמריקה בערך עשר פעמים בשנה להופעות, דברים מאוד נקודתיים. עכשיו זה משתנה. הבסיס יהיה כאן, ואגיע שש-שבע פעמים בשנה לביקורים בארץ".
אמריקה היא לא שם קוד להצלחה, אבל עכשיו, בעודו מגובה בצוות מקצועי חדש שמסייע לו להפיץ את בשורת כישוריו בתפוח הגדול, הוא מתכוון לעשות היסטוריה. "השוק בארה"ב צמא", הוא אומר. "הם לא יודעים מה זה מנטליסט, ואני הולך להגדיר את המילה הזו כ'נבו', זו המטרה שלי. גם מבחינה כלכלית, השמיים פה הם הגבול. יש תוכניות טלוויזיה מאוד גדולות שאני עומד להופיע בהן בחודשים הקרובים. החלום הגדול הוא לעשות רזידנסי בלאס וגאס - דברים שאף ישראלי לא עשה לפני כן".
אפילו לא אורי גלר, השם הראשון שעולה לראש כשחושבים על התחום שלך?
"גם אני הופעתי בווגאס כבר, אבל אני מתכוון לרזידנסי - רצף של כמה ימי הופעות. לגור בבית מלון במשך שלוש שנים, להופיע כל יום פעמיים מול 250 איש. זה החלום, זה הגביע הקדוש המנטליסטי. המטרה שלי היא להגיע לזה עד גיל 26. יכול להיות שזה יקרה מאוחר יותר, יכול להיות שלא אגיע לזה בכלל, אבל אני מאוד רוצה ומאוד מאמין בזה".
אגב אורי גלר, הוא עדיין מתעקש שיש לו כוחות־על. זה הבדל משמעותי בפרזנטציה של המקצוע.
"כבודו של אורי גלר במקומו מונח, והוא באמת איש ה־PR (יחסי ציבור) הטוב ביותר שראיתי בחיים שלי. אני מאוד אוהב את הבן אדם והוא גאון יח"צ, אבל בסופו של דבר אני בדרן, אוקיי? אני אנטרטיינר, אני עושה מופע. אם אתה מאמין שמדובר בכוחות־על, אז תיהנה מהמופע ותאמין. אם אתה מאמין שזה טריק שקניתי בחנות קסמים, תאמין בזה, ואם אתה חושב שזו יכולת פסיכולוגית שפיתחתי, אתה מוזמן להאמין דווקא לזה.
"במשך שלושת החודשים הראשונים למלחמה הופעתי שלוש פעמים ביום. זזתי ממקום למקום, בלי במה, עם בוץ. עברתי את נועה קירל בכמות ההופעות מול חיילים. הייתי כמו לאונרד כהן שהופיע בפני חיילים במלחמת יום כיפור"
"אני לא רוצה לייצר איזשהו אנטגוניזם. בפתיחת כל מופע אני אומר 'אין לי שום כוחות על־טבעיים'. אנשים בכירים בישראל ובעולם, ראשי מדינות, מנכ"לים ובעלים של חברות מונפקות, אומרים לי 'בוא תעזור לי, בוא איתי לפגישה'. אני עונה להם 'אין לי כוחות', והם מתעקשים ואומרים 'יש לך'. הופעתי מול ראשי ממשלות שבטוחים שיש לי כוחות, גם ראשי מדינות מהעולם הערבי. אתמול הציע לי מישהו ממונקו: 'בוא, שב בקזינו שלי 24 שעות, תקבל סכום נכבד מאוד, רק תגיד לי מי סופר קלפים".
זו הצעה לא רעה בכלל, כסף קל.
"אני לגמרי יכול לעשות את זה, אבל אין לי פאשן לזה. אני קם בבוקר כדי להיות על במה, כדי להפתיע, כדי שלסתות יישמטו. לפני שנתיים עמדתי להופיע בפני ראש עיריית ניו יורק הנוכחי, אריק אדמס. באתי לעשות לו הופעה פרטית, וגם עשינו איזשהו פיילוט לתוכנית שתלמד בבתי ספר איך משתמשים ביכולות מנטליות לטובת דברים כמו זיכרון טוב יותר, השפעה על אנשים, הותרת רושם טוב בראיונות עבודה, והעברת מסרים בצורה טובה יותר.
"הייתי אמור לטוס אליו ב־15 באוקטובר 2023, ובגלל כל מה שקרה ב־7 באוקטובר זה בוטל, אבל שמרנו על קשר טוב, דיברתי איתו אחרי הטבח וראיתי איך הוא דיבר על ישראל בתקשורת. הוא אחד התומכים הכי גדולים שלנו. לצערי הוא לא ימשיך בתפקיד. את זוהרן ממדאני אני לא מעוניין לראות בתור ראש העיר".
המצאה שלנו
העניין היהודי־ישראלי, כפי שכנראה כבר הובן, בדמו. הוא מאמין גדול באלוהים ומזכיר את שמו לא אחת במהלך הראיון. את מעמדו כאטרקציה שמופיעה בפני ראשי מדינות הוא מנצל, כאמור, גם להסברה - והוא סבור שיש קשר הדוק בין מנטליזם ליהדות.
"יש אמונה בעולם שלי שאומרת שיהודים הם אלה שהמציאו את התחום הזה ומצליחים בו", הוא מסביר. "אומרים שמשה רבנו היה הקוסם והמנטליסט הראשון. הארי הודיני היה יהודי, דיוויד קופרפילד יהודי, גם דייוויד בליין ואורי גלר. המנטליסט המוביל בניו יורק היום הוא עוז פרלמן, והמנטליסט המוביל בלונדון הוא דרן בראון. היייתי אומר ש־70 אחוז מהמנטליסטים הם יהודים".
איך אתה מסביר את זה?
"יש בנו איזשהו חספוס ויכולת דיבור, כישרון למכירות. אני חושב שיש דבר כזה 'העם הנבחר'. אנחנו אוהבים להיות במרכז. זה גם חלק מהעניין – בארץ תמיד חושבים שאתה מרמה אותם, ובסוף הסקפטיות הזו היא מה שהפך אותנו למי שאנחנו. היא חלק מהמנטליות הישראליות, התחושה שתמיד דופקים אותנו. בגלל זה הרבה ישראלים מצליחים בעולם".
amifriedmann@gmail.com
