חנן סביון וגיא עמיר: "סרט בורקס? רואים בזה מחמאה"

כבר כמעט 20 שנה גיא עמיר וחנן סביון הם אחד הצמדים הבולטים ביצירה הישראלית. מאז "עספור", ששינתה את פני הטלוויזיה והיתה לחלק ממהפכה תרבותית שלמה שהתרחשה בישראל לפני עשור וחצי (ולמיטיבי הלכת - מאז נהיו חברים בבית הספר למשחק ניסן נתיב ויצרו יחד סדרות נוער), הם כתבו, ביימו ושיחקו בשלל סדרות וסרטים שהביאו אותם לכל מסך טלוויזיה בישראל, ומשכו מאות אלפי צופים אל בתי הקולנוע.

לרגל עליית סרטם החדש "באש ובמים" לאקרנים, הם מספרים על הדרך שעשו, על הקשיים, על המלחמות ועל הניצחונות, וחולקים סיפורים על לפני, בזמן ואחרי הצילומים של כמה מהיצירות המצליחות ביותר שלהם. בין לבין הם מציגים חברות אישית ארוכת שנים שבמסגרתה צעדו יחד, זה לצד זה, מקצועית ואישית, באש ובמים.

עספור (2011-2010) | "זה הרגיש כמו להבקיע שער בליגת האלופות"

מהסדרות האהובות והמצליחות ששודרו ב"הוט", והיצירה הטלוויזיונית הראשונה שהפכה את השניים לצמד תסריטאים/שחקנים מוכרים כמעט בכל בית בישראל. היא מגוללת את סיפורם של קצר וניוטון, צמד חברים בלתי ניתנים להפרדה, שמתגוררים באוטובוס בחווה בהרי ירושלים, כשלצידם שני חברים נוספים.

החבורה מוצאת את עצמה במלחמה כמעט בלתי אפשרית מול גורמים שמאיימים לקחת מהם את השטח שבו הם חיים, כשחבריה נחושים להשיג כסף בכל דרך אפשרית, ועל הדרך מסתבכים עם עברייני העולם התחתון ומתאהבים מחדש באהבות עבר.

גיא: "כשחנן ואני סיימנו בית ספר למשחק הגענו לתל אביב ועשינו אודישנים לסדרות. ואז אתה מגלה שבכל סדרה שאתה רק בא להציע את עצמך אליה, אין לך בעצם מקום. התפקידים שלנו, וצחקנו על זה פעם, היו רק כאלה של שוטר או פושע. היו אז המון סדרות תל־אביביות, וכנראה חנן ואני מייצגים במראה, בלוק, בטייפקאסט, שוטר או פושע בתל אביב.

"בכלל, המהות הטלוויזיונית היתה אז מאוד תל־אביבית. פריפריה או כל דבר אחר, נחשב כמו מעבר להרי החושך. אם היית הולך בנתניה, באשדוד או באשקלון, היית רואה אנשים שלא נראים כמו החבר'ה שבטלוויזיה, והם גם לא יכלו לשחק בשום סדרה כתובה באותם זמנים. חשבנו, 'אין לנו סיכוי בחיים לשחק תפקיד ראשי בסדרה ישראלית'".

חנן: "הבנו שיש לנו את הכתיבה, ושאנחנו יכולים לייצר לעצמנו את התפקידים שרצינו. לא ניסינו לנצח את הטייפקאסט שלנו. אמרנו 'טוב, ככה אנחנו נתפסים, בוא נכתוב סדרה שהטיפוס הזה הוא המוביל, לא השוליים'"

חנן: "לא יכולנו לגלם את הגיבור, רק תפקידים של תומכי לחימה. אז חשבנו, 'אם אנחנו לא יכולים להוביל את זה, כנראה חסר תוכן כזה'. היה נראה שחסר גיבור פריפריאלי על המסך, והבנו שיש לנו את הכתיבה ככלי, ושאנחנו בעצם יכולים לייצר לעצמנו את התפקידים שרצינו. לא ניסינו לנצח את הטייפקאסט שלנו. אמרנו 'אוקיי, ככה אנחנו נתפסים, כנראה זה הטייפקאסט שלנו, אז בוא נכתוב סדרה שהטיפוס הזה הוא המוביל, הוא לא השוליים שלה'".

גיא: "החלטנו שנספר את הסיפור של השוטר, של המוכר בחנות, של הירקן, הסיפור של אלה שלא נמצאים במסיבה. חנן לקח אותי למקום של אחיו ושל החבר'ה שלו בירושלים, מגרש שהיה מעין ממלכה מדהימה של אוטובוסים. הם היו אנשים שחיו במקום אלטרנטיבי כזה, זה היה מרגש, וכבר בערב הראשון שביקרנו שם אמרנו שהמקום הזה צריך לככב בסדרה. כשהסברנו לאנשים מ'הוט' מה זו הסדרה הזאת, אמרנו שהסיפור של האנדרדוג הוא בעצם הסיפור של המדינה. כי הרי רוב המדינה בנויה מאנשים שנלחמים מהבוקר עד הלילה, וזה גם היום לא השתנה".

חנן: "היום כבר רואים מגוון רחב יותר. יש סדרות פריפריה ויש סדרות חרדים, יש הכל מהכל".

גיא: "כשסיימנו לכתוב את הסדרה ביקשנו לשחק בה את התפקידים הראשיים, את קצר וניוטון. רצינו לגלם בעצם את שוטי הכפר. אני זוכר שמישהו בהפקה, לא נזכיר שמות, אמר לנו 'אתם באמת חושבים שתשחקו בסדרה שאנחנו שמים עליה מיליונים?'. חייכתי ואמרתי 'כן'. עשינו ארבעה אודישנים כדי לקבל את התפקיד. עמדנו עם הגב לקיר ולא ויתרנו, וכשקיבלנו את התפקידים זה הרגיש כמו להבקיע שער בליגת האלופות. הרגשתי כאילו שברתי את הקיר הכי גדול שהיה לי בחיים".

גיא: "חנן לקח אותי למקום של אחיו ושל החבר'ה שלו בירושלים, מגרש שהיה מעין ממלכה של אוטובוסים. אנשים שחיו במקום אלטרנטיבי כזה, זה היה מרגש, וכבר בערב הראשון שביקרנו שם אמרנו שהמקום הזה צריך לככב בסדרה"

חנן: "הביקורת הראשונה שקראנו על 'עספור' לא היתה באמת ביקורת. היא היתה מין השפלה פומבית שלנו, של הסיפור. בשבוע הראשון שהסדרה יצאה, ישר רצנו לקנות את כל העיתונים, בכל זאת, זו יצירת חייך ואתה שחקן ראשי בה, ופשוט קרקסו לנו את הצורה שם. ירדו עלינו, הכפישו אותנו, לכלכו עלינו, לא נתנו לזה סיכוי".

גיא: "הכותרת היתה 'לא לציפור', משהו כזה, וכתבו שאנחנו מביכים, עילגים, צולעים, לא מצחיקים. עכשיו, זה לא היה מקרה בודד של אדם אחד, זה היה גורף. לא שמענו מילה טובה בשום ביקורת! ואז פתאום היה ממש קשה לנו ללכת ברחוב, ואחרי שעשרה פרקים היו באוויר, זה כבר היה כמו אש בשדה קוצים. ומשם הכל היסטוריה".

חנן: "באחד מימי הכיפורים התפרסמה באחד מכלי התקשורת כתבה שעסקה בסליחות שהכותבים רוצים לבקש. אחת המבקרות כתבה בה: 'ממי אני צריכה לבקש סליחה? מהחבר'ה של 'עספור'. אני אוכלת את הכובע בענק. את מה שהחבר'ה האלה עשו השנה לא ראיתי, לא הבנתי את זה בזמן אמת'. מאז אנחנו מקפידים לוותר אפילו על הצצה בכותרת".

פצועים בראש (2013, 2016) | "רצינו להרחיב את היריעה שלנו כשחקנים"

סדרה שעוקבת אחר יקי וסער, שניהם יוצאי יחידת "דובדבן", שבשל מחלוקת אישית ותפיסות עולם שונות, מוצאים עצמם במסלול התנגשות עקב הבדלי גישות: אחד מהם נוקט את הגישה הוויג'ילנטית של לקיחת החוק לידיים במטרה לנקום בעבריינים ולהענישם על פשעים שהם חמקו מהם. השני מאמין במערכת הצדק המעוגנת והממוסדת.

חנן: "זו סדרה שאנחנו מאוד גאים בה, ואני חושב שהיא יוצאת־דופן מבחינה ז'אנרית. אם אני מסתכל אחורה על כל הדברים שעשינו יחד, כלומר 'עספור', 'מכתוב', 'מזל חתולה', 'מחילה', 'באש ובמים', 'שאטו עין כרם', או דברים שעשינו בתיאטרון, אז המכנה המשותף של כולם הוא שיחד עם הדרמה יש גם קומדיה. 'פצועים בראש' זו סדרה שהיתה ממש הקצה השני. הלכנו על תמה שאין בה שום דבר קומי.

"זו סדרת מתח־משטרה שישבה על רעיון אחד: צדק. היינו בדיוק אחרי ההצלחה של 'עספור' וחיפשנו את הדבר הבא שלנו. עניין היצירה השנייה הוא דבר מוכר אצל יוצרים, כמו שלמוזיקאים יש את 'מבחן האלבום השני'. ביצירה השנייה כולם כבר יודעים מי אתה, ובוחנים אותך אחרת. וכולם גם בטוחים שהם יודעים מי אתה, על בסיס יצירה אחת. אז אנשים שראו אותנו כקצר וניוטון חשבו שזה כל מה שאנחנו.

ב'פצועים בראש' רצינו להרחיב את היריעה שלנו כשחקנים, ולהיות יותר מקצר וניוטון. כשעבדנו על הסדרה הזו כבר הפכנו מרווקים שחושבים רק על הסדרה שהם יכתבו, לחבר'ה נשואים שמתחילים לבנות את המשפחות שלהם, ופתאום אתה מתחיל להיות רגיש לדברים אחרים בחיים.

"בזמן שחיפשנו את הרעיון לסדרה, התרחשה בארץ פרשה קשה ומזעזעת של תאונת פגע וברח, הדריסה של לי זיתוני, בחורה מהממת מתל אביב. כעבור כמה שבועות אביה סיפר שבמהלך השבעה או לא הרבה אחרי שלי נפטרה, מישהו התקשר אליו ואמר לו 'אני יודע מי האנשים שעשו את זה, ואין לי בעיה לבוא איתם חשבון אם רק תיתן לנו אוקיי'.

"זה היה אירוע מאוד עצוב ומטלטל, והתחלנו לנבור ברגע הזה, שבו אבא יושב בבית ומקבל שיחת טלפון כזו. התחלנו לחשוב על זה שנעשים פה פשעים איומים, ואיפה הצדק? איזו ענישה הפושעים צריכים לקבל? משם עלה הרעיון של אנשים שרוצים לקחת את החוק לידיים, מתוך תחושה של צדק שלא נעשה. אז לקחנו את הרעיון הזה של צדק, מוסר ואיפה הקו ביניהם עובר, והנחנו עליו סיפור, עלילה בדיונית לחלוטין, אבל כזאת ששואבת השראה מסיפורים מהמציאות שקראנו עליהם בעיתון.

גיא: "כתבנו סיפור שהפעם אנחנו לא שני 'באדיז' בו, לא חברים הכי טובים ולא שני בני הדודים המטומטמים, אלא קצוות. אחד הוא בלש במשטרה, השני הוא בחור אינטליגנטי עם ידע במחשבים שיצר לעצמו איזושהי חבורה נוקמת. אנחנו סוג של חתול ועכבר שם, אנשים משני צידי המתרס של החוק. שניהם בעצם רוצים צדק, אבל כל אחד בוחר בדרך אחרת. וזה מדהים כמה הסדרה הזו רלוונטית לימינו אנו".

מכתוב (2017) | "תרבות זה לא רק שייקספיר"

סטיב וצ'ומה הם צמד עבריינים שעוסקים בגביית דמי חסות עבור ארגון פשע. לאחר שהם ניצלים בדרך נס מפיגוע, הם מחליטים שמדובר בסימן משמיים, ושעליהם לצאת ממעגל הפשע ולעזור להגשים משאלות עבור אנשים שביקרו בכותל המערבי והניחו פתק בין אבניו. לעולם הפשע שהם מנסים לחמוק ממנו, לעומת זאת, יש תוכניות אחרות.

גיא: "החוויה שלנו ב'מכתוב' היתה מאוד דומה לזו של הפריצה שקרתה כש'עספור' הגיעה לטלוויזיה. המון אנשים אמרו לנו אז, וזה משפט שאנחנו שומעים עד היום, 'אני לא הולך לקולנוע ישראלי, אבל את הסרט שלכם אני אוהב'. כמו במקרה של עספור, אני חושב שגם הקולנוע הישראלי קצת התעלם מאוכלוסיות מסוימות, ניסה לברוח מדברים מסוימים, ואנחנו רצינו להביא את הקולנוע שגדלנו עליו".

חנן: "בסוף גדלנו על קולנוע ישראלי, על הכל מהכל. צפינו בכל סרט שיצא - 'אוונטי פופולו', 'אחד משלנו', כל הסרטים של זאביק רווח ויהודה בארקן וגבי עמרני, 'משפחת צנעני', הסרטים של בועז דוידזון. זה הצחיק אותנו, חימם וריגש אותנו. וכשלנו היה חלום לעשות סרט קולנוע, רצינו להביא למסך את הקולנוע שאנחנו אהבנו לראות, להביא סיפור שמשלב רגש וצחוק ואקשן, וגם איזה קסם, משהו רוחני.

"המונח ' סרט בורקס' לא רק שלא מעליב אותי - כשקוראים לסרטים שלנו ככה, מבחינתי זה מחמיא לי. אני רואה את זה כמשהו חם, מנחם, כיפי, ישראלי, נגיש לכולם. ובגלל החוויה הזו הסרטים האלה הביאו מאות אלפי אנשים לאולמות. לקולנוע הישראלי יש הרבה תפקידים, ביניהם להצליח לשמח אנשים ולרגש אותם".

גיא: "וגם לחבר אותם כמדינה. זה מחבר אותנו כישראלים, נותן לנו מכנה משותף. למה אומרים שהצבא הוא כור היתוך? כי נפגשים בו הרבה אנשים זרים שמדברים על דברים שכולם מכירים. אתם לא מאותו אזור, אבל שניכם צוחקים מאותה בדיחה, כי לתרבות יש משמעות, היא מחברת אותנו כעם. תרבות זה לא רק שייקספיר".

חנן: "אחרי ש'מכתוב' יצא, היינו בנהריה וסגרנו את עצמנו במשך שבוע, במקום הכי רחוק שאפשר, כדי לכתוב את העונה השנייה של 'פצועים בראש'. 16-15 שעות כתיבה בכל יום, ישבנו סגורים במקום, ובערבים היינו יוצאים לאכול, להתאוורר. באחד המקומות שהגענו אליהם ישבנו ומאוד שמחו שבאנו. ישר הבעלים התחיל לפנק ולהוציא לנו דברים מהמטבח.

"ואז, תוך שתי דקות, כל האווירה השתנתה, כאילו ענן שחור הופיע מעל למקום, והבעלים של המקום ברח מאיזו יציאה אחורית, כמעט נעל את הבר. אנשים זזו פתאום, והגיע מישהו שבא להגיד לנו שלום ואמר לנו שהוא מאוד אוהב אותנו. אמרנו 'תודה', והנחנו שהוא רוצה תמונה, אבל שמנו לב לקודים מסוימים שאנשים מצייתים להם פתאום. כמו שרואים בסרטים, יש את הקלישאה של שומר הראש והחבורה שמלווה את האיש המרכזי. אנחנו בעיקר רצינו לקום משם וללכת הביתה".

גיא: "כל הסביבה התנהגה פתאום מוזר, ואז גם אנחנו הבנו שאנחנו אמורים להיות בלחץ עכשיו. רצינו לקום וללכת, אבל לא ממש נתנו לנו. בכבוד, כלומר. כשבן אדם מזמין בקבוק, שם אותו על השולחן ואומר לך 'אתה לא הולך, שב, שתה'. אתה מבין שלא כדאי ללכת. עכשיו, זה לא דוד שלך, שאומר לך 'אתה לא הולך'. זה מישהו שאתה לא מכיר אומר לך. אבל לא נשארנו לשתות, עפנו משם תוך עשר דקות".

מחילה (2019) | "כשהקרנו את הקטע, כל החדר השתתק"

על רקע עשרת ימי תשובה בדרום הארץ המופצץ, צמד עבריינים לשעבר, שאול וניסן, חוברים יחד שוב לאחר שנים שבהן חוו גורל שונה זה מזה. זאת לאחר שבעקבות שוד שביצעו אחד מהם נתפס ונידון למאסר, בעוד האחר נמלט וחמק מעונש. במרכז הסרט עולות שאלות בנושא הצורך והיכולת, אם יש כזו, למחול ולסלוח לאדם קרוב על מעשה כמעט בלתי נסלח. כל זאת, בין כוננות מתמדת לירי מרצועת עזה.

גיא: "חנן ואני לפעמים עושים מפגשים עם אנשים ומקרינים להם קטעים. לא מזמן הקרנו את הקטע שפותח את 'מחילה' - קטע קומי שמערב שוד בנק. בסצנה חנן אומר לי משפט שבהקשר של הסרט היה מאוד מצחיק עד 7 באוקטובר, אבל מאז הוא רחוק מאוד מלהצחיק.

"אני שואל אותו בה 'למה קראת לי, קרה משהו?' וחנן עונה 'כן, יש פרצה בגדר'. כשהיינו שומעים פעם את צמד המילים הזה, 'פרצה בגדר', היינו חושבים אולי על מחבל אחד שנכנס. ועכשיו, כשהקרנו את הקטע כל החדר השתתק. המונח הזה חוזר לאורך 'מחילה' כמה פעמים, כי זה סרט שמתרחש בדרום הארץ. ופתאום המילים האלה נהיו בשבילנו האסון הכי גדול שקרה למדינה הזו".

חנן: "לאחרונה הקרינו את הסרט בטלוויזיה שוב, מייד אחרי פטירתו של אלון אבוטבול היקר, שזו טרגדיה שעוד לא התאוששנו ממנה. אלון היה שחקן ואדם אהוב ששיחק בסרט הזה שלנו, ואחרי שהוא נפטר הוקרנו סרטים שהוא שיחק בהם במסגרת ספיישל שהוקדש לו.

"יצא לי לצפות ברבע השעה האחרונה של 'מחילה', ויש שם רגע שאנחנו נמצאים בו בחולות, בדיונות, וקורה בו נס בחסות יום הכיפורים. אנחנו בעצם ניצלים שם בדרך נס, ואז יוצאים מבור, ממחילה בגבול בדרום, חבורה של מחבלים. אחד מהם אומר לפקודים שלו 'אנחנו הולכים לעשות להם אוקטובר טניין (אוקטובר מספר שתיים, בערבית), כי הרי הם קוראים למלחמת יום הכיפורים 'מלחמת אוקטובר'. כלומר, הם אומרים - נעשה להם מה שעשינו להם באוקטובר. עכשיו, זה סרט שנכתב ב־2018.

אתה לא זוכר כל מילה שכתבת לכל דמות, ופתאום אתה רואה סרט שלך ויוצאים ממנו מחבלים מבור ואומרים 'נעשה להם אוקטובר 2'. זו התוכנית שלהם, די מטורף".

מזל חתולה (2024) | "זו יצירה שבאנו אליה כדי להשתגע"

קומדיה פרועה ונונסנסית שמתבססת על סדרת הטלוויזיה האיטלקית "תעלומת רצח סיציליאנית", במרכזה בני וראובן, גיסים שעובדים יחד כצמד טכנאי טלוויזיה, שמגיעים לעבוד בביתו של הייטיקסט עשיר בשם קובי אפללו (מחווה לזמר הישראלי הפופולרי שנושא שם זה, ובדיחה שחוזרת על עצמה בשלל וריאציות במהלך הסרט). שם, הם מגלים שהוא למעשה נרצח, הופכים לחשודים מיידיים ומסתבכים עם החוק ועם העולם התחתון.

גיא: "אנחנו אנשים מאוד מנומסים, אז בגלל שכתבנו את השם 'קובי אפללו' כל כך הרבה פעמים בתסריט, הרגשנו שאנחנו חייבים לדבר איתו לפני שמוציאים דבר כזה. אם הוא יגיד שלא מתאים לו אז נשנה את שם הדמות. בחיים לא נכתוב משהו שיפגע במישהו. התקשרנו לקובי ואמרנו לנו 'שמע, הסדרה עוסקת במישהו שהופלל. בגלל זה יצא שקראנו לדמות המרכזית אפללו, קובי אפללו, המופלל. הכרנו את קובי כמה שנים לפני כן, כי קובי אפללו היה גר תקופה בגבעתיים, והיה יושב בבר 'הפרגולה' שהיה לחנן ולי שם".

חנן: "אמרנו לו - יש בסרט דמות בשם קובי אפללו. הוא ענה 'מהמם' ושאל מה הסיפור שלו, וענינו לו 'הוא נרצח'. אז הוא אמר 'סמאללה'. הסברנו לו את הטון של הסרט, ושהשם 'קובי אפללו' הולך להופיע בו המון. זה היה מאוד ספורטיבי מצידו, הוא זרם עם זה בכיף, ובהמשך הוא גם ביצע את שיר הנושא של הסרט".

גיא: "'מזל חתולה' נולד אחרי שסמנכ"ל התוכן של נטפליקס העולמית אמר לנו 'אתם נורא מזכירים לי צמד כותבים איטלקים שממש כמוכם – כותבים, מביימים ומשחקים, בשם (ולנטינו) פיקארה ו(סלבטורה) פיקונה. צפינו בסדרה שלהם וראינו מולנו משהו מאוד איטלקי שנורא מזכיר את התקופה של מערבוני הספגטי, כל הטירוף של פעם. יצרנו איתם קשר וביקשנו מהם רשות ליצור גרסה ישראלית".

חנן: "רצינו לספר על אנשים שנמצאים בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון, והכל מסתבך. היינו צריכים לפרמט את זה מסדרת טלוויזיה לסרט של 90 דקות, וככה נוצר 'מזל חתולה"'.

גיא: "זה באמת הדבר הכי מצחיק שיצרנו, ופשוט היה שם קאסט נדיר, שאת רובו הכרנו מ'זרים מושלמים', סרט שהשתתפנו בו, שביים ליאור אשכנזי. כשכתבנו את 'חתולה' אמרנו 'למה שלא נביא חלק מהחבר'ה שפגשנו שם בסרט?'. וזה פתאום נהיה כמו מפגש של החבר'ה מההפקה של 'זרים', כל כך הרבה צחקנו על הסרט. שכנענו את ליאור אשכנזי לשחק בו בתור מאפיונר חצי מטורלל והוא ישר אמר 'כן'. הבאנו גם את רותם אבוהב, יוסי מרשק וצחי הלוי. בצילומים היתה תחושה של חיבור אחר, כאילו יש מעבר למשחק ולתפקידים הראשיים".

חנן: "צחקנו כל הזמן, ממש לא הפסקנו לצחוק. זו יצירה שבאנו אליה כדי להשתגע. לא היה פה מקום לדרמה, לא היתה איזושהי תמה רוחנית. זה היה בעיקר נונסנס".

"באש ובמים" (2025,2024) | "קפצנו כל הזמן בין מלחמות"

סדרת טלוויזיה שיצרו השניים בהפקת נטפליקס, שהפכה לאחרונה לסרט עלילתי שמוקרן בימים אלה בבתי קולנוע ברחבי הארץ. במרכז נמצא סיפורם של פיני וניסו, צמד חברים ובעלי בר ירושלמים, שמנסים לתמרן בין שמירת עסקם המשותף, התבגרות לצורך חיי משפחה ומשחק כדורגל קריטי והיסטורי בין קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית לקבוצתם האהובה, בית"ר ירושלים.

חנן: "צילמנו בין אזעקות, בזמן המלחמה מול איראן. כשאתה יוצא להפקה, בטח בשנתיים האחרונות, אתה יודע איך אתה מתחיל ויכול רק לקוות לדעת איפה תסיים. לשמחתנו הצלחנו לצלם את כל מה שרצינו, אבל זה היה עסק מורכב"

חנן: "צילמנו את 'באש ובמים' בארבע מדינות - ישראל, גאורגיה, פולין ואוקראינה. בפולין התמקדנו בעיקר בצילום דברים החשובים, המונומנטים, ובגלל שהפקה היא לא דבר זול אז חלקים מסוימים ניסינו 'לזייף' ולצלם בחו"ל, אבל לא ברחנו לגמרי. זה לא שצילמנו בארץ, אלא ניסינו לחפש רחובות מתאימים במקומות אחרים, וכמובן שהתייעצנו עם ההפקות המקומיות בכל מקום.

"הצילומים בקייב עזרו לנו מאוד להוזיל את עלויות הפקה. זה היה רגע לפני המלחמה שם, ויצא שקפצנו כל הזמן בין לוקיישנים ומלחמות. בשלב מסוים כבר לא יכולנו לצלם בקייב, כי כבר היתה מלחמה שם. אז בעצם גאורגיה 'עשתה לנו' קייב. הצוות של קייב שלח לנו תמונות של אתרים שצילמנו בהם, שהם אזורי מלחמה עכשיו.

גיא: "יש בסרט מפגש בין הגיבורים שלנו, אוהדי בית"ר, לחבורה ניאו־נאצית שרודפת אחריהם. האירוע של אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם, שם פרו־פלשתינים תקפו אוהדי כדורגל ישראלים, קרה קצת אחרי שהסדרה עלתה לנטפליקס"

גיא: "יש בסרט סצנה של מפגש בין הגיבורים שלנו, אוהדי בית"ר, לחבורה ניאו־נאצית שרודפת אחריהם. האירוע של אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם, שם פרו־פלשתינים תקפו אוהדי כדורגל ישראלים, קרה אחרי שהסדרה עלתה לנטפליקס, אבל הסדרה והסרט מאוד מזכירים את זה, אלה ממש אותם אימג'ים כמו במציאות, אנשים קופצים למים, לתעלות. חברים, אוהדי מכבי, כתבו לנו 'בואנה, אתם לא מבינים. מה שקרה בסדרה זה בדיוק מה שעובר עלינו פה'".

חנן: "גם בישראל צילמנו בין אזעקות, בזמן המלחמה מול איראן. כשאתה יוצא להפקה, בטח בשנתיים האחרונות, אתה יודע איך אתה מתחיל ויכול רק לקוות לדעת איפה תסיים. לשמחתנו הצלחנו לצלם את כל מה שרצינו, אבל זה היה עסק מורכב.
"ועדיין, צריך לזכור שאנשים עושים בשנתיים האלה דברים הרבה יותר מורכבים ממה שאנחנו עושים. זה מכניס לפרופורציה. יש אנשים שהמציאות שלהם השתנתה באופן הרבה יותר משמעותי. בסופו של דבר, אנחנו עושים סרטים וסדרות, ורק באים לבדר ולעשות לאנשים טוב".