לאן הגיע הכסף שנועד לשורד השבי? "היה יותר קל כשהיה בעזה"

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אחד החטופים, שהוחזק במשך תקופה ארוכה ומייסרת בשבי חמאס בעזה, משתחרר סוף־סוף הביתה. בהתרגשות גדולה הוא חוזר לחיק משפחתו, שהמתינה לו בכיליון עיניים, שספרה את הימים.

פדוי השבי, שנמצא במצב נפשי מעורער, נשלח מייד לאשפוז רפואי בהסכמת המשפחה, הרופאים ורשויות הרווחה. אלא שבשלב מסוים, בין המשפחה המסורה לבין הצוות הרפואי ורשויות הרווחה, מתגלעות מחלוקות באשר לאופן הטיפול בו. על רקע זה פונות הרשויות לבית המשפט, ומתקבלת ההחלטה להעניק לגוף חיצוני את האפוטרופסות על החטוף ששב הביתה. בית המשפט קובע כי לגוף הזה תהיה שליטה מוחלטת בכספו של פדוי השבי.

המשפחה אובדת העצות ממשיכה לממן מכיסה חלק מהטיפולים שמקבל יקירם ומשתדלת לדאוג לכל מחסורו. אך בינתיים כל הקצבאות, ואפילו התרומות שמגיעות לו, עוברות ישירות לחשבון הבנק שמנהל אותו גוף חיצוני. החטוף, אם תרצו, נחטף שוב מחיק משפחתו. עכשיו תפסיקו לדמיין.

הסיפור לעיל הוא בדיוק מה שקרה להישאם א־סייד, שבפברואר האחרון שוחרר משבי חמאס לאחר עשר שנים ארוכות. תחקיר "ישראל היום" מגלה שהאפוטרופסות על משאביו הכלכליים של פדוי השבי א־סייד הועברו לידי עמותה בשם "גג לנזקק ולחוסה", וזאת באופן שנוי במחלוקת. רק לאחר מאבק משפטי של משפחתו הוחלט להפוך את ההחלטה, תוך שבית משפט מותח על ההחלטה ביקורת חריפה.

בשיחה עם אביו של א־סייד, שעבאן, הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מחלקת הרווחה ביישוב חורה, שבו הוא מתגורר. לדבריו, המחלקה היא זו שעמדה מאחורי ההחלטה הבעייתית להעביר את השליטה במשאביו הכספיים של בנו פדוי השבי לידי העמותה.
יודגש כי לשעבאן אין טענות כלפי עמותת "גג לנזקק ולחוסה" עצמה, אך בדיקה שערכנו מעלה שורה של עדויות, שבמסגרתן בני משפחה מעלים טענות באשר לאופן בו טיפלה העמותה ביקיריהם.

"תאמין לי", אומר שעבאן המיואש. "לפעמים אני חושב לעצמי, אולי היה עדיף שהישאם היה בשבי. בשבי של חמאס היה יותר קל לי. מאז שהוא חזר, אני מרגיש שאני טובע בביורוקרטיה".

עכשיו באים?

הישאם א־סייד, בן 37, נולד וגדל ביישוב הבדואי חורה שבנגב. הוא בנו הבכור של שעבאן, ולו שבעה אחים קטנים. בגיל צעיר אובחן כלוקה בסכיזופרניה, וככזה נהג מעת לעת לצאת מהבית לשיטוטים ארוכים, שלפעמים הסתיימו רק כעבור כמה ימים. "מדי פעם הייתי מקבל טלפון ממישהו, שאבוא לאסוף את הישאם", מספר האבא שעבאן.

שעבאן: "אין לי בעיה עקרונית עם שלוותה, אבל במחלקה שם היו מאושפזים אנשים במצב נפשי לא טוב.אם תשים את הישאם ליד אנשים קשים, הוא יהיה כמוהם. כי הוא צייתן, הוא לא מתנגד. רציתי לשים אותו במקום עם אנשים במצב פחות חמור משלו"

ב־2010 קיבל שעבאן טלפון כזה מעזה. התברר שבמסגרת אחד משיטוטיו, הישאם חצה את הגדר לתוך הרצועה. בחמאס הבינו די מהר שמדובר במתמודד נפש, ובתום ימים בודדים הוא הוחזר ארצה, בסיוע מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

לאחר שובו אושפז הישאם בבית חולים פסיכיאטרי בבאר שבע, ושוחרר לאחר כמה חודשים. הוא הוסיף להתגורר בבית הוריו בחורה, והמשיך לדבוק בשיטוטיו הארוכים. באפריל 2015 יצא שוב מביתו ולא חזר במשך כמה שבועות. "כמו שהוא יצא מהבית כמעט בכל יום בבוקר, גם הפעם הוא יצא - אבל לא חזר", אומר שעבאן. "התחלנו לחפש אותו, הודענו במשטרה שהוא נעדר". כעבור ארבעה חודשים פרסם חמאס הודעה שהישאם נמצא בידיהם, יחד עם אברה מנגיסטו, הדר גולדין ואורון שאול. "אז הבנתי שמשתמשים בו כקלף מיקוח, שזה לא כמו בפעם הקודמת", אומר שעבאן.

לדבריו, במשך כל התקופה שלפני ותוך כדי השבי, מחלקת הרווחה המקומית בחורה כלל לא סייעה למשפחה בעניינו של הישאם. "לא יצא לי להכיר אותם", הוא אומר. "היינו בקשר בנוגע לנושאים אחרים של המשפחה, אבל לא בנוגע להישאם. הם לא הזמינו אותנו פעם אחת, לא ישבו איתנו".

לטענתו, מחלקת הרווחה "נזכרה" בהישאם רק לפני כמה חודשים, כאשר שחרורו מהשבי הפך לממשי. "מתי ראיתי אותם באמת? ביום שבו היתה הודעה שמשחררים את הישאם", אומר שעבאן. "הם התחילו פתאום להתקשר, נפגשו איתנו בבית". לדבריו, במהלך הפגישות הללו הוא לא חש בנוח. "הרגשתי שיש איזו התנגדות אלי", הוא אומר.

עם שובו מעזה בפברואר 2025, אושפז הישאם במחלקה פסיכיאטרית בבית החולים איכילוב. מעבר למחלת הנפש שלו, כמובן שגם העובדה שבילה כמעט עשר שנים במצב של בידוד וסכנה תמידית, השפיעה לרעה על מצבו. באיכילוב ישב שעבאן ליד מיטת בנו מדי יום.

לאחר ימים ספורים, כשהיה ברור שמצבו לא משתפר, הצוות הרפואי באיכילוב המליץ להעביר את הישאם לאשפוז במרכז לבריאות הנפש שלוותה. בעקבות כך, סייר שעבאן במקום ושוחח עם הצוות הרפואי, אך הרגיש שהמוסד לא מתאים לשיקום בנו.

"אין לי בעיה עקרונית עם שלוותה, אבל במחלקה שם היו מאושפזים אנשים במצב נפשי לא טוב", הוא מסביר. "אם תשים את הישאם ליד אנשים קשים, הוא יהיה כמוהם. כי הוא צייתן, הוא לא מתנגד, הוא יהיה כמו הסביבה שלו. רציתי לשים אותו במקום עם אנשים במצב פחות חמור ממנו".

שעבאן טוען כי לפני שהספיק להתייצב בפני בית הדין השרעי, התברר לו כי מחלקת הרווחה בחורה פנתה מאחורי גבו לבית המשפט, וביקשה למנות אפוטרופוס חיצוני להישאם. זאת בטענה כי שעבאן לא מסוגל לקבל החלטות נכונות עבור בנו

לאחר ביקורים במוסדות נוספים, החליט שעבאן להעביר את הישאם לבית חולים פסיכיאטרי אחר במרכז הארץ, וזאת בניגוד לעמדת הצוות הרפואי באיכילוב. כחודש לאחר מכן הגעתי למוסד שבו אושפז, העיתונאי הראשון שביקר את הישאם מאז חזרתו מהשבי. מצאתי אותו מבולבל ודומם, כמעט ולא מתקשר עם סביבתו - אך במבט בלתי מקצועי תנאי האשפוז נראו לי טובים, והיה נדמה שהישאם רכש לעצמו כמה חברים מבין הדיירים האחרים במחלקה.

שעבאן, על כל פנים, היה מרוצה מהבחירה לאשפז את הישאם במקום. זה גם אולי המקום לציין, שככל שאני התרשמתי ממנו במהלך הפגישות הרבות שקיימנו לפני ואחרי שובו של הישאם מהשבי, שעבאן היה ונותר אב מסור לבנו, מי שמכיר אותו טוב יותר מכל אחד אחר ורוצה אך ורק בטובתו.

הצוות הרפואי באיכילוב, בכל אופן, לא היה מרוצה מההחלטות של שעבאן, והתעקש לאשפז את הישאם בשלוותה. כך גם במחלקת הרווחה של חורה, שנכנסה לפתע לתמונה. "יום אחד התקשרו אלי מהרווחה, והתחילו להפעיל עלי לחץ ללכת לשלוותה", אומר שעבאן. לדבריו, בתקופה שבה פרצו המחלוקות סביב המוסד שבו יאושפז הישאם, החלה גם לצוץ לראשונה סוגיית האפוטרופסות. שעבאן מספר כי מעולם לא נתקל בסוגיה הזו בעבר, וממילא בעשור האחרון הישאם היה בשבי, כך שנושא האפוטרופסות לא היה רלוונטי.

שעבאן, שהתעקש שהישאם לא יאושפז בשלוותה אלא במוסד עם מטופלים "קלים" יותר, הבין שלשם כך עליו לקבל אפוטרופסות על בנו, שכבר מזמן עבר את גיל 18. במסגרת זו הגיע למחלקת הרווחה בחורה, מתוך הנחה ששם יסייעו לו בעניין. המטרה, לדבריו, היתה לקבל מהמחלקה מסמכים רלוונטיים ולפנות איתם לבית דין שרעי, שבסמכותו להכריע בשאלת האפוטרופסות.

אבל העניינים לא התנהלו כפי שציפה. שעבאן טוען כי לפני שהספיק להתייצב בפני בית הדין השרעי, התברר לו כי מחלקת הרווחה בחורה פנתה מאחורי גבו לבית המשפט, וביקשה למנות אפוטרופוס חיצוני להישאם. זאת בטענה כי שעבאן לא מסוגל לקבל החלטות נכונות עבור בנו. בית המשפט דן בבקשה ובאופן חריג פיצל את האפוטרופסות, כך שהאב קיבל אחריות על ענייניו האישיים והרפואיים של הישאם, אך לא על משאביו הכלכליים.

האבסורד

השליטה בכספיו של הישאם, כך גילה אביו לתדהמתו, הועברה באופן בלעדי לעמותה בשם "גג לנזקק ולחוסה". מדובר ב"תאגיד אפוטרופסות" המאושר בידי משרד המשפטים, ושאותו רשאי בית המשפט למנות כאפוטרופוס. ברוב המקרים הללו, מקבל בית המשפט את המלצתם של משרד העבודה והרווחה או המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, לגבי זהות האפוטרופוס המתאים לאדם.

ככלל, בכל הנוגע לבני העדה המוסלמית, הגורם המוסמך לאשר אפוטרופסות שכזו הוא בית הדין השרעי. ואולם ככל שהצלחנו לברר, במקרה של הישאם, מי שאישר את האפוטרופסות הוא בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.

האפוטרופסות על משאביו הכלכליים של פדוי השבי א־סייד הועברו לידי עמותה בשם "גג לנזקק ולחוסה", וזאת באופן שנוי במחלוקת. רק לאחר מאבק משפטי של משפחתו הוחלט להפוך את ההחלטה, תוך שבית משפט מותח על ההחלטה ביקורת חריפה

החלטת בית המשפט יצרה מצב אבסורדי: העמותה אמנם קיבלה את השליטה על משאביו הכספיים של הישאם, אך שעבאן המשיך להוציא כספים מכיסו כדי לשלם על חלק מהטיפולים של בנו ולקבל החלטות על גורלו. "מיום שהוא חזר אני לא קיבלתי שקל ממה שהועבר להישאם", טוען שעבאן. לדבריו, מדובר בקצבאות שמגיעות להישאם מהביטוח הלאומי, וגם בכספי תרומות מארגונים שמסייעים למשפחות החטופים, כמו הסוכנות היהודית. "כל הכספים האלה הופקדו בחשבון של העמותה", אומר שעבאן. ממילא, החלטת בית המשפט לא מנעה משעבאן לאשפז את הישאם במוסד שבו בחר. היא רק מנעה ממנו גישה לכספים שבנו זכאי להם.

שעבאן, שגילה כמעט במקרה שחלק מהאפוטרופסות על בנו נמצאת בידי מישהו אחר, נותר אובד עצות. בתסכולו פנה למנהלת החטופים במשרד ראש הממשלה. שם חיברו בינו לבין עורכת הדין אבריק רודיינא, המעניקה למשפחה סיוע משפטי מטעם תוכנית סנ"ה.

לאחרונה פנתה רודיינא לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, ששינה בעקבות זאת את החלטת האפוטרופסות המקורית. בית המשפט התרשם כי במשך כל השנים, רשויות הרווחה מעולם לא פקפקו במסירות של שעבאן לבנו הישאם, וכי ראוי שהוא זה שיקבל עליו אחריות מלאה. בית המשפט אף תמך בשיקול הדעת של שעבאן, כאשר החליט שלא לאשפז את בנו בשלוותה, וזאת לאחר שהתייעץ עם גורמים רפואיים.

במסגרת ההליך המשפטי התגלה כי בחשבון הבנק על שם הישאם שנשלט בידי העמותה נמצאים 117 אלף שקלים. בעמותה טענו כי 80% מהכספים המוזרמים לחשבון הועברו ישירות למוסד הרפואי שבו מאושפז הישאם. בכל אופן, בית המשפט החליט לחדול את מעורבות העמותה בענייניו של הישאם, וכי מעתה כל כספיו יועברו ישירות לחשבונו של האב.

מחוזק בהחלטת בית המשפט, מסרב שעבאן בתוקף להוסיף ולהתנהל מול מחלקת הרווחה בחורה, שבה איבד כל אמון. לדבריו, פנה לרשויות בדרישה שתיקו של הישאם יועבר לטיפול במחלקת רווחה של יישוב אחר, אך עד כה ללא הועיל. "אני צועק שאני לא מקבל עזרה מהרווחה, אבל לא מוכנים להקשיב", אומר שעבאן. "בחורה במקום לעזור לי, מערימים קשיים. אני דורש לעבור לסניף רווחה אחר, ביישוב אחר. כרגע אנחנו לא מקבלים עזרה מהרווחה במדינת ישראל בכלל".

לשעבאן, כאמור, אין טענה כלפי עמותת "גג לנזקק ולחוסה", שנבחרה בידי בית המשפט לשמש אפוטרופוס לבנו. אך בדיקה שערכנו מעלה שורה של טענות מצד בני משפחות ועמותות המסייעות למתמודדי נפש, כלפי העמותה.

גלילי פאר: "מגיעים אלי כל מיני סיפורים על עוולות חברתיות. אחד מהסיפורים האלה, שחזר על עצמו שוב ושוב מבני משפחה של חוסים, נגע ל'גג לנזקק ולחוסה'. אין פיקוח ממשי על העמותה הזו, וגם על עמותות אחרות דומות"

עמותת "גג לנזקק ולחוסה" נרשמה ב־2003 ומטרותיה המוצהרות הן "ניהול נכסים עבור חוסים" ו"ניהול משאבים כספיים עבור חוסים". לפי מסמכי העמותה, היא מתוקצבת בהיקף של שני מיליון שקלים בשנה ממשרד המשפטים. העמותה אינה מקבלת תרומות, ורוב הכנסותיה מבוססות על שכר טרחה שמשולם מכספי החוסים: בסך הכל, מדובר על מחזור של 7.5 מיליון שקל בשנה. כשלושה רבעים מהוצאות העמותה מופנות לשכר, והיא מעסיקה 33 אנשים בסך הכל. מנכ"ל העמותה מרוויח כ־20 אלף שקלים בחודש.

יודגש כי העמותה מקבלת את סמכויותיה מבית המשפט, מבוקרת בידי רשם העמותות ופועלת זה שנים בתחום הרווחה. ואולם, לאורך תקופה זו צצו ועלו מעת לעת טענות כלפיה.

"שום דבר לא נעשה"

מי שנתקלה בעמותת "גג לנזקק ולחוסה" לאחרונה היא רותם גלילי פאר, מייסדת ומנהלת עמותת לנפ"ש, הפועלת להעלאת רמת החיים של מתמודדי הנפש ולקידום מעמדם בחקיקה. גלילי פאר שימשה בעבר היועצת הפרלמנטרית של ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), פעילת ציבור בתחום בריאות הנפש המכהנת כיו"ר שדולת בריאות הנפש בכנסת ויו"ר ועדת העבודה והרווחה. "בגלל שאני בתחום הזה, מגיעים אלי כל מיני סיפורים על עוולות חברתיות", היא אומרת. "אחד מהסיפורים האלה, שחזר על עצמו שוב ושוב מבני משפחה של חוסים, נגע ל'גג לנזקק ולחוסה'".

הטענות שבהן נתקלה גלילי פאר חזרו על עצמן: העמותה מקבלת מבית המשפט שליטה על כספם של החוסים תחתיה, אך לעיתים מתייחסת אליהם בצורה לא מקצועית. "אין פיקוח ממשי על העמותה הזו, וגם על עמותות אחרות דומות", היא אומרת.

במהלך הימים האחרונים שוחחנו עם שני בני משפחה, שהתלוננו על היחס שקיבלו יקיריהם מהעמותה. לדברי אחת מהם, מאז שהעמותה מונתה על אביה כאפוטרופוס והוא אושפז במוסד סיעודי, "ביקשתי שיחליפו לו בית אבות. שלחתי תמונות של הפצעים של אבא שלי ברגליים. הם לא הגיבו על ההודעות. תוך זמן קצר הוא הלך לעולמו". גם מכתב ששלחה למשרד הבריאות ובו טענה כי "התלוננתי גם בפני האפוטרופוס של אבי וגם לאחראי המשמרת", לא הועיל. "מובן ששום דבר לא נעשה... אני ממש פוחדת לשלומו של אבא שלי ופוחדת מהזנחה והתעללות", כתבה אז.

בשיחה שערכנו עם גורם בעמותה נטען בתגובה "לגבי הטענות הכלליות כנגד העמותה, אני לא מתרגשת מאמירות כאלה שהן חסרות כל אמת". גורמים במשרד הרווחה טענו בהקשר זה כי העמותה מטפלת במאות אנשים, וטבעי ש"פה ושם יש תלונות". כאשר תלונות כאלה מגיעות למשרד הרווחה, כך לפי אותו גורם, הן מטופלות.

תגובות

מעמותת "גג לנזקק ולחוסה" נמסר: "בהתאם להוראות החוק, אדם אשר מונה לו אפוטרופוס ענייניו חסויים אלא אם ביהמ"ש התיר להעביר מידע לגורם כלשהו. מטעם זה בלבד לא נוכל להתייחס לטענות ספציפיות שאוכזרו בפנייתכם. חשוב לציין כי העמותה מקבלת את מינוייה וסמכויותיה מביהמ"ש והוא זה שבסמכותו לאשר פעולותיה, לרבות פעולות כספיות.

בית המשפט התרשם כי במשך כל השנים, רשויות הרווחה מעולם לא פקפקו במסירות של שעבאן לבנו הישאם, וכי ראוי שהוא זה שיקבל עליו אחריות מלאה. בית המשפט אף תמך בשיקול הדעת של שעבאן, כאשר החליט שלא לאשפז את בנו בשלוותה

"העמותה מבוקרת מדי שנה על ידי רשם העמותות ופועלת מזה שנים רבות לרווחתם ולטובתם של אנשים שמונה להם אפוטרופוס בכל רחבי הארץ, באמצעות שלושה סניפים הפזורים בארץ. מטופלי העמותה הוכרזו בדין על ידי ביהמ"ש כמי שאינם יכולים לדאוג לעניינם. העמותה מפוקחת באופן תדיר גם על ידי האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.

"כספי המטופלים מנוהלים בחשבונות על שמם ולא על שם העמותה. כמו כן העמותה מחויבת להגיש דוחות כספיים שנתיים למחלקת הפיקוח באפוטרופוס הכללי על אודות כל מטופל ומטופל. חשוב לציין כי אין בבעלות העמותה בתי אבות או מוסדות שיקומיים. אם יש צורך בהעברתו של אדם למסגרת מוסדית התואמת את צרכיו, אלו מועברים לבתי אבות בפיקוח משרדי הבריאות והרווחה".

מהמועצה המקומית חורה נמסר: "מחלקת הרווחה ברשות פעלה לאורך כל התהליך בצורה מקצועית וממוקדת בטובתו של הישאם. כל הפעולות שבוצעו הינן על פי חוק ולפי נוהלי המשרד בכתיבת תסקירים. האב עודכן בכל צעד שנעשה בהקשר זה. מטעמי שמירה על חיסיון ופרטיותו של הישאם, אנחנו לא מוסרים מידע נוסף בנוגע לשיקולים המקצועיים בהמלצתנו שהוגשה לבית המשפט. חשוב להבהיר באופן חד־משמעי כי מינוי או הסרה של אפוטרופוס נעשים אך ורק בהתאם להחלטות של בית המשפט. הרווחה יכולה להמליץ, אך ההכרעה הסופית היא של בית המשפט בלבד".

ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר כי "שירותי הרווחה מספקים מעטפת סוציאלית וליווי מלא ואינטנסיבי לחטופים ששבו מעזה ולבני משפחותיהם וכך נעשה גם במקרה זה. החלטה על אפוטרופסות ניתנת על ידי בית המשפט ועל ידו בלבד. מפאת חובת השמירה על חיסיון ועל הפרטיות לא נוכל למסור פרטים נוספים".

באשר לטענות על עמותת "גג לנזקק ולחוסה", הפנה המשרד לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, שמסר בתגובה: "האפוטרופוס הכללי אינו מעורב בהליכי המינוי של אפוטרופסים ובכלל כך לא היה מעורב במינוי אפוטרופוס גם בהליך שבפנייתכם.

הפיקוח על האפוטרופוס נעשה רק לאחר מינויו. באשר לתלונות על עמותת 'גג לנזקק ולחוסה', יצוין כי תלונות על התנהלות אפוטרופוס מקצועי מתקבלות מעת לעת ומתבררות בידי האפוטרופוס הכללי. בחלק מן המקרים נמצא כי התלונה אינה מוצדקת ובחלק אחר של המקרים מקבלת העמותה הנחיות לתיקון הליקויים שהתגלו בהתנהלותה, תוך מעקב אחר תיקונם". 

itayilnai@hotmail.com